קראתי בכל לב, בשלח א׳

1 "שם שם לו חוק ומשפט"

2 נס קריעת ים סוף הושאר הרחק מאחור. המים במימיות אוזלים לאיטם והצימאון גובר. זעקת עם ישראל למים נענית על ידי נס המתקת מי מרה. והנה, בתוך עניינה של המתקת המים ופתרון מצוקת הצימאון מופיע נושא שאינו קשור אליהם כלל: נתינת חוק ומשפט. התורה מספרת: "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" ט״ו, כה.

3 לפשרם של אותם 'חוק' ו'משפט' נדרשו כבר חז"ל, שהתמקדו בניסיון לברר אילו מצוות הונחו כבר בשלב הזה של מרה לפני עם ישראל. ר' יהושע סבר שהחוק הוא מצוות השבת והמשפט הוא מצוות כיבוד אב ואם. ר' אלעזר המודעי סבר שחוק הוא איסורי עריות ומשפט הם הדינים: דיני אונסים, קנסות וחבלות מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא ויסע, פרשה א.

4 אפשר להסביר את ההבדל בין השניים בכך שר' אלעזר המודעי חולק על תפיסתו של ר' יהושע מן היסוד, והוא מתכוון שבחוק ובמשפט הללו ישנה חזרה על שתיים מתוך שבע מצוות בני נח האוניברסליות, החלות עליהם ממילא עריות ודינים, כלומר הקמת בתי משפט. לפי דבריו אלה, אין כאן תחילת הטלת עול תורה ומצוות ואין כאן תחילת בידול מן העמים בבחינת "וקדשתנו במצוותיך".

5 אולם ניתן להציע הסבר אחר למחלוקת ביניהם, שלפיו שני התנאים מבחינים בין 'חוק' שהוא בין אדם למקום לבין 'משפט' שהוא בין אדם לחברו, והמחלוקת ביניהם היא מהם האתוסים הבסיסיים של עם ישראל. האם מדובר במצוות המשפחתיות היוצרות את הווי הבית היהודי, שבת וכיבוד הורים, או בגדרים ובמצוות הקשורים להתנהלות במרחב הציבורי: הקפדה על הלכות עריות ועשיית משפט צדק בשאלות אזרחיות של תביעות ממון, נזק וחבלה. האם מדובר במצוות חיוביות ומעשיות המעצבות באופן אקטיבי זהות, או שמדובר במגבלות וגדרים המאפיינים בדרך כלל את המעבר מתחום הפרט אל ההתחשבות בכלל.

6 עמדה שלישית היא של הבבלי סנהדרין נו ע"ב, המסביר שהחוק והמשפט במרה הם שבת, פרה אדומה ודינים. שיטה זו מייחסת למרה ייסוד של שלוש מצוות טיפולוגיות. מצווה אחת, מצוות פרה אדומה שאין לה הסבר מתקבל על הדעת, יש בה אפילו כשל לוגי. מצוות השבת שהיא מצווה שבין אדם למקום אך ערכה מובן לכל, ומצווה שלישית — הדינים, שהם סדרי חברה ומשפט המתקיימים בכל חברה מתוקנת.

7 המשותף לשלוש התפיסות הנזכרות כאן של ר' יהושע, אלעזר המודעי והבבלי הוא ההבנה שמדובר ב"הדלפה" ראשונה מתוך מערכת הציוויים הצפויה להיות חלק מקדושת ישראל, אם בדרך של יציקת בסיס והענקת הקוד האתי ואם בדרך של הצגת מגוון אפיקי הציווי העתידיים.

8 לעומת הגישות הללו, הרמב"ן סבור שלא ניתנו ציוויים ספציפיים ולא נלמדו מצוות מסוימות. אלא שהקב"ה נתן לעם ישראל הנהגות יסודיות־כלליות של התנהלות במחנה, ממש כשם שכניסה לארץ מחייבת קביעת נהלים מסודרים כפי שעשה יהושע, כך גם הליכה במדבר מחייבת התייחסות. במטרה לוודא התרחקות מגיבוש אתוס של שבט נוודים בוזזים, ה' מלמד לעם ישראל ערכים של כבוד הדדי ושל כבוד לזקנים. של אהבת אדם, של צניעות ושל דרכי שלום. קביעה של מסורות ראשוניות של השפעת טוב א־לוהי ושל ייחוד מוסרי.

9 ר' מנחם רקנטי איטליה, 1250–1310 רואה במעמד הזה של מי מרה מעין מעמד של בדיקת סוטה, כאשר העץ נמחה על המים עם ישראל מצטווה לשמור אמונים למי שהוציאו ממצרים. לפי דעתו של הריקנאטי במי מרה מתקיים מעמד ברית שאינו כולל פרטים ספציפיים אלא שבועה כללית והתחייבות להאמין בה'.

10 בדרך אחרת לחלוטין הלך רש"י ובעקבותיו גם המלבי"ם, לדברי רש"י ה' נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם: שבת ופרה אדומה ודינין. המלבי"ם אף הוא סבור שהמים הם סמל לתורה ולימוד. לדברי שניהם מה שניתן לעם ישראל במרה הוא שאר הרוח, היכולת לעסוק באידיאות, הפרשיות הספציפיות הן דוגמאות למצוות שמציפות שאלות תיאולוגיות לא פשוטות החל משאלת שכר ועונש, תכליתן של המצוות וטעמיהן ומידת השוני בין ערכי הנצח הא־לוהיים לערכי מוסר כלליים ואוניברסליים.

11 ראינו עד כאן מגוון רחב של אפשרויות לזהותם של החוק והמשפט שניתנו במרה: החל מן הביאור שלפיו במרה הצטווינו על עניינים מוסריים כלליים, דרך הסבורים שהדגש הוא על ערכי הבית והמשפחה, או אלו הסבורים שניתנו לנו מצוות שעניינם בסדר הציבורי. אלו שסבורים שנטבעו בנו אפיקי ציווי מגוונים, או אחרת, שניתנו לנו הנהגות ודרך ארץ. יחד עם אלו הסבורים שאמונה בא־ל אחד וייחודו הייתה התוכן המרכזי של האירוע וכן אלו הסבורים שהגישה לארון הספרים היהודי הוא שקדם למעמד הר סיני.

12 המשותף לכל הדעות הללו, שהן מציגות יהדות רב רבדית ורב שכבתית. לאדם דתי השומר תרי"ג מצוות יש קוד בסיסי שיוצר את תודעתו כיהודי, ואולי אף קודם לכן כבן אדם ובן נח. רק מאוחר יותר וכקומה נוספת ישנם תורה ומצוות שניתנו במעמד הר סיני. התפיסה הזו אינה רק עובדה היסטורית היא מבנה את התודעה היהודית שלנו.

13 דו"ח גוטמן אביחי שפורסם בשנת 2012 תיעד כיצד הרבדים הללו מוצאים את ביטוים באופן ברור וניכר לעין בחברה הישראלית. על פי הדו"ח, רוב מכריע של הישראלים מעיד על עצמו שהוא מאמין בא־לוהים, בכל שכבות החברה מקיימים ושומרים על המסורת היהודית בדרגות ובמעשים שונים: יש מי שמקפיד על הדלקת נרות שבת וקידוש, יש מי שמקפיד על טקסי חיים ומנהגי אבלות. מתוך פרשתנו מתבאר שגישת האנשים המתועדים בסקר אינה המצאה אקראית, מעין 'שופינג' הלכתי. גם אלה ששומרים רק חלק מן המצוות ממחישים וחושפים במעשיהם את השכבות הגאולוגיות של היהדות, מיהודי מרה ועד יהודי סיני. מאלו המקיימים ושומרים הלכה לפרטיה ודקדוקיה ועד אלו הנאמנים לברית הבסיסית. אלו ואלו מקיימים במעשיהם ובתודעתם את זיכרון ההליכה המשותפת במדבר בארץ לא זרועה.