מאירי על שבת מ״ד

1 פמוט ר"ל מנורה של מתכת וכן נר של מתכת אע"פ שאינו מאוס אין חילוק בינו לשל חרס אע"פ שהנר של חרס מאוס שהרי אם לא הדליקו בו באותה שבת הרי אף של חרס מותר אף בישן כמו שביארנו במשנה שאין אוסרין במוקצה מחמת מיאוס ואם הדליקו בו באותה שבת אף בפמוט אסור מחמת מוקצה מחמת איסור ולא ידעתי גדולי הפוסקים מה הוצרכו להביאה ותדע שכל מוקצה מחמת איסור דעלמא כגון פירות המחוברים שנתלשו בשבת ודומיהם אף ר' שמעון מודה בו לא חלק אלא בנר זוטא שדעתו עליו ואף בזה אין הלכה כמותו כמו שביארנו וכל שהוא מוקצה בין השמשות מחמת איסור אע"פ שנסתלק האיסור אסור כל השבת ואין חילוק במוקצה מחמת איסור בין שדחאו בידים ללא דחאו וכל שנאסר טלטולו מצד מוקצה מחמת איסור אסור לטלטלו אף לצורך גופו ולצורך מקומו וראיה לדבר ממה שאמרו למטה מניחין נר על גבי דקל בשבת ואם לצורך גופו מותר הרי יש לחוש שמא יטלנו משם וישתמש במחובר ויש אוסרים מטעם זה אף בככר או תינוק אלא שאיפשר שכל שאתה מצריכו ככר זוכר הוא איסור תשמיש של מחובר ונמנע ואין צריך לומר לצורך עצמו שאסור ואף ע"י ככר לדעתנו כמו שכתבנו בסמוך:

2 מטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה שהרי היא נעשית בסיס לדבר האסור אין עליה מעות מותר לטלטלה אע"פ שהיא מיוחדת לכך ושהוא מניח עליה בחול תמיד והוא שלא היו שם בין השמשות שכל שהוקצה בין השמשות אף מחמת איסור סופרים הוקצה לכל היום:

3 כשם שביארנו במוקצה מחמת איסור שאין הלכה כר' שמעון ולא עוד אלא שאף הוא מודה ברוב מוקצים שבו כך הדין במוקצה מחמת חסרון כיס כמו שיתבאר בפ' כל הכלים קכ"ג ב' בשמועת המסר ויתד של מחרישה לא הקלו אלא במוקצה מחמת מיאוס ובמוקצה מחמת הכנה חוץ מגרוגרות וצמוקים כמו שיתבאר:

4 השידה והתיבה והמגדל ושאר הכלים הגדולים כל שמחזיקים ארבעים סאה בלח אין מקבלין טומאה שכל כלי שאינו עשוי להטלטל מלא וריקן אינו מקבל טומאה וכבר ידעת שכל כלי שיש בשבורו אמה על אמה ברום שלש הוא מחזיק ארבעים סאה בלח ופירשו בסדר קדשים שכשמודדין את הכלי מודדין אותו מבחוץ שאם היה משפתו לשפתו כשיעור זה אע"פ שאין תוכו כשיעור זה טהור שרואין אותו כאלו הוא בתוך כלי אחר וכל שחלל הכלי האחר מחזיק ארבעים סאה אף זה טהור היה בצד השידה כלי קטן שכך היה דרכם בשידה זו שהיא עגלה של עץ מוקפת במחיצות שמשימים אותו עגול בצדה לאיזה תשמיש בזמן שהוא נשמט ממנה ר"ל שאינו מחובר לה אינו נמדד עמה להשלים החזקת ארבעים סאה כדי לטהרו אלא רואין אותו כאלו הוא ניטל והשאר נמדד לארבעים סאה וכן אינו חבור לה שאם נגעה טומאה במוכני אינו נחשב כשידה עצמה אלא טמא לעצמו ואם השידה בת קיבול טומאה כגון שאינה מחזקת ארבעים סאה ונגעה טומאה בשידה לא נטמא המוכני ואינה מצלת עמה באהל המת והוא שכל שאין השידה מקבלת טומאה הרי היא אהל לעצמו ומצלת כלים שבתוכה באהל המת אם הוא מכוסה ואין המוכני בדין זה אע"פ שהוא מכוסה שאם אינה מכוסה הרי גג הבית מאהיל על מה שבתוכה ואם אתה רוצה לפרשה במגולה כסתם כל השיטות אתה מפרשה בבית הקברות שאין עליו גג ולדעת האומר אהל זרוק שמיה אהל ואין לפרשה בשל חרס ובמוקפת צמיד פתיל שאף המוכני כן אם הוא מוקף ועוד שסתם שידה של עץ היא וכן היא שנויה במקומה עם כלי עץ ואם היו מעות באותה המוכני בין השמשות אין גוררין אותה בשבת שכבר הוקצה בין השמשות ואם אינה נשמטת הרי היא כעגלה עצמה לענין חיבור ומדידה והצלה ואפי' מלאה מעות מיטלטלת עם השידה אגב כלים או פירות שבתוכה כמו שאמרו מטלטלים תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין וכן נוטל אדם כלכלה והאבן בתוכה: