קראתי בכל לב, בחוקתי א׳

1 הטוב הרע והמקודש

2 התורה מצווה שבהמה שהוקדשה לקורבן לא תוחלף בבהמה אחרת: "וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" כ״ג, י; וראו הוראה דומה בהמשך הפרק: כ״ג, לב–לג. האיסור איננו רק על החלפה של בהמה משובחת בפחותה ממנה, אלא גם על החלפה של בהמה רעה בטובה ממנה, בעלת מום בשלמה וכיו"ב וראו: תמורה ט ע"א; מלבי"ם על אתר.

3 האיסור הזה נשמע שרירותי לחלוטין. האדם מתבקש שלא לשנות כלל את בחירתו הראשונה, גם אם הבחירה החדשה משדרגת את הקורבן ומשביחה אותו. החזקוני מנסה לתת טעם הגיוני לגדרי האיסור שאינם מבחינים בין השבחה והרעה, ומבאר: "שהרי אינך יודע איזה הטוב ואיזה הרע ואיזה חולי יש לה ואם טריפה היא". לדבריו, הסיבה לאיסור ההחלפה היא חוסר הנגישות שלנו אל האמת הפשוטה של טוב או רע. ביסוד דבריו ישנה הנחה שאילו הבהמה הייתה ניתנת לבדיקה רפואית מדוקדקת ולאבחנה ברורה, התורה הייתה מאפשרת החלפה שיש בה הטבה. רבנו בחיי אף הוא נותן טעם, אך טענתו שונה: "שאם יתיר לו להחליף רע בטוב יבא להחליף הטוב ברע ויאמר: טוב הוא". התורה לא רצתה לתת לאדם פתח להסוות את חטאו ורצתה למנוע צביעות וגלגול עיניים. ייתכן שההנחה היא שאדם בעת צרה מקדיש בהמה לקורבן. וכשהרעה חולפת, הוא מצטער על הנזק הכספי שיגרם לו בעקבות ההקדשה החפוזה והפזרנית וירצה להחליף את הקורבן בקורבן פחות ערך. אומנם, התורה הניחה שהוא לא יעשה מעשה בוטה ויחליף טוב מובהק ברע מובהק, היא חוששת רק מרמאויות נסתרות "מורה היתרא". ממקרים שבהם אפילו האדם החוטא מסוגל לשכנע אפילו את עצמו בהן. לכן התורה לא נתנה פתח לכל החלפה שהיא.

4 לפי הדעה הראשונה, הטוב והרע אינם מוחלפים מפני עננת ספק שתמיד מרחפת בעולם, ומרחב הטעות בין רע וטוב הוא גדול. לפי הדעה השנייה, יש רע שעשוי להיראות טוב, ויש אנשים שיש להם אינטרס להפוך רע לטוב.

5 בעל התולדות יצחק הלך בדרך אחרת, מיסטית יותר. הוא קשר את פרשת ההמרה שבפנינו לראשית פרשת בחוקותי. בתחילת הפרשה הוצגה לעם ישראל ברירת המחדל: אם ילך בדרך ה' יזכה לשכר גדול ורוב טובה. אולם אם, חלילה, יחטא אזי יגלה מן הארץ ויבואו עליו צרות רבות. בסוף הפרשייה הזו הקב"ה מבטיח: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם. וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" ויקרא כ״ב, מד–מה. הקב"ה מבטיח שלא ימיר רע בטוב. הבחירה בעם ישראל היא בלתי תלויה. הקדושה נדבקת בהם ואין שום אפשרות להמירה. מן הקישור בין שתי הפרשיות עולה הבחנה קטגורית חשובה ביותר: המושגים של טוב ורע אינם מושגים חופפים למושגי הקודש והחול. הקדוש אינו מותנה, הוא ערך מוחלט והוא מפוגג את הפער בין הטוב והרע, בהיותו מעל לחשבונות הרגע. הקדושה היא כוח פנימי ועמוק יותר שאינו מותנה במראה החיצוני וברושם שטחי. הטוב והרע הם מושגים יחסיים וזמניים ואילו הקדושה היא נצחית.

6 התורה אינה מסתפקת בעצם האיסור, היא גם קובעת מה הדין כשאדם עבר והמיר את בהמת הקורבן בבהמה אחרת. ומכאן גם השלמה לדיון שלנו. תוצאתה של המרה אסורה היא שהקדושה תיתפס גם בחלופה, אבל לא תתפוגג מן הבהמה הראשונה: "וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ". ההמרה המלאה אינה מתבצעת ואינה מקבלת גושפנקא. בגמרא מכונים מקרים כאלה כ"מילתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני". קרי, דברים שנאסרו לעשות, אם נעשו, אינם מועילים. אדם לא רשאי להנות מתוצאת מעשה אסור. דוקטרינה דומה מצויה בשיטות משפט שונות ובניסוחים משתנים כמו: "פירות העץ המורעל" — דוקטרינה המוחלת בדרך כלל כשראיה משפטית מושגת בדרך אסורה ואינה קבילה בבית המשפט. או: "עילה בת עוולה לא תצמיח עילת תביעה", מניעה מאדם חסר תום לב לתבוע את המגיע לו בגין העוולה שהיה שותף לה. כך למשל נפסק שאישה שגבר נשוי הבטיח להינשא לה לא תוכל לתבוע אותו לפצותה כשהפר את הבטחתו. העיקרון היסודי של העקרונות הללו הוא למנוע מן החוטא לצאת נשכר ממעשיו.

7 אולם במקרה שלנו, למעשה ההמרה ישנה השלכה אחרת. הקדושה מתרבה ונתפסת גם בחלופה, אף שהקורבן הראשון נותר בקדושתו. ניתן לתפוס זאת כקנס המושת על החוטא אשר מפסיד גם את הבהמה המחליפה. אך אפשר גם להציע שמחשבתו של האדם להקדיש את הבהמה השנייה, אף כי יש בה צד בעייתי של חטא ומעשה אסור, יש בה גם היבט חיובי, ההקדשה: הניסיון להעלות את החפץ החדש למעלת הקדושה. החלק החיובי של מעשהו, אם כן, אינו מתבטל. רישומה החיובי של מחשבה טובה, של הקדשה וקדושה — נשאר לעולם.