חידושי הלכות על עירובין צ״ח

1 בד"ה אלא אמר אביי כו' וא"ת כיון דפרישית דספר כו' ולפי ההוא לישנא דמסקינן דסתם כתבי הקודש כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל למאי דמסיק דאין מזרקין כתבי קודש ניחא דספר דוקא נקט וצ"ל דהך פירכא ודלמא זריק להו כו' לא פריך אלא לשינויא בתרא דאיירי באסקופה שאינה ארוכה אבל לתירוץ קמא דאיירי באסקופה ארוכה ליכא למפרך ודלמא זריק להו דאין דרך לזרוק חפץ רחוק כ"כ דאל"כ לתירוץ קמא נמי ניחא דנקט ספר דוקא ולפרש"י למאי דמסיק בן עזאי היא לא קאי כלל הא דקאמר סתם כתבי הקודש עיוני מעיין בהו אבל דבריהם לשיטת ר"י לקמן דמעיקרא דפריך דלמא מעייל מר"ה לרה"י היינו שעומד במקום אחד ואינו זז ממקומו ומעביר מכאן לכאן דרך גופו כו' לא מתרצא בהא דקאמר הא מני בן עזאי דלא איירי אלא דרך הלוכו וקאי הך שינויא דסתם כתבי הקדש עיוני כו' וניחא לשיטת ר"י דלא קאמר אלא הא מני בן עזאי כו' וצ"ל על פרש"י הא דלא קאמר אלא משום דשינויא קמא באסקופה ארוכה קאי ולא אדחי אלא שינויא בתרא והוא דחוק ודו"ק:

2 בד"ה והאמר רבא כו' ואיירי לקמן כגון שמשלים ד' ע"י זריקה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל מלת לקמן נ"ל טעות הוא עכ"ל ובחנם דחק למחוק כל ספרים הישנים אלא דהכא בעומד על האסקופה ניחא להו בלא זריקה שעומד במקום אחד על האסקופה שרחבה ד' טפחים ונוטל הספר מרה"ר בסמוך לו ומעבירו דרך עליו ומניחו ברה"י בסמוך לו אבל לקמן גבי עומד ברה"י כו' ובלבד שלא יוציא חוץ לד"א א"א לעומד במקום אחד להוציא חוץ לד"א אי לאו שמשלים ד"א ע"י זריקה ומיהו מלתיה דרבא דמעביר מתחלת ד' עד סוף ד' נמי ע"כ איירי בכה"ג שמשלים ע"י זריקה ולא באו לומר לקמן אלא לאפוקי מתני' דאסקופה דקיימינן בה הכא דההיא מצי איירי כפשטה בלא זריקה אבל מלתיה דרבא מייתי לה לקמן ומיירי כי מתני' דלקמן ודו"ק:

3 בד"ה נימא כתנאי כו' א"נ יש לחלק דהכא שבא החפץ מלמעלה מג' כו' עכ"ל אבל לא ניחא להו לחלק דהתם איירי דאמר כדנפקא לר"ה תנוח אבל רבא איירי באומר כ"מ שתרצה תנוח כמ"ש התוס' לקמן למסקנא דהתם לר"י משום דמה"ט דאמר כדנפקא לר"ה תנוח אית לן למימר קלוטה כמי שהונחה דמי כדאמר התם וא"כ מאי אריא דאמר התם בתוך ג' ד"ה חייב למעלה מג' נמי תוך י' הל"ל הכי ואמאי פליגי רבנן עליה דר"ע אבל תוך ג' ד"ה חייב משום דכארעא סמיכתא היא ומסתבר ביה למימר הכי בשיוצא החפץ מתוך ידו בתוך ג' כמ"ש הכא ובהא מתיישב נמי דלעיל דפריך והא לא נח שכתבו התוס' דפריך לרבנן דר"ע ולא ניחא להו למימר דאפי' לר"ע פריך הכא דמודה ביה ר"ע הכא כיון שהחפץ בא מלמעלה מג' לתוך ג' דהא ר"ע תוך י' איירי ולא שייך לחלק ביה בין בא מלמעלה מי' ובין למטה מי' אלא בין בא למעלה מג' ובין בא למטה מג' משום דכארעא סמיכתא היא ואהך מלתא דר"י התם שכתבו התוס' לקמן דאיכא לאוקמא כשתחלת זריקתו תוך ג' היינו למאי דס"ד מעיקרא דלא הוי טעמא דר"י משום דקלוטה כמו שהונחה דמי אלא משום דכארעא סמיכתא דמי ומיהו אכתי ק"ק הא דפריך ולא נח אימא אפי' לר"ע פריך דמודה ביה ר"ע הכא כיון דהכא איירי כ"מ שתרצה תנוח ור"ע לא איירי אלא בדאמר כדנפקא לר"ה תנוח ויש ליישב דא"כ ר"י היינו ר"ע ובשמעתין מוכח דר"י היינו כרבנן דר"ע ודו"ק:

4 בד"ה ניחוש דלמא כו' דקתני זיז כו' הוי לעלייה אפי' להניח שם כלים כו' עכ"ל ובזיז כל שהוא דסתם זיז כל שהוא משמע אבל בזיז ארבע אפילו לר"ה שרי אפילו בכלים שאינן נשברין לפי שיטת התוס' לקמן וק"ל:

5 בד"ה ומשתמש כו' דבחורין שבכותל כו' ולשון משתמש בכל הכותל כו' עכ"ל ואין לשון זה מכריע דהא לקמן אמרי' מאי אריא כנגד חלון אפי' בכולה כותל נמי כו' והיינו בזיז שעל פני כל הכותל מחוץ לנגד חלון וק"ל:

6 בד"ה אי דלית ליה כו' וכי פריך תלמודא אי כו' ה"מ למפרך אפילו בשלמטה כו' עכ"ל ר"ל השתא דסתם זיז כל שהוא ה"מ למפרך אפי' בשלמטה כו' ומיהו קצת יש לגמגם בזה דמשלמטה הימנו לא פריך ליה דאיכא לאוקמא בכלים הנשברים אבל מעליון קשיא ליה שפיר ממ"נ אי בכלים הנשברים אפילו בכולי הכותל לישתמש ואי בכלים שאין נשברים נגד חלונו נמי לא ישתמש ודו"ק: