מאירי על שבת מ״ב

1 גחלת של מתכת הנמצאת ברשות הרבים מותר לכבותה הואיל ואין כבויה כיבוי גמור אלא מדברי סופרים במקום נזק רבים לא גזרו אבל גחלת של עץ הואיל וכבויה מן התורה אסור אף במקום נזק ואע"פ שאין מתכוין לגוף הכיבוי מ"מ מתכוין לכיבוי הוא מאיזה טעם שיתכוין לו ומה שהקשו כאן ואם איתא דסבר לה כר' שמעון אפי' של עץ נמי הוא מפני שהיה סובר שכל שאין מתכוין ומלאכה שאין צריך לגופה בחדא מחתא נינהו הואיל ואינו מתכוין לגופה של מלאכה והודיעו שאינו כן אלא דבר שאינו מתכוין לחוד ומלאכה שאין צריך לגופה לחוד והכיבוי בין בשל עץ בין בשל מתכת מתכוין לכיבוי הוא אלא שהוא מלאכה שאין צריך לגופה ומתוך כך בכיבוי גחלת של מתכת שהוא מדברי סופרים במקום נזק התירו בשל עץ שהוא מן התורה לא התירו אף במקום נזק ואע"פ שבנחשים ושאר מזיקים הותרה צידתן אפשר שצידה כזו אינה אלא מדברי סופרים והראיה שהרי לא התירו להרוג אלא ברצים אחריו או דריסה לפי תומו שאינו מתכוין להרוג ולדעת זה מלאכה שאין צריכה לגופה חייב עליה כדעת גדולי המחברים ובהלכות גדולות ראיתי שגחלת של עץ אין בה היזק רבים שכל שהיא שורפת אדומה היא ומכירים הם בה מתוך אדמימותה ואם עבר אדמימותה אין כאן היזק אבל של מתכת אף משעבר אדמימותה שורפת ולדעת זה אף בשל תורה כל שיש שם נזק רבים ואינו צריך לגופה מותר ולשיטה זו מלאכה שאין צריך לגופה פטור עליה כדעת גדולי הפוסקים:

2 המוצא קוץ ברשות הרבים מוליכה פחות פחות מד' אמות עד שיסלקנו ממקום שאין רגל אדם עוברת שם ובכרמלית מותר אפי' בכמה וא"ת לדעת האומר במלאכה שאינה צריכה לגופה שפטור עליה יהא מותר אף ברשות הרבים אפשר שבאיסור תורה ולכתחלה כל שאיפשר לו לשנות ישנה:

3 מאחר שביארנו שכלי שני אינו מבשל כל שיש מים בכלי שני כגון כוסות וקערות נותן בהם מים מצד אחר בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין בין לשתיה בין לרחיצת פניו ידיו ורגליו ואפי' בספל שהספל אינו כאמבטי אלא ככלי שני אבל בכלי ראשון אסור על הצדדים שביארנו במיחם:

4 המשנה הרביעית המיחם שפנהו לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו אבל נותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן אלפס וקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי ר' יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר אמר הר"ם פי' אינו רוצה באמרו פנהו שלא הניח בו כלל מן המים אבל ר"ל שחסר מן המים והניח שם מים חמין ולפיכך אסור לו להוסיף על אותן המים מעט מים כדי שיהיו הכל חמין אבל יכול להוסיף עליהם מים מרובין עד שיהיו הכל פושרין וזהו ענין אמרם אבל נותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן והאלפס והקדרה הכלים שמשימין בהם התבשיל להתבשל אבל אם נתן התבשיל בקערה ואע"פ שהוא רותח מותר לתת בה התבלין לפי שהתבשיל כשהוא בקערה חסר חמימותו ואינו מבשל מה שמשימין בו ר' יהודה אומר כי מותר לתת התבלין בקדרה רותחת אלא אם יש בתוכה קדרה חומץ או ציר לפי שהם ממהרים הבשול וכל זה בתבלין אבל מלח הכל מודים שמותר לתתו בקדרה רותחת כי עד שישלוט האש עליו ואין הלכה כר' יהודה:

5 אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה ככונת משנה שלפניה האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין ר"ל שסלקה מעל האש בין השמשות או משחשכה ועדיין היא רותחת לא יתן לתוכה תבלין שכלי ראשון כל זמן שהוא רותח מבשל הוא ואין צ"ל כשהוא על הכירה אבל אם נתן תבשיל לתוך הקערה או לתוך התמחוי הואיל ובכלי שני הוא נותן הוא לתוכו תבלין שכלי שני אינו מבשל רבי יהודה אומר שאף בכלי ראשון נותן הוא תבלין אא"כ יש בתבשיל חומץ או ציר של דגים שהם ממהרים לבשל בריתוחן כל הנוגע בהם ואין הלכה כר' יהודה אלא אף בכל תבשיל אסור ופי' בגמ' שמלח מיהא מותר ליתן לתוך הקדירה ואפי' בעודה על האש שבשולה קשה וכמו שאמרו צריכה מילחא בשולא כבשרא דתורא ואע"פ שאנו רואים אותה נימוחה אף בכלי שני מיחויו אינו בישול שאף בצוננת אתה רואה כן אלא אינו בישול עד שישתנה טעמה מפני הבשול וכלי שני זה שהתרנו פי' גדולי הרבנים דוקא כשהוציא התבשיל מכלי ראשון ונתנו בכלי שני שכבר נצטנן ומותר ליתן בתוכו תבלין אבל אם נתן מתחילה תבלין בקערה ועירה עליהן התבשיל מכלי ראשון הרי זה מבשל עירוי ככלי ראשון הוא ומ"מ מגדוליהם באו אחריהם והתירו ובירושלמי אמרו בהדיא עירוי אינו ככלי ראשון ואע"פ שאמרו בזבחים וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר לרבות את המערה ר"ל שאם עירה דבר רותח של חטאת בכלי טעון שבירה אינו משום בישול אלא משום בליעה ומ"מ יראה מכאן שלענין בליעה ופליטה דיו בעירוי ומכאן אסרו קצת מפרשים המליגה על ידי עירוי כמו שיתבאר במסכת חולין פרק כל הבשר וכן יראה לדונה לענין הגעלה ככלי ראשון אע"פ שיש חולקין בה כמו שיתבאר במקומו:

6 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו אלא שלמדת שאם נתן תבלים בקערה ונתן לתוכה רותחין על ידי הכף או שנתן רותחין בקערה ואח"כ נתן לתוכה תבלין או שנתן תבלין בקערה ועירה מן התבשיל עליהם לדעת האומר עירוי ככלי שני אסור להחזירה אח"כ לתוך קדרה רותחת אע"פ שכבר נתחממו בקערה שכלי שני אינו מבשל והפשרו לא זהו בישולו יש מי שאוסר להוציא מן התבשיל שבקדירה בעוד שהיא על הכירה בכף מפני שהוא מגיס בהוצאתו והרי מבשל בהגסתו כשמערבו ואף גדולי המחברים כתבו אסור להכניס מגריפה לקדירה והיא על האש להוציא ממנה בשבת מפני שמגיס והוא מצרכי הבשול כמ"ש בקדשים זר שהפך בצינורא חייב מיתה ויש מתירין בהוצאה אלא שאוסרין בהגסה אפי' בסלקה מעל האש כמו שכתבנו ביורה עקורה בסוף פרק ראשון וכבר כתבנו שם דעתינו להיתר:

7 המשנה החמשית אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן ואם נתנוהו מבעוד יום מותר ואין נאותין הימנו לפי שאינו מן המוכן מטלטלין נר חדש אבל לא ישן ר' שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדלוק בשבת אמר הר"ם פי' הטעם שבעבורו אסרו נתינת כלי לקבל בו שמן בשבת כי אותו שמן המנטף מן הנר אסור ליהנות ממנו בשבת לפי שאינו מן המוכן כי כבר הקצה אותו להדלקה ועשה אותו מוקצה ונאסר טלטול הכלי מפני אותו השמן שיש בו שהוא אסור לטלטלו לפי שהוא מוקצה והעקר אצלנו אין מבטלין כלי מהיכנו בשבת וטעם איסור טלטול נר ישן לפי שהוא מאוס וזה יקרא מוקצה מחמת מיאוס ור' שמעון אינו חושש למין ממיני המוקצה ולפיכך יתיר כל הנרות מלבד הדולקת גזרה שמא יכבה והפתילה מותר אצלו לטלטלה אע"פ שהוא אסור קודם לכן ואין הלכה כמותו בנר שהדליקו בו בשבת כי העקר אצלנו כי כל מה שהוא מוקצה בין השמשות ואינו מותר לטלטלו באותה שעה שאסור לטלטלו בכל השבת והוא אמרם מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכלי יומא ושאר הנרות דינם כר' שמעון לפי שמעקרנו בשבת כר' שמעון שהוא אומר אין מוקצה ואמרם נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות הוא בשבת כי אותן ניצוצות אינן חשובות עד שיאסר טלטול הכלי בשבילם והוא אמרם ניצוצות אין בהם ממש ואסרו לתת בו מים ואפי' מערב שבת וכל שכן בשבת לפי שממהר כבוי הניצוצות והעקר כבוי אסור כאשר הודעתיך:

8 אמר המאירי המשנה החמשית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר אין נותנין כלי תחת הנר לקבל השמן המטפטף שהרי השמן מוקצה מחמת איסור כבוי וכשיפול על הכלי נמצא הכלי נאסר בטלטול מחמתו ואסור לבטל כלי מהיכנו ר"ל להושיב כלי הראוי לטלטל במקום שיהא אסור בטלטולו מפני שזה כקובע לו מקום ומחברו והוא תולדת בונה ולמדת שאין מכאן טענה להסיר אותו כלי העשוי לקבל השמן המטפטף באלו המנורות של נחושת אע"פ שהוא מיטלטל או ליתן שני נרות של חרס א' על חבירו שלא נאמר אלא תחת הנר על השולחן אבל אלו זהו מקומן כל השנה והרי הם כמחוברים אצל חביריהם ואין ביטול כלי מעתה וי"מ שהוא כסותר ר"ל כשובר את הכלי ולא יראה כן ואם נתנוהו מבעוד יום מותר הואיל ואינו מבטלו עכשיו והרי בטולו נזדמן מבעוד יום ואין נאותין ממנו ר"ל שאין נהנים ממותר השמן שבנר או שנטפטף ממנו שאינו מן המוכן ר"ל שהרי הוקצה להדלקת נר שבת וכן שהוקצה מחמת איסור כיבוי:

9 מטלטלים נר חדש כלומר שלא דלק בו נר מעולם הואיל והוא ראוי לתשמיש של איזה דבר הראוי הרי תורת כלי עליו ואינו מאוס עד שנדונהו במוקצה מחמת מיאוס אבל לא ישן ולא סוף דבר שהדליקו בו באותה שבת שהוא מוקצה מחמת איסור אלא אפי' לא הדליקו בה באותה שבת מפני שהוא מוקצה מחמת מיאוס ר' שמעון אומר שאפי' ישן מטלטלין ואפי' הדליקו בה באותה שבת שאינו סובר באיסור מוקצה לא מחמת מיאוס ולא מחמת איסור ואינו אוסר אלא בנר הדולק בשבת שהוא דולק וטעמו משום שנעשה בסיס לדבר האסור ואין הטעם מחשש כיבוי כמו שדמו רבים שהרי דבר שאינו מתכוין מותר אלא שהוא אסור לעשות כן ובתלמוד המערב אמרו נר המונח על הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין רב ושמואל פתרין בשוכח ומקילין למאן דעבד כן יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ומ"מ יתבאר בגמ' דוקא לדעתו בנר קטן שאדם מצפה לו מתי יכבה ולא הסיחו מדעתו שהרי דעתו מ"מ על הפתילה ועל הנר עצמו ומאחר שדעתו על הנר דעתו מתרחבת אף על השמן אם יזדמן שתכבה קודם שתכלה השמן אבל כוס וקערה ועששית שיש בהם שיעור להדלקת כל השבת הרי נתיאש מטלטולם ואסורים אף לדעתו ובפרק מי שהחשיך נחלקו רב אחא ורבינא שאחד מהם פסק שלא כר' שמעון אף במוקצה מחמת מיאוס וכל שכן מחמת איסור כסתם משנתנו וא"כ כל נר ישן אסור אע"פ שלא הדליקו בו באותה שבת ולדעת האחר במוקצה מחמת מיאוס הלכה כמותו וכן הלכה אלא שי"א דוקא לצורך גופו ומקומו אבל מחמה לצל אסור כדין כל כלי שמלאכתו לאיסור הואיל ומיוחד לכך ונמצא מ"מ שנר ישן מותר לטלטלו כל שלא הדליקו בה באותה שבת אבל אם הדליקו בה באותה שבת אסור שבמוקצה מחמת איסור אין הלכה כמותו:

10 נותנין כלי תחת הנר אפי' בשבת לקבל ניצוצות ואין כאן בטול כלי שאין ממש בניצוצות לאסור את הכלי בטלטול אבל לא יתן מים לתוך אותו הכלי אפי' מערב שבת שהרי הוא מכבה בידים:

11 זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הם:

12 אין נותנים כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה שהרי ביצתה אסורה לטלטל ונאסר הכלי בטלטול אגבה ואסור לבטל כלי מהיכנו אבל כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר שהכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל ואין כאן ביטול הכן שהרי נוטלו לכשירצה ופירשו בירוש' דוקא שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה זה שאסרנו בנתינת כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה לא סוף דבר במקום שאין הביצה צריכה הצלה אלא אף במקום שהולכת לאבוד אסור כגון שהיתה מטלת במקום מדרון והביצה תתגלגל ותשבר וכן מה שהתירו בכפיית הכלי עליה לא סוף דבר במקום שהיא צריכה בהצלה כגון שהטילה באשפה אלא אף בבית כן שמה שאסרו אף במקום שפסידתה מצויה ומה שהתירו התירו אף במקום שאין הפסידא מצויה שם:

13 מי שנשברה לו חבית של טבל בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיו אף במקום שלא היתה הפסידא מצויה כגון שהיתה החבית חזקה ואינה עשויה לישבר וביטול כלי מהיכנו אין כאן שהטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר על דברי סופרים ותקנו מתוקן והרי יש כאן צד שגוף אותו דבר האוסרו מוכן מה שאין כן בביצה שאפי' עבר וסלק את הביצה מן הכלי מ"מ אין דבר האוסרו חוזר ונראה ושמא תאמר הואיל ולא נתקן בין השמשות נאסרהו אף בעבר ותקנו מגו דאתקצאי לבין השמשות וכו' תירצו גדולי הרבנים שלא נאסר במיגו אלא דבר שאיסורו מן התורה כגון עצי סוכה שהוקצו משום סתירת אהל והוקצו לכל השבעה שכלם כיום אחד וכן נר שהדליקו באותה שבת אבל דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים אין אוסרים אותו במיגו ומ"מ דוקא באוכלים כגון טבל אבל בדבר שאינו בר אכילה אף מדברי סופרים אוסרים אותו במיגו וכמ"ש במיטה שהיו עליה בין השמשות מעות שאסור לטלטלה אף לאחר שנסתלקו וכן בסל שהיו בו אפרוחים שאסור לטלטלו אף לאחר שהוסרו אע"פ שלא הוקצו אלא מחמת טלטול ומוקצה למצוה כנויי סוכה ואתרוג הרי הוא כאיסור תורה ויש מתרצים שהטבל זה שאין אנו אוסרים אותו במיגו שסתם הדברים דעתו עליו לתקנו:

14 כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ואפי' במקום שאין אחיזתה קרובה כל כך הואיל ומ"מ הוא חושש בדבר שהרי מ"מ אין כאן בטול כלי מהיכנו שהרי מסירה לכשירצה ובלבד שלא תגע בנר עצמו וקורה שנשברה וחושש לה שתפול וביתו עמה סומכה בספסל או בארכות המטה הואיל והספסל והארכות כלים הם וראויים לטלטלם ואפי' במקום שלא היתה שבירתה מצויה כ"כ כגון קורה חזקה ומ"מ דוקא כשיעמיד הסמוכות בריוח שיהא יכול ליטלן בלא שום איסור שאם ידחקם הרי נמצא מבטל כלי מהיכנו: