מאירי על שבת מ״ג ב

« מאירי על שבת מ״ג ע״א מאירי על שבת מ״ד ע״א »

1 שבת פתח ↗

מַאי הִיא? — דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, וְכֵן תָּנָא שֵׁילָא מָרִי: מֵת הַמּוּטָּל בַּחַמָּה, בָּאִים שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִין בְּצִדּוֹ. חַם לָהֶם מִלְּמַטָּה, זֶה מֵבִיא מִטָּה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ וְזֶה מֵבִיא מִטָּה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ. חַם לָהֶם מִלְּמַעְלָה, מְבִיאִים מַחְצֶלֶת וּפוֹרְסִין עֲלֵיהֶן. זֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְזֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְנִמְצֵאת מְחִיצָה עֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ.

2 שבת פתח ↗

מַתְנִי׳ הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה — לֹא יְנַעְנְעֶנּוּ בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְנַעַנְעוֹ בְּגוּפוֹ. וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין — מְנַעַנְעוֹ בְּיָדוֹ.

3 שבת פתח ↗

אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: פּוּקוּ וֶאֱמַרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק: כְּבָר תַּרְגְּמַהּ רַב הוּנָא לִשְׁמַעְתָּיךְ בְּבָבֶל. דְּאָמַר רַב הוּנָא: עוֹשִׂין מְחִיצָה לְמֵת בִּשְׁבִיל חַי, וְאֵין עוֹשִׂין מְחִיצָה לְמֵת בִּשְׁבִיל מֵת. מַאי הִיא? — דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, וְכֵן תָּנָא שֵׁילָא מָרִי: מֵת הַמּוּטָּל בַּחַמָּה, בָּאִים שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִין בְּצִדּוֹ. חַם לָהֶם מִלְּמַטָּה, זֶה מֵבִיא מִטָּה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ וְזֶה מֵבִיא מִטָּה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ. חַם לָהֶם מִלְּמַעְלָה, מְבִיאִים מַחְצֶלֶת וּפוֹרְסִין עֲלֵיהֶן. זֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְזֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְנִמְצֵאת מְחִיצָה עֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ.

4 שבת פתח ↗

אִיתְּמַר, מֵת הַמּוּטָּל בַּחַמָּה. רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הוֹפְכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה. רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: מַנִּיחַ עָלָיו כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק וּמְטַלְטְלוֹ. הֵיכָא דְּאִיכָּא כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. כִּי פְּלִיגִי דְּלֵית לֵיהּ: מָר סָבַר טִלְטוּל מִן הַצַּד שְׁמֵיהּ טִלְטוּל, וּמָר סָבַר לָא שְׁמֵיהּ טִלְטוּל.

1 מת המוטל בחמה ומתירא שמא מתוך חומו ימהר להסריח אם יש שם ככר או תנוק מניח עליו ומטלטלו אגבו ואם לאו יניחנו במקומו ואל יטלטלהו אף דרך היסט ממטה למטה שטלטול מן הצד שמיה טלטול ואע"פ שפגה שטמנה בגפן וחררה בגחלים תוחב בכוש או בכרכר במקום שאין שם גחלת והשאר ננערות מאליהם שטלטול מן הצד אינו טלטול באוכלין שאני אבל במת ואבנים וכיוצא בו שמיה טלטול:

2 פעמים שמתירים טלטול גמור במת במקום שאין שם ככר או תינוק כגון שנפלה דליקה בחצר שהמת בתוכו שאם לא תתירהו מתוך שהוא בהול על מתו שלא ישרף יבא לכבות ואם איפשר לו בפת או תנוק עושה וכן אם אי אפשר לו בככר או תנוק ואיפשר לו בהפיכה ממטה למטה עושה הא כל שאי איפשר לו מצילו בטלטול גמור וגדולי הפוסקים חולקים בזו שלא התירו אלא בטלטול מן הצד אלא שגדולי המפרשים כתבוה כדברינו וכן נראה ויש פוסקים שטלטול מן הצד אינו טלטול שכל שמטלטל איסור והיתר מותר לטלטל האיסור אגב ההיתר ואף בלא הצלת דליקה הופכו ממטה למטה וקצת ראיה לדבריהם ממ"ש פרק תולין הקש שעל גבי מטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל בהמה מנענעו אף בידו אלמא רישא אף כשאינו בר אכילה מנענעו מיהא בגופו שהוא טלטול מן הצד ומ"מ אפשר הואיל וראוי לשכיבה הרי צרכו כדבר שבמאכל ושמא תאמר ונתיר כל טלטול לכבוד הבריות שדוחה את לא תעשה דרבנן שהרי טלטול דרבנן הוא יש מתרצים שלא נאמר כבוד הבריות אלא לכבוד החיים הא כל שהמת מסריח והחיים מתבזים בו מותר כמו שהוזכר בפרק המצניע במשנה הששית צ"ד ב' בההוא שיכבא דהוה בדרוקרת והתיר רב נחמן להוציאו בכרמלית ומ"מ לגדולי המחברים ראיתי בה מת שהסריח ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזים בו אלמא שאף לבזיונו יש לחוש אלא שיראה לי שלא הותר מיהא קודם שהסריח ולא מדברי האומר שאין דוחים לא תעשה אלא לכבוד החיים שהרי מת מצוה אין שם כבוד לחיים אלא שכל שאינו מסריח אין בעמידתו זלזול אחר שאינו ראוי לקבורה:

3 היה המת מוטל בחמה ואין להם פת ותינוק או שלא היה במטה שיהפכוהו ממטה למטה או שלא היה להם מקום לפנותו לשם באים שני בני אדם ויושבים בצדו זה מכאן וזה מכאן חם להם מלמטה בקרקע זה מביא מטה ויושב עליה וזה מביא מטה ויושב עליה חם להם מלמעלה מביאין מחצלת ופורסין עליהם זה זוקף מטתו ונשמט וזה זוקף מטתו ונשמט ונמצאת מחיצה עשויה מאליה שעושין מחיצה למת בשביל חי ואין עושין מחיצה למת בשביל מת ושמא תאמר והרי התרת לטלטל דבר הניטל לצורך דבר שאינו ניטל והיאך אינך מתיר כן אף לצורך מת יראה מפני שיש כאן סרך מחיצה ואם התרת הטלטול תתיר המחיצה ואע"פ שהסוגיא העמידוה לדעת ר' יצחק ופסקת שאין הלכה כמותו יראה שהסוגיא אינה מדוייקת ויש חולקים מזה להתיר אף שלא בשביל חי וכן יש חולקים לדרך אחרת לאסור כל שלא בשביל חי ופוסקי' ממנה כר' יצחק ומ"מ גדולי המחברים נראה שנוטים בה לשטתנו שפסקו שלא כדעת ר' יצחק ופסקו שמועה זו על הדרך שפסקנוה וראיה אצלי לשבוש סוגיא זו שהרי רב הונא הוא שאמר כאן זו של מחיצה ועל כל פנים הוא סובר שלא כר' יצחק ממה שאמר הוא בעצמו בפרק אחרון היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ומתיר חבלים והשקים נופלים ופירשוה בקרני דאומני שאין גופם ראוי לטלטול ובשליפי זוטרי שיכול לנער את הכר ונשמטים מאליהם ואין כאן בטול כלי מהיכנו ולמדת שהכרים נטלים בשביל קרני דאומני ואם תפרשה בצריך למקומו הרי בהדיא אמר מביא כרים וכו' כלומר אף כשאין צריך למקומו אלא לצורך אותו כלי הזכוכית וכבר ראיתי מי שאמר שלא אסר ר' יצחק אלא בהפסד מועט אבל בהפסד מרובה לא וקרני דאומני הפסד מרובה הוא אלא שימחול על כבודו ויקבל תשובה מקורה שנשברה שלא מצא לה מקום אלא בצריך למקומו אלא שראיתי עוד מי שמפרשה משום צער בעלי חיים ואף הוא צריך למודעי שאם כן היאך לא התיר אף בשלפי רברבי שהרי בטול כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאורייתא כמו שיתבאר בפרק מפנין וכמו שכתבנו בשני של מציעא ואף גדולי הפוסקים למדו ממנה בפרק אחרון שאין הלכה כרבי יצחק ומ"מ איפשר שרב הונא סובר כר' יצחק במת וכיוצא בו שאין תורת כלי עליו אבל לצורך כלי אע"פ שאינו ניטל אינו סובר כר' יצחק ואני מפרש לדעת זה הא תרגמא רב הונא לשמעתיך בבבל כלומר על איזה צד הלכה כמותך והשתא דאתית להכי איפשר ג"כ שרב הונא סובר כר' יצחק במקום שאין שם פסידא וחולק עמו במקום שיש שם פסידא וקצת ראיה לזו מה שמצינו באוכלין שנטלין לצורך ב"ח כגון חתוך נבילה לפני כלבים אע"פ שאין בעלי חיים נטלים ובלבד כשמזונותם עליו הא בשאין מזונותם עליו לא אלא שאינה ראיה שלא נאסר כשאין מזונותם עליו משום טלטול אלא משום טורח שלא לצורך ויש מפרשים שלא אמרה רב הונא כאן אלא לדעת ר' יהודה שהחמיר במוקצה וליה לא סבירא ליה ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

4 טלטול ע"י ככר או תינוק לא הותר אלא במת וכמו שאמרו לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד וא"כ אלו שנוהגים לטלטל את הנר שהדליקו בו באותה שבת אגב חתיכת אוכל יש לאסור אלא שהם מפרשים לא אמרו ככר או תינוק בדבר שאין עליו תורת כלי אלא למת הא לדבר שיש עליו תורת כלי שהותר טלטולו לצורך גופו ומקומו מותר על כל פנים בככר והביאו ראיה ממה שאמרו בפרק כל הכלים קכ"ג א' מדוכה אם יש בה שום מטלטלים אותה אגב השום ואפי' מחמה לצל אלא שהאוסרים מפרשים אותה כשהיתה שם מערב שבת או מערב י"ט וכן יש אוסרים אף בדרך זה כמו שיתבאר שם:

« מאירי על שבת מ״ג ע״א מאירי על שבת מ״ד ע״א »