1דיו כדי לכתוב בו שתי אותיות ופי' בגמרא דוקא כשהוא מוציאו על הקולמוס אבל אם הוציאו בפני עצמו הן לח הן יבש או בקסת צריך יותר ופירשו בירושלמי בכדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב בו שתי אותיות שאין כל הדיו שהוא בפני עצמו או בכלי יוצא בקולמוס ומ"מ בסוגיא זו אמרו שיעור שתי אותיות בין בדיו ר"ל בפני עצמו בין בקולמוס בין בקומרין ר"ל קסת אלא שגדולי המחברים פסקו כדעת הירושלמי ונראין הדברים:2כחול כדי לכחול עין א' ופי' בגמ' בצנועות שהולכות מעוטפות ואין מגלות אלא עין אחת כדי להביט בהליכתן וכוחלות אותו ושיעור זה אף בשאין צנועות הואיל והוא חשוב לצנועות שרוב בנות צנועות הן אבל בנות הכפרים שאינן צריכות צניעות כל כך שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם והולכות פניהם מגולות וכוחלות שתי עיניהם שיעור הוצאה להם בכדי לכחול שתי עינים ומ"מ חלוק זה בכוחלות לתכשיט אבל לרפואה בעין אחת וי"מ שלא הוזכר בגמ' שיעור שתי עינים אלא לדעת האומר לא נאמרו שיעורין הללו אלא למצניעיהן ואין הדברי' נראין:3המשנה הרביעית דבק כדי ליתן בראש השבשבת חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט סיבין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב סיד כדי לסוד קטנה שבבנות ר' יהודה אומר כדי לעשות כלכול ר' נחמיה אומר כדי לעשות אנטפי אמר הר"ם פי' דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו ושבשבת הוא הגמי שבראשיה נותנין הדבק וקושרין אותן בקנה ומכניסין אותן בקני העופות ומוציאין האפרוחין וחרסית טיט החומה והוא ידוע אצל הרופאים פי כור שפת הכור שמתיכין בו והוא שם עברי בחנתיך בכור עוני פטפוט רגל הכור כי עושים לו רגלים כשהוא גדול ובמשנת כלים פטפוטי כירה צורפי זהב ידוע והוא עברי ואתנהו לצורף סובין ידוע וכן יעשו הצורפי' ישליכו הסובין על פני הכור בשעת ההתכה וסיד הוא עברי ושדת אותם בשיד והוא נעשה מאבני' שרופות והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכונתם להביא להם הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשרן כלכול הצדעים ואנטפי המצח ואין הלכה כר' יהוד' ולא כר' נחמיה:4אמר המאירי דבק והוא הנקרא גליד כדי ליתן בראש השפשף ויש גורסין בראש השבשבת והוא מענין זמורה מלשון שריגים שמתרגמין שבשין ומלשון יהיב שבשתא לאריסיה והוא שמושחין ראש הזמורה בדבק שכשיבא העוף וינוח לשם שיהא נדבק שם ולא יוכל לברוח לשעתו ובאין עליו ותופשי' אותו ואף לשון שפשף הוא בענין עוף:5זפת וגפרית כדי לעשות נקב ר"ל כדי לסתום והוא כלי שנותנים בו כסף חי סותמין אותו בזפת וגפרית וי"מ כדי לסתום בו נקב גדול שנסדקה החבית שהיין בתוכה ומתוך שהנקב גדול אין דרך לסתמו בשעוה שאין השעוה נדבקת כ"כ כזפת וגפרית והוא שהזכירו בשעוה כדי ליתן על פי נקב קטן ופרשו בגמ' על פי נקב קטן של יין:6חרסית ר"ל לבנה כתושה כדי לעשות ממנו פי כור י"מ כדי לסתום פי כור שהמפוח נכנס בתוכו על הדרך שביארנו בטיט וי"מ בכדי לעשות נר קטן שראוי לצרוף בו הזהב וכן פירשו בטיט והוא לצרוף בו הנחושת כמו שכתבנו למעלה ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט פי' בגמ' כדי לסוד פטפוט של כירה ר"ל לסוד בקעים שבו שכל שדבר ר' יהודה במשנתנו הוא מחמיר על שיעור של חכמים:7סיד כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות והוא שטפלת הסיד מאדמת המקום שהוא נטפל לשם וכמו שאמרו אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טיפלא כלומר שהיין מאדימן וכשאדם טופל בסיד כל הגוף כאחד הוא סכנה אלא שטופלין אותה אבר היום ואבר למחר והוא שאמרו רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר אבר שקל בה ארבע מאה זוזי הוה ההוא גוי בשבבותיה הויא ליה ברתא טפלה בחד זימנא ומתה אמר קטלה ביבי לברתי ומאחר שעיקר הטפול אבר אבר שיעורו בכדי טפלת אבר קטן והוא אצבע קטנה ר' יהודה אומר כדי לסוד כלכול ופי' בגמ' צדעא שהיו נוהגות לסוד שם כדי להשיר את השער רבי נחמיה אומר אנדיפי ופי' בגמ' לעשות ממנו שנתות לכלי העשוי למדוד בו יין או שמן שמסמנין אותו בסיד עד כאן בדינר עד כאן בחצי דינר על הדרך שאמרו שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל וכן פירשו בה ענינים אחרים אלא שהלכה כתנא קמא ואין בזה חלוק בין סיד הנימוח במים הרבה והוא הנקרא בסוגיא זו בלשון חביט ובין שאינו נימוח כל כך ועומד בצים בצים והוא הנזכר בסוגיא זו בלשון ביצת הסיד:8סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב והוא שבמקום שאין הפחמין מצויין צורפין באש של סובין:9משנה אדמה כחותם המרצפין דברי ר"ע וחכ"א כחותם האגרות זבל וחול דק כדי לזבל קלח של כרוב דברי ר' עקיבא וחכ"א כדי לזבל כרישה חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד קנה כדי לעשות קולמוס אם היה עבה או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה נתונה באלפס אמר הר"ם פי' אדמה טיט אדום שמן יעשו ממנו חותמות על השקים שמשימים בם הסוחרים ממונם הנקראים מרצפין וכמו כן יעשו חותמות על הכתבים וקלח ענינו שורש וכרישה כרתי ובעברי חציר ואת החציר וחול הגס הוא החול העבה עבה שיהיה עצם הקנה עב עד שלא יהיה ראוי לכתיבה ואמר קלה ר"ל ממהרת להתבשל והיא ביצת התרנגולת ופי' טרופה מעורבת ר"ל שמערבין אותה בשמן ומנענעין אותה היטב ומפני זה היא ממהרת להתבשל ואל תדמה כי מכלל השיעור הוא מה שיחס בו כלי הבשול כמו המרחשת או המחבת כי אינו אלא שיעור מה שקולין בו מביצת התרנגולת שיעור גרוגרת והוא אמרם כגרוגרת מביצה קלה ותהיה האלפס הוחמה כבר חמום בינוני ואין הלכה כר' עקיבא:10אמר המאירי אדמה כחותם המרצופין והם כעין שקים שמביאים בהם סחורה וחותמין אותם בחותם באדמה הנקראת ארגילא"ה להכיר שלא יפתחם אדם וחכ"א כחותם האיגרת העשוי שלא יקרא בו אדם אלא מי שנשתלחה לו והוא מועט מן הראשון והלכה כחכמים זבל וחול הדק כדי לזבל בו קלח של כרוב וחכ"א כדי לזבל כרישא והוא מלשון כרתי והוא שיעור מועט מן הראשון חול הגס כדי ליתן על פי כף סיד ר"ל כף של סיידין שמערב את החול בסיד והוא הנקרא פלושטרי"א ור"ל כדי הראוי לערב עם מלא כף של סיידין סיד קנה כדי לעשות קולמוס הראוי לכתוב והוא המגיע לקשרי אצבעותיו ולא נתברר בגמ' אם קשר העליון והוא פרק שלישי המחובר עם פיסת יד אם פרק שני שבאמצע האצבע ואם היה עבה או מרוסס שאינו ראוי לקולמוס שיעורו כעצים לבשל בו ביצה קלה שבביצים ופי' בה בגמ' ביצת התרנגולת שהיא קלה להתבשל מכל שאר הבצים טרופה בשמן ונתונה באלפס שהיא קלה להתבשל יותר ופי' בגמ' שלא כל הביצה אלא כגרוגרת ממנה שכל שיעורי שבת בהוצאתן וטחינתן וקצירתן כגרוגרת:
