1נתנה עיניה בשאינו ראוי לה2פרשת אישה סוטה משלימה את סדרת האיסורים התומכים בשמירה על הנאמנות בין בני זוג ועל הדבקות שבין איש ואשתו. האיסור הראשון הוא איסור לא תנאף, השני הוא איסור עריות של אשת איש, איסור נוסף הוא האיסור של לא תחמוד אשת רעך. וכאן, בפרשה, נוספת התייחסות מיוחדת לאישה שבגדה בבעלה. לאישה כזו מייחדת התורה תגובה קשה ביותר וטקס משפיל.3עונשה הנוסף החמור של הסוטה הוא שהיא נאסרת על הבעל ואף על הבועל, שאתו בגדה בבעלה משנה, סוטה פ"ה מ"א. זהו עונש טראגי שמחייב אותה להתחלה חדשה לגמרי. שום קשר ממשי שהיה לה אינו נותר כשהיה. התוספתא סוטה נוגעת בהיבט הרעיוני והרוחני של מעשה האישה הסוטה ושל עונשה, ושולחת אותנו לעיין בתמונת המצב הבראשיתית של המשולש התמוה — אדם, חוה והנחש הקדמוני בגן עדן. תוך שהיא מרחיבה מאוד את האיסור ורואה בו פנים חדשות:4והנחש היה ערום וגו' בקש להרוג את אדם ולישא את חוה תוספתא, סוטה פ"ד הי"ז.5נראה כי התוספתא נשענת על התימהון שמעוררים עצם נוכחותו של הנחש בסיפור והמוזרות שבקיומו של דיון בין הנחש לחוה. דיון שאדם אינו שותף לו. דיון שפותח בתהליך הדרדרות, וכן של ריחוק בין אדם לחוה. בסופו של דבר, אדם מאשים את חוה בחטאו והם מגורשים מביתם ומתחילים את חייהם מחדש. גם הקללה "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה" מעידים על קירבה יתרה שהייתה נהוגה בין הנחש והאישה קודם לכן. כל אלה מעוררים את חשדם של חז"ל ומעודדים אותם לדרוש את דרשתם.6התוספתא קובעת כי עונשו של הנחש היה שאת שהיה שייך לו ולעולמו הפסיד, וגם מה ששאף שיהיה לו אבד ממנו.7אני אמרתי תהא מלך על כל בהמה וחיה, עכשיו... ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה. אני אמרתי תלך בקומה זקופה כאדם, עכשיו שלא רצית על גחונך תלך. אני אמרתי תאכל מאכל אדם ותשתה משתה אדם, עכשיו ועפר תאכל כל ימי חייך שם.8והדרשה מסיימת: "נמצאת אומר, מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו נוטל ממנו" שם, יח. בכך מבארת התוספתא את הדין של 'אסורה לבעל ולבועל'. מה שביקשה לא ניתן לה ומה שהיה בידה ניטל ממנה. והרי היא נותרת בחוסר כול. זה עונשו של מי שעיניו משוטטות מעבר לגבול היכולת שלו, מעבר למה שנקבע שיינתן לו משמיים. של מי שחומד לעצמו ומתאווה למה שניתן לאחרים.9בהמשך מבואר בתוספתא שהרצון לקבל מה שאינו ראוי לאדם הוא הוא שורש כל החטאים כולם. זהו שורש חטאם של קין, קורח, בלעם, דואג, אחיתופל, גיחזי, אבשלום, אדוניה, עוזיה והמן. למעשה, התוספתא אינה עוצרת באיסור אשת איש ותולה את סרחונם של כל החוטאים לדורותיהם, דורשי הכבוד שאינו מגיע להם כגחזי, המקנאים בקרבת ה' של אחרים כמו קין או בלעם, גם אלה הלוטשים עיניהם לתפקידי שררה שלא נועדו להם כמו אבשלום והמן. כל אלה נכללים תחת אותה מכשלה של האישה הסוטה. וכולם קשורים בחטא הקדמון בעצמו, ששורשו אחד — חוסר הקבלה וההבנה של גבולות האני ומגבלותיו. חוסר הרצון להתרחק ולתת מרחב מחיה לאלו שבנו את עולמם ומימשו את ייעודם ראו גם סוטה ט ע"א.10מעניין שבניגוד לנחש, שבא לפורר את התא המשפחתי האינטימי של אדם וחוה, האישה הסוטה מפרקת את הזוגיות שלה ושל אישה בעצמה, במו ידיה. היא איננה הגלגל השלישי, היא באה דווקא מתוך מימוש אל הריק. חטאה הוא בעצם נקודת המבט שממנה עולה שהיא לא רואה בזוגיות התקינה שלה חלק מגופה וחלק מקיומה האישי העצמי כמובן שזוגיות של סבל אמורה להיפתר בדרך הלכתית של מתן גט. היא יוצרת חיץ דמיוני בינה ובין בעלה ומבקשת להפריד ולחתוך במקום של דבֵקות גדולה. היא מסתכלת על בן זוגה הנוכחי, ההגון, כמשא ונטל ורוצה להשיג לעצמה איש שלהבנתה ייקר אותה יותר, יכבד אותה יותר, או ירגש אותה יותר. ההצצה לתוך עולמות נבדלים והניסיון לקפוץ מעבר לגבול היכולת הם מנגנון הרס שקיים בתוככי האדם עצמו, של אדם השואף לגעת בעולמות נשגבים ממנו. שאינו מסוגל לבנות את עצמו במרחב שנכון לו.11למרות חומרת הדבר, יש לדברים הללו גם צד שני. המדרש מבאר שמידת הקנאה והניסיון לחקות ולהשיג מה שיש לאחרים אינם רק רעים:12נחמן בשם ר' שמואל הנה טוב מאד זה יצר טוב, והנה טוב מאד זה יצר הרע, וכי יצר הרע טוב מאד הוא אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים... בראשית רבה, ט.13המדרש הולך בעקבות הפסוק מקהלת: "וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ" קהלת ד', ד. ובדרכו מבהיר כי הקנאה היא לא רק שורש החטא, הרע והכישלון המביא לחסר ואובדן אלא גם יסוד בניינו של העולם. לולא הקנאה לא היו נושאים נשים כלל. לא היו מקימים בתים ולא עמלים. הקנאה היא גם שורש ההישגיות.14השאיפה שאדם צריך לסגל לעצמו, אם כן, איננה הקפיאה על השמרים. חלילה לאדם לשקוע בנמנום, בציפייה פסיבית למתת א־ל. ברור לכל שהתקדמותו של העולם תלויה בשאפתנות וברצון לפרוץ את גבולות האפשר. האתגר הוא להתפתח מתוך קריאת המציאות ולבנות מתוך גילוי הטמון בה מבלי להסיג גבולו של אדם אחר.
