מאירי על שבת ע׳

1 כבר ביארנו שזדון שבת עם שגגת מלאכות חייב על כל אחת ואחת והוא שאמרו לא תבערו אש הבערה בכלל לא תעשה כל מלאכה היתה למה יצאה להקיש אליה ולומר לך מה הבערה מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייב עליה בפני עצמה אף בעשייתה עם אחרת אף כל שהיא אב מלאכה חייב עליה בפני עצמה אף בעשייתה עם חברתה ואפי' עשה כמה בהעלם אחד שכל דבר שהיה בכלל ויצא לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ולמדת שאין הלכה כדברי האומר הבערה ללאו יצאתה כלומר שאין בה סקילה וכרת אלא לחלק יצאתה:

2 ושמא תאמר והרי חריש וקציר גם כן יצאו מן הכלל דכתיב בחריש ובקציר תשבות ונוח לנו לדרוש כן מהם שהם שנים כאחד והוזהרו בכל אחד מהם לעצמו תדע שכל שכלל בלאו ופרט בעשה אין דנין אותו בכלל ופרט לומר עליו כל דבר שהיה בכלל וכו' ועוד שהם שני כתובים ואין מלמדין וא"ת והלא כשתצרף הבערה עמהם נמצאו שלשה כתובים והוא פשוט יותר שאין מלמדים אין זה כלום שמאחר שהוצאנו הבערה לחלוק מלאכות אתה מעמיד חריש וקציר לדרשות אחרות אם לתוספת שביעית אליבא דר' עקיבא ואם לקצירת העומר שדוחה שבת לדעת ר' ישמעאל שהוא דורש מה חריש רשות אף קציר רשות כמו שהתבאר במקומו ואף אתה למד חלוק מלאכות ממה שדרשו מאחת מהנה אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת אחת שמעון מאחת שם משמעון שהוא חייב אע"פ שכיון לכתוב כל התיבה כמו שיתבאר הנה אבות מהנה תולדות אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות על הדרך שביארנו:

3 היה בידו העלם שבת ר"ל שאינו זוכר שהוא שבת וכן העלם מלאכות שאינו יודע שמלאכות אלו שהוא עושה עכשיו אסורות בשבת לא נתברר דינו בגמ' אם הולכים אחר שגגת שבת לחייבו אחת לבד אם אחר שגגת מלאכות לחייבו על כל אחת ואחת ומ"מ יראה לי שאינו חייב אלא חטאת אחת וכן פסקוה גדולי המחברים ולענין ביאור הסוגיא גדולי הראשונים כתבוה בחבוריהם שלא כדברי גדולי הרבנים והוא שהם שאלו והלא משנתנו היא שזה שוכח עיקר שבת הוא אחר שהוא סובר שכל המלאכות מותרות בו ומ"מ אינה קושיא שלא עשה כל המלאכות אלא מקצתם והרי הוא יודע עיקר שבת במקצת הנשאר ואף בכל המלאכות הם מפרשים שעשה העשרים בבקר בשכחת שבת ושגגת מלאכות אלא שיודע עיקר השבת בי"ט הנשארות ובערב עשה י"ט הנשארות בשכחת שבת ושגגת מלאכות אלא שיודע עיקר שבת באותן העשרי' שאין זה שוכח עיקר שבת וכן אינו דומה ליודע שהוא שבת ושוגג במלאכות שהכל הולך אחר המלאכות וזהו שהקשה אי אמרת בשלמא העלם זה וזה בידו חייב על כל אחת ואחת שפיר שחייב הוא בכלן על הדרך שביארנו והם האריכו בה הרבה בחבוריהם ואין צרך בכך אלא שהפירוש נאה:

4 מי שקצר וטחן בכגרוגרת שהוא שיעור כל המלאכות של שבת באוכלין בשגגת שבת וזדון מלאכות ר"ל שיודע שמלאכות אלו אסורות אלא שאינו יודע שהיום שבת שנמצא שאינו חייב לכשיודע לו אלא חטאת אחת וחזר וקצר וטחן כגרוגרת א' בזדון שבת ושגגת מלאכות ר"ל שיודע שהיום שבת אבל אינו יודע שקצירה וטחינה אסורות בשבת שנמצא חייב לכשיודע לו שני חטאות ולא נודע לו בנתים כלום עד שעשה ארבע המלאכות ולא שתפרש שלא נזכר בעשיית האחרונות שעשה את הראשונות שאם זכר בכך יהיו שתי העלמות אינו כן אע"פ שקצת מפרשים כתבוה אלא אפי' ידע שעשאן קודם שחזר ועשאן כיון שלא נודע לו שחטא ועדיין הוא סבור שבהיתר עשה העלמה אחת היא ואחר שהשלים ד' מלאכות אלו בדרכים שהזכרנו נודע לו בקצירה וטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות שדינן בחטאת אחת או על א' מהן שכיון שדינן בחטאת אחת אין לנו אם זוכר אחת אם שתים והפריש חטאת והרי שנתכפר על שתי הראשונות הן שזכר את שתיהן הן שלא זכר אלא אחת מהן שהרי שתיהן כאחת נתכפרו ארבעתן שהרי קצירה וטחינה ראשונות נתכפרו והרי קצירה ראשונה גוררת קצירה שניה להתכפר עמה וכן הטחינה הראשונה גוררת טחינה שניה ג"כ להתכפר עמה הואיל וכלן מ"מ בהעלמה א' אע"פ שההעלמות שונות זו מזו והרי קצירה שניה עם ראשונה וכן טחינה שניה עם ראשונה כשני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהן והביא קרבן שנתכפר אף בשניה ונמצא כשידעם אח"כ שאינו צריך להביא חטאת אחרת שאין שנוי העלמות מחלקות אלא ידיעות לבד הוא שמחלקות והילכך חטאת הבאה על קצירה וטחינה ראשונה נתגלגלו עם הקצירה כל קצירות שעליו בהעלמה זו ועם הטחינה כל טחינות שעליו בהעלמה זו ג"כ אבל אם נודע לו תחלה קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והקריב חטאת שנמצא שאין הטחינה עולה בכלל חטאת זה שהרי הוא חייב שתים הרי זה נתכפר על קצירה שניה שנודעת לו מן הדין ונתכפר עמה על קצירה ראשונה שקצירה גוררת קצירה שעמה בהעלם א' אע"פ שיש שינוי העלמה ביניהם וכן נתכפרה טחינה ראשונה ממילא עם גלגול קצירה ראשונה שהרי כל שנתכפר בקציר' ראשונה נתכפר בטחינה שעמה הואיל ושתיהן היו בהעלמה אחת אבל טחינה שניה במקומה עומדת וכשיודע לו חייב עליה חטאת שניה ואין אומרין שטחינה ראשונה תגרור את השניה הואיל ושם טחינה אחת היא הואיל ואף הראשונ' על ידי גרירה נתכפרה גרירה לעיקר אמרו גרירה לגרירה לא אמרו ואם נודעו לו ארבעתן כאחד מביא כפרה אחת על הראשונות ונתכפרו האחרונות עמה או שתי כפרות על האחרונות ונתכפרו ראשונות עמהן: