קראתי בכל לב, אמור א׳

1 "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד"

2 מצוות 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' בוארה וסווגה על ידי פרשנים בדרכים שונות.

3 רבים מן הפרשנים והמדרשים ראו בה מצווה תאומה של מצוות שילוח הקן: "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" — שתי מצוות שמטרתן המשותפת היא לסגל לאדם את מידת הרחמים. היו שסיווגו את האיסור וכללו אותו עם מצוות כיבוד הורים, המחייבת שימת לב לערך המשפחתיות מלמד התלמידים, ואחרים סברו שהאיסור קשור לאיסור עבודה זרה: באמצעות התייחסותו של הקב"ה גם לבעלי החיים לסוגיהם השונים, מן הים ומן היבשה מתבררת שליטת ה' בתבל כולו משך חכמה.

4 אפשרות אחרת תילמד מתוך פרטי האיסור. האיסור לשחוט שור או שה, אם ובנה, הוא איסור המוגבל בזמן — תוקפו של האיסור פג כעבור "יוֹם אֶחָד". האיסור הזה נזכר בתוך דיון רחב על נושא הקורבנות וההקרבה. לכן נראה שיש בו קריאה ופנייה לעובדי ה' המקריבים באש קודש ובהתלהבות את קורבנותיהם, שלא להגיע למצב של אכזריות חסרת גבולות. יש לעצור ולוודא שגם האידיאה הגדולה של ההקרבה מתוך אהבת ה' לא תבוא על חשבון הערכים והחיובים שבין אדם לעולם.

5 אכן, לא רק חגיגת הקורבנות והשחיטות ההמוניות בבית המקדש מועדות לאקסטזה חסרת גבולות. רבי לומד מן המילה "יוֹם אֶחָד" שיש ימים אחדים שהם מוּעדים לאיסור זה. הכוונה היא לערבי חג. בימים הללו יש חובה מיוחדת להודיע לרוכשי הבהמות כאשר מוכרים גם את האם וגם את בנה לשחיטה, כיוון שהסיכויים שהללו יישחטו באותו יום גבוהים במיוחד חולין פג ע"ב. גם במקרה של ימים טובים, הסעודות הגדולות הנובעות מן הרצון להדר במצוות האכילה בחג, מרצון להתעלות ולשמחה, גם הן עלולות להידרדר להוללות ולסביאה המכלה כל אשר סביבה. ההקפדה על מי שוחטים ומתי, מעדנת וממתנת. הסבר זה ימקם את איסור "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" בין איסורי מאכלות שונים שמטרתם להנחות את האדם לאכילה מבוקרת.

6 רעיון אחר מצוי בפסיקתא על בסיס הפסוק "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ" משלי י״ב, י. המדרש וגם הפיוט קושרים בין האם ובנה שבפסוק לבין עם ישראל. האיסור הופך למטאפורה: הצדיק הוא הקב"ה ובהמתו היא עם ישראל, ועליה נצטוו האומות שלא לשחוט "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ". זהירותו של עם ישראל באיסור "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" מגוננת על שרידותו שלו. בהקפדתו זו מעורר עם ישראל את הגנתו של הקב"ה שהעם היהודי לא ייכחד. ככל שהאויב אכזרי יותר כך הירתמותו של הקב"ה גדלה.

7 המדרש מונה רשעים שעמדו להשמיד את ישראל: עשו הרשע, מסביר המדרש, סבר שקין טעה כאשר קם ורצח את אחיו בעוד אביו חי. אדם הראשון יכול היה להוליד בן תחת בנו המת, ובכך ליצור המשכיות ודור חדש. לכן עשיו העדיף להמתין לפטירת אביו ורק אז להרוג את יעקב "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי". אלא שעשיו לא הביא בחשבון שליעקב כבר יש בנים. רצח יעקב לא יועיל.

8 פרעה היה חכם מעשיו, הוא הבין שצריך להכחיד את הדור הבא. לכן פרעה גזר על מות הבנים. אולם פרעה שכח שהוא משאיר את הבנות, ואלו תינשאנה ותולדנה דור חדש. המן הבין את טעותו של פרעה ואמר "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד". המן שכח שלעם ישראל יש פטרון בשמיים. כשאכזריות הגויים מגיעה להשמדה ולפתרון סופי, הקב"ה נכנס לתמונה. הוא לא ייתן ש"אותו ואת בנו ישחטו ביום אחד". הקב"ה לא יאפשר הכחדה ועקירה מן השורש. לעתיד לבוא, אומר המדרש, יבואו אויבינו האחרונים ויבינו שקודמיהם הטיפשים שכחו שיש לנו מציל בשמיים וירצו להכחיד את הצדיק ואת בהמתו. את ה' ואת בנו עם ישראל. גויים אלו יילחמו בנו ובה'.

9 אמר ר' לוי: אף גוג לעתיד לבא עתיד לומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקין בעצות רעות על ישראל, לא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן אלא בתחילה אני מזדווג לפטרונן ואחר כך אני מזדווג להם... אומר לו הקדוש ברוך הוא רשע, לי באתה להזדווג, חייך שאני עושה עמך מלחמה, זהו שנאמר: "ה' כגבור יצא כאיש מלחמות" ישעיה מ״ב, יג, "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם" זכריה י״ד, ג ויקרא רבה, כז.

10 המדרש הזה חושף שכל גלגולי האנטישמיות לאורך ההיסטוריה מקורם אחד. מה שמתחיל בדחיית קדושת האכילה אצל קין, ממשיך לזלזול בערך המשפחה ובכבוד האב אצל עשיו, מתגלגל לאכזריות ולהרג תינוקות אצל פרעה, הופך לניסיון הכחדה והשמדה של גזע, טיהור האנושיות, אצל המן. כל אלו, על לבושם המשתנה, נובעים מעניין אחד: מן המרידה בה'. קילוף הציפויים האידיאולוגיים מגלה שניסיון לפגוע בשושלת היהודים הוא ניסיון לפגוע בקב"ה, בו וב'בנו' גם יחד, ניסיון לסלק את השפעתו, מתוך כפירה בשלטונו של ה' בעולם. ה' אבי העולם, הוא מקור הקדושה, מקור החמלה, הוא יוצר ומקיים המינים, והוא אחד.

11 ביום שקריאת התיגר תהיה כה גדולה, עד שיבקש העולם להמית את בוראו, באותו היום יתגלה ה' בעולם. והיה ביום ההוא, יהיה ה' אחד ושמו אחד.