1"לא נפלאת היא ממך"2הפסוקים הפיוטיים המנגנים על כל מצפון והמתנגנים על הלשון מתארים, לכאורה, את זמינותה של המצווה:3כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ דברים ל׳, יא–יד.4נחלקו הפרשנים בזיהויה של "המצווה": תשובה לדעת רמב"ן, לימוד תורה לדעת רבינו בחיי או כלל המצוות, ראו כלי יקר.5במאמרו "תשובה מתחת לפנס" מבאר הרב יהודה ברנדס, בהמשך לפירוש הרמב"ן, שהעובדה שהתשובה היא זמינה ובת מימוש, עדיין אין משמעותה שהיא קלה להשגה. וכלשונו "לעתים התשובה היא אכן קרובה מאד, ומעשה התשובה פשוט מאד, ועדיין המשימה קשה מנשוא: כמו למשל, בקשת סליחה מאדם שפגעת בו. זה אכן 'לא בשמיים', הוא נמצא ממש קרוב, והדבר הוא 'בפיך ובלבבך' לעשות. ועדיין — לפעמים קשה כקריעת ים סוף".6בעקבות המדרש, ברצוני להאיר אותו העניין מזווית אחרת ולהצביע על לקח חשוב שניתן להפיק מפשט הפסוקים הללו:7רבנין אמרי, הטפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן שעוסקין בתורה, והוא אומר להם היאך אדם למד תורה תחלה, אומרים לו תחלה קורא במגלה ואח"כ בספר ואח"כ בנביאים ואחר כך בכתובים, משהוא גומר את המקרא שונה בתלמוד ואח"כ בהלכות ואח"כ באגדות, כיון ששומע כך, אומר בלבו אימתי אני למד כל זאת, וחוזר מן השער, הוי בשער לא יפתח פיו דברים רבה, פרשה ח, ג.8המדרש הזה מתאר בדרך משל את הפתגם: "יגעת ומצאת תאמין" מגילה ו ע"ב. מן המשוואה שבפתגם, עולה שיגיעה תמיד מביאה עמה בשורת הצלחה. מן התבנית הלוגית הזאת ניתן להפיק גם מסקנות נוספות, כגון, לא יגעת ומצאת — אל תאמין.9לפעמים נדמה שאצל אחרים קורים כל הזמן ניסים. שאצל אחרים מתרחש פלא. אלה הגיעו לנקודה שאליה הגיעו מפני שאליהו נתגלה אצלם, מפני שהם נולדו עם כישורים שאין לאחרים, מפני שיש להם תכונה נסתרת שאין לאיש. דפוס המחשבה הזה מוליד בדרך כלל שאלות כמו "מה הסוד שלך" או "איך אתם עושים את זה". הנחת היסוד של השאלות הללו היא שהדרך הפשוטה שבה נעשים דברים אצל כל אחד איננה הדרך הנכונה והיעילה. את ההישגים הגדולים באמת, לא ניתן להשיג בדרך המלך. ודאי יש איזה קסם או לחש מועיל שרק בשביל יחידי סגולה הוא נופל מן השמיים, אבל אנו "מי יעלה לנו השמים?".10המדרש מתאר את הטיפש הנכנס לבית המדרש והאנשים יודעי התורה שיושבים בבית המדרש נראים לו כמלאכים המתנבאים מפי הגבורה. והרי כל הנחה אחרת תחייב אותו לעשות מעשה ולהתאמץ. לשבת וללמוד פסוק אחרי פסוק, פרשה אחר פרשה, משנה אחר משנה, דף אחר דף. הרבה יותר קל לומר "נפלאת היא" ולברוח מעוצם גודל המשימה, ולא לעסוק בה כלל. באה התורה ומלמדת אותנו שלאיש לא הייתה קפיצת הדרך, לאף אחד לא מתרחשים ניסים והוא איננו מגיע לשמיים או אל מעבר לים ללא מאמץ. התורה תובעת מאיתנו לעשות את הצעדים הקטנים והזמינים ולא להתייאש מן המרחק הגדול ומכברת הדרך הארוכה שלפנינו.11הפסוקים שקראנו, לא נועדו להצביע על הקלות והזמינות של המצווה, אלא את אי־היותה בת־השגה פלאית. הם מצביעים דווקא על הטורח הקיים בהשגתה. בדומה להסברו של הרב ברנדס, הפסוקים הללו תובעים מאיתנו במפורש התמודדות ביושר. המשימה היא מעשית, אך מדויקת. הדיוק בפרטים הוא מה שמאפשר אותה, אך הוא גם מה שגורם לנו לעיתים להרחיק אותה מעלינו.12המטרה אינה תוצאה של קפיצת הדרך, היא נוכחת ובת השגה. אך, בסופו של דבר העמידה בהצלחה מול האתגר היום־יומי המתיש והסיזיפי, היא דבר פלא.13כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! סוכה נב ע"א.14מי שצלח את כל הדרך, מי שעמד במאבק היום־יומי בעקשנות ובהתמדה. לאותו אדם מותר להסתכל לאחור ולהשתאות על הפלא הגדול. "היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה".15ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר זכריה ח' כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא סוכה, שם.16נפלאות וניסים עושה רק הקב"ה: "מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" תהילים קי"ח, כג. בני האדם מפליאים את ה' בשיטתיות ובמאמץ בהתעלמות מן הפיתויים שבדרך ובדבקות במשימה "בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא" זכריה ח', ו.17מקווה ישראל ה'18מצוות התשובה על פי הרמב"ם היא מצווה מדורגת שיש לה נקודת התחלה ונקודת סיום. האדם מפסיק לחטוא, מתנער מן החטא, מתחרט, ומגיע להחלטה כי לא ישוב על מעשיו. בסוף התהליך הוא גם מתוודה על חטאו רמב"ם, הלכות תשובה פ"ב ה"ב.19הציפייה למצוא בפרשתנו תשובה רציפה ותהליכית מהסוג שמתאר הרמב"ם עשויה להיתקל באכזבה, כי פרשתנו מציגה מודל אחר. במעשה התשובה, על פי הפרשה, ישנם שני מחותנים, ה' וישראל ה' והאדם, כמו כן התשובה היא תהליך שחוזר על עצמו וללא נקודת סיום: בראש הפרק מתוארת שיבת העם מדרכו דברים ל', א–ב: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ... וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ... וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ". בהמשך ישנה פעולת גומלין של הקב"ה דברים ל', ג: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ... וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים". עם חתימת התהליך של קיבוץ הגלויות, פעולת ניקוי וטהרת הלב שהקב"ה יפעל למענה דברים ל', ו: "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ" ולאחר מכן שוב שיבה של העם דברים ל', ח: "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'" וחוזר חלילה: הטבת ה' לעמו ל', ט ושיבת העם לה' ל', י. בשלב הראשון נדמה שהצעד הראשון חייב להיעשות על ידי ישראל והקב"ה גומל על הצעד הזה וברחמיו משיבנו אליו. אולם במקום שהפרשה תעיד על חיים משותפים באושר ובעושר, בהמשך הפרשה נדמה שדווקא פעולתו של הקב"ה והצבתנו במקום החדש היא שמעוררת אותנו לתשובה. התהליך המתואר בכלליות הינו של דילוגי אהבה ומחוות קירבה שלא ברור מה מאלו מניע ומה מאלו הוא מענה.20נדלג על ההסברים המקובלים ונציע כדרכנו ביאור אחר למהלך המתואר בפרשה. מסתבר מן הפרשה שחלקים מסוימים של התשובה אינם יכולים להתרחש לולא שינוי המקום והפרספקטיבה. שגם לאחר שעם ישראל שב עד ה' א־לוהיו, יש לו עוד דרך ארוכה לשוב ואותה יוכל לעשות רק מתוך נטיעתו בארץ. משל לילד קטן, המצוי בשלבי התפתחות ראשוניים. חז"ל מכנים אותו כמי שאינו בר דעת. הצגת קטן כחסר דעת סותרת את מה שעינינו רואות: ילדים מבינים דבר מדבר, קולטים במהירות ומתקשרים עם הסביבה בצורה אמינה ומדויקת. על כן, כדי ליישב דברי חז"ל, צריך לומר שהדעת החסרה בקטנים אינה קשורה ליכולות הקליטה אלא לפרספקטיבה. ילד קטן אינו יכול לקלוט את עומק גודלה של מצוות השבת ולכן גם פטור על חילולה וכדומה. לכשיגדל הדברים יתבהרו, ויחד עמם הבנת חשיבותם של ערכים שונים. רק הצבתו של הקטן במקום בשל ובוגר תאפשר לו להבין מה החמיץ בקטנותו. "אין בור ירא חטא". כך, בפרשתנו ישנה תשובה ראשונית, הבעת רצון, קליטה בחוש את הצורך בשינוי. אבל ישנו גם שלב מאוחר יותר, של הבשלה ושיבה שלאחר נטיעה מחודשת בארץ ומתוך מציאות של עצמאות מדינית ורוחנית.21לתשובה הזו, המגיעה רק בשלב מאוחר, זו שאינה תלויה רק בנו ושאותה אנו מבקשים שה' יקיים עבורנו מתייחס האדמו"ר מסלונים, בעל נתיבות שלום. הוא לומד על קיומה מנוסח ברכת 'השיבנו' שבתפילת העמידה: "השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך".22אדם השקוע בחטא, אומר הנתיבות שלום, אינו יכול לעשות תשובה בעצמו:23אדם כזה איך ישיג תשובה אמיתית, אין לזה שום קיום. כי אין לו את הרקע של התשובה, שהיא התבוננות מעמיקה על גודל החטא, ותשובתו אינה שלמה. ומהאי טעמא אנו מבקשים קודם השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך ורק לאחר מכן והחזירנו בתשובה שלמה לפניך כי לשם הכרת עומק החטא צריך שיהיה מקודם הרקע של תורה ועבודת ה' המטהרים מוחו ולבו של יהודי, שרק על ידי זה מגיע להתבוננות אמיתית ואז מסוגל להגיע לתשובה שלמה נתיבות שלום, תשובה, מאמר ג.24טענתו של האדמו"ר מסלונים היא שהחוטא חייב להיחלץ ממצבו על ידי עזרה מן החוץ, אין אדם מוציא עצמו מבית האסורים. אך הוא מוסיף כי השב חייב להימצא בסביבת לימוד תורה, לקבל הזדמנות ל'רילוקיישן', רק ממקומו החדש הזה יוכל לשוב מחטאיו:25וכדאיתא =וכמובא בזוהר הקדוש ח"ג כג, ב על הפסוק 'או הודע אליו חטאתו', אורייתא קא מודעא ליה =התורה מודיעה לו, שעל ידי לימוד התורה הקדושה תופס ומבין ערך הפגם ושב ורפא לו. וכל ענין ימי אלול וימי הסליחות הם רקע לימי התשובה לצאת מהתוהו שנמצא בתוכו ולהתבונן על גודל הפגם ועל כל חובתו בעולמו שם.26על מנת לבאר את דבריו, אזכיר את קיומן של שתי שיטות להוראת הקריאה.27שיטה אחת היא שיטה פונטית, המתמקדת באות, בהברה ובצליל שאותו היא משמיעה. השיטה מתמקדת בהקניית הכלים לקריאה במובן הטכני בצורה שיטתית וסדורה, היא מבוססת לא מעט על שינון ותירגול. התלמיד לומד אות אות ואת דרך קריאתן בסימני הניקוד השונים ולומד אט אט לצרף הברות למילים.28השיטה השנייה היא השיטה האוריינית. בשיטה זו לומדים כיצד נראות המילים הכתובות בשלמותן. השיטה הזו מבוססת על "קפיצה למים". אין בה הקניה מפורשת של שמות האותיות וצליליהן. התלמיד מסיק את אלו בעצמו על סמך ניסיונו, שמיעתו, היקשים וקישורים שהוא עושה בין מילים שאותן הוא פוגש בשלמותן. מתוך כך הוא למד גם את צורתן הגרפית של האותיות. בדרך זו התלמיד רוכש אוריינטציה שלמה שהיא הרבה מעבר לאותיות. יתרונה של השיטה האוריינית הוא בכך שהילד "נזרק" למקום חדש, שבו הוא חייב לדעת את הכללים לפני שהוא יודע את הפרטים. הוא נכנס לתוך עולם מושגים שלם ורוכש שפה, כל האוריינטציה שלו משתנה. זוהי שיטה דדוקטיבית במהותה. הילד בשיטה האוריינית ניתן ברגע אחד בתוך עולם מושגים רחב ושלם. הוא לומד לאמץ את תפיסת העולם של המילים והשפה מכוח היותו נתון במקום אחר.29בהקשר שלנו, לפי דברי בעל נתיבות שלום, התשובה שלה האדם נזקק היא תשובה בשיטה האוריינית. עצם העתקת מקומו של האדם למקום של תורה והעברתו מעולם ריקני לעולם רוחני שלם מאפשרת לו לרכוש שפה בלי תהליך ממושך ואינסופי. עולם רוחני כזה שלא היה משיג אותו אף בעמל רב. הוא מצליח להעתיק את עולמו הרוחני למקום חדש. במקום לצעוד צעדים קטנים, הוא "נזרק" לעולם שבו הוא זוכה לעבור "גיור" סוציולוגי, רוחני ותודעתי שלם. לאחר שהאדם מבטא את רצונו הראשוני בתשובה, אין בו כוח להשים עצמו במקום הזה. תשובה שהאדם הפרטי או עם שלם אינם יכולים לפעול לקראתה בכוחותיהם העצמאיים והם נזקקים לתנועתו של ריבונו של עולם שייקחם, יביאם ויושיבם במקום שלם וטוב יותר.30וכדברי ר' עקיבא: "אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים. שנאמר: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם' יחזקאל ל"ו, כה ואומר 'מקווה ישראל ה'' ירמיהו י"ז, יג" משנה, יומא פ"ח מ"ט.
