1מה' אישה לאיש2בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני", ומצד שני: "מותר לארס אישה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר" מועד קטן יח ע"ב. שתי המימרות הללו מיוחסות לאמורא שמואל, והסתירה ביניהן, שהגמרא מקשה עליה, בולטת: איך חוששים שמא אדם אחר יארס את האישה המיועדת לי משמיים? אם היא זו המוכרזת ועומדת, לא ייתכן שהיא תנשא לאחר ואין מה להזדרז, ואם היא אינה זו שמוכרזת עבורי, ודאי שאין סיבה להזדרז ולטעות.3שני רבדים אלו והיחס הבלתי פתור ביניהם מלווים את פרשת חיי שרה ואת סיפור איתורה של כלה עבור יצחק.4הסיפור נפתח בשליחת העבד ובהשבעתו על ידי אברהם להביא ליצחק כלה מארץ הולדת אברהם. אולם העבד חושש שהכלה לא תאבה לבוא איתו. "אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי" כ"ד, ה.5אברהם משיב לשאלת העבד שתי תשובות. האחת: "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ". אותה השגחה עליונה שסייעה לי עד כה, אומר אברהם, היא שבוודאות תסייע לך למלא את השליחות. ולכן הסיומת: "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם". אולם אברהם מוסיף תשובה אחרת: "וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי".6התשובה הראשונה מעוררת תמיהה על העבד. כיצד ייתכן שלא שם לב להשגחה המיוחדת המלווה את אברהם בדרכו הקשה, להצלחותיו ולהגשמת תפילותיו בדרך פלאית, כגון הולדת בנו בגיל מאה וכדומה. האומנם העבד לא הבחין במשך השנים שמישהו "מחזיק לאברהם את היד" ומסייע לו לאורך הדרך? התשובה השנייה מעוררת תהייה על אברהם עצמו. היעלה על הדעת שהנערה לא תאבה? איך ייתכן שעכשיו, אחרי כל הדרך הארוכה הזו הקב"ה יחליט לעצור את הפרויקט? וכי לחינם עבר את כברת הדרך הארוכה הזו? ואיך מתיישב אותו בטחון עם הספק?7העבד השליח עושה לעצמו סימן המלמד שהפנים את המסר שקיבל מאברהם בדבר ההשגחה הפרטית. העבד יחזור על כך בדבריו למשפחת רבקה מאוחר יותר. העבד מחפש נערה חביבה וזריזה, שתשים לב למצוקת הזר ותיחלץ לעזרתו. ואכן, נמצאת נערה כזו שמטפלת בכל צרכיו מתוך טוב לב ושמחה. אומנם, מתברר שהיא ממשפחתו של אברהם, אולם אברהם לא הקפיד על משפחתו, אלא על ארצו ומולדתו.8כשהעבד בא ומספר להורי הנערה את סיפור המעשה, לו ולמארחיו ברור כשמש ש"מה' יצא דבר". צירוף מקרים כזה. רק משמיים.9המדרש מעיר שתחושת משפחתה של רבקה הייתה שהסיפור היה כל כך משכנע, שנשללה מהם בכלל היכולת להשיב או לסרב. כפה עליהם הר כגיגית. מישהו כבר החליט בשבילם, הכול כבר גמור ועשוי ומוחלט. "לא נוכל דבר אליך רע או טוב. התינח רע, טוב למה, אלא הטוב לא מאלינו, אלא מה' יצא" פסיקתא זוטרתא, בראשית, כד.10אולם מיד אחר כך קוראים לנערה לשאול את פיה, כי אומנם ישנה הסכמה עקרונית אבל לא ברור שישנה הסכמה מעשית.11שני מפלסים של תיאור יש כאן, משולבים בהרמוניה: סיפורו של הקב"ה המושך בחוטים, והשולח מלאכים, וסיפור ההשתדלות, התפילות, ההחלטות והמקרים. למעשה, החוויה הפרטית של כל אחד מאיתנו אף היא כפולה. היחס, הזיקה וההשפעה ההדדית בין שמיים וארץ הן חלק מתודעת כל יהודי. כל אחד מאיתנו יכול לספר את סיפורו האישי בשני האופנים: זה המצביע על התחנות וההחלטות המשמעותיות שהחליט בדרך. וזה המצביע על הנס והפלא שבהשתלשלות המאורעות לאמור מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו. אנו יכולים לחוש איך עמלנו נשא פרי ואיך ברכת ה' היא שתעשיר.12בובר כותב: "זהו טיבו של יחס האדם החי חיי אמת... יש בידו לשלב בתוך הסיבתיות את המיתוס. משום שהתפיסה המיתית פותחת לפניו אמת עמוקה יותר ושלימה יותר מן האמת הסיבתית ומגלה לו באורח זה את הדמות האהובה אשר עמה אושר רב בעצם עצמותה" המיתוס היהודי.13היכולת של האדם לרומם את הפרטי, הפשוט והטבעי לרמת אגדה ולחוויה של התגלות מעוררת להתחזק בשמחת החיים, ומעניקה לחייו מעבר לעצם קיומם, גם משמעות גאולית.
