חידושי הלכות על עירובין ע׳

1 תוס' בד"ה בעא מיניה כו' לא שמיע ליה ברייתא כו' וההיא ברייתא כר"א כו' עכ"ל הך ברייתא אפשר דשמיע ליה ואפ"ה קמבעיא ליה דה"נ בשמעתין ידע הך ברייתא דמותיב מינה אביי לרבה ואפ"ה קמבעיא ליה אלא דר"ל דלא שמיע ליה דהך ברייתא כר"א כדמסיק התם ודו"ק:

2 בד"ה הב"ע דהוה כו' ובחנם דחק כו' פסקינן כר"ש כו' אפילו הניח את ביתו כו' אינו אוסר כו' עכ"ל ק"ק א דאי כר"ש אמאי מוקי לה בכה"ג דהוה ומית ויורש אינו דר שם אמאי לא מוקי לה בפשיטות טפי דאיתיה בחיים אלא שהניח את ביתו והלך כו' וכר"ש דאינו אוסר ודו"ק:

3 גמ' מידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא כו' ק"ק דבין דהוה ומית ובין דאיתיה ה"מ למתני בין בא' שלא עירב הנותן רשותו לא' שעירב ובין בא' שעירב שנתן רשותו לא' שלא עירב וי"ל דדרך התנא לשנות דברים שאינן צריכין בלישנא אחרת והך סיפא לרבה משנה דלא צריכה היא אלא משום רישא נקט לה בלשון איפכא כדלקמן וכצ"ל לקמן גבי בבא ואין שנים שלא עירבו כו' דמשנה דלא צריכה היא לאשמועינן אע"ג דאמר קני כו' ותני לה בלשון אחר מדלעיל ודו"ק:

4 תוס' בד"ה יורש מהו כו' אחד מבני חצר שמת והניח כו' דלא אסר כדאמר ר"י כו' ור"ש. דפסק כו' כוותיה קאמר דאפי' הלך כו' עכ"ל הך ברייתא שהביא ודקתני בה א' מבני חצר שמת והניח כו' ודאי דלא ס"ל כר"י ור"ש אלא דבית התבן אוסר כפרש"י והתוספות לקמן מ"מ בהך מלתא דבית התבן אינו אוסר ודאי דרבא דקמבעיא ליה הכא כר"י ור' שמעון ס"ל דכוותייהו קי"ל ודו"ק:

5 בא"ד ומיהו אם היה היורש דר באותו חצר שמא היה אוסר להם כו' עכ"ל לכאורה קשה מאי לשון שמא דקאמרי שהרי ברייתא ערוכה היא לקמן כמ"ש התוס' מדתניא א' מן השוק שמת והניח רשותו לא' מבני החצר כו' משחשיכה אוסר ולשון הרא"ש מכוון בזה שכתב ומיהו אי הוה דייר היורש בחצר בבית אחד אוסר עליהן עכ"ל ויש ליישב דבריהם ע"פ מש"כ הרא"ש בדבריו וז"ל אע"פ שלא נכנס לדור בבית אביו כיון שהוא בחצר וראוי להשתמש בו חשבינן כאלו נכנס לדור בבית ואוסר עכ"ל ע"ש וזה שכתבו התוס' שמא כשדר בחצר אע"פ שלא נכנס לדור בבית אביו אוסר דמההיא ברייתא דלקמן א' מן השוק כו' ליכא לאוכוחי לאסור בכה"ג דאיכא לאוקמא בנכנס לדור שם ולכך אוסר ודו"ק:

6 בא"ד ואפילו עירב עם חביריו מע"ש אפ"ה בעי ביטול ולא מהני עירובו כו' עכ"ל ולעיל עירובין ב שכתבו התוס' א"נ כגון שזה עצמו שעירב הוא יורש ומהני עירובו גם לחלק שירש מאביו היינו משום דאביו נמי עירב ואפי' בסיפא שלא עירב היורש מ"מ אביו עירב חלקו ועי"ל דלעיל מיירי שהיורש דר בבית אביו דמערבין קרינא ביה כמ"ש התוס' לקמן בסמוך ודו"ק:

7 בד"ה אבל האי כו' למ"ד לעיל מבטלין גבי מת נכרי בשבת כו' עכ"ל ר"ל לפירושם דלעיל דרב ששת דאמר מבטלין אפי' באתא נכרי בשבת ומת נכרי בשבת וכמ"ש התוס' בסמוך וק"ל:

8 בד"ה וקתני חוץ כו' ופריק ליה לברייתא כו' דא"כ מאי נאסר למקצת שבת דקאמר כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל מאי נאסר למקצת שבת דקאמר שתלה בוכל השבת כולה דהא כולה מדינא אסור כיון דאיירי בלא עירב ולא ביטל מהיכא תיתי להתיר מקצת האחרון וק"ל:

9 בא"ד ונראה דלמאי דמשני אימא חוץ מתורת ביטול לא קאי אב' בתים אלא אבני חצר ששכח כו' עכ"ל דאל"כ תקשי גם למאי דמשני ארב ששת ואדרב חסדא דסברי בב' בתים דלא מהני ביטול ועוד כיון דקאי אב' בתים כ"ש איורש כמ"ש התוס' לעיל ותקשי אכתי לדבי שמואל אלא דקאי אבני חצר ששכח כו' דאיהו גופיה יכול לבטל ומיהו לרב ששת דקאמר לעיל במת נכרי ואפילו אתא בשבת דמבטלין מצי קאי שפיר אמת נכרי ולרב המנונא דאמר אין מבטלין במת נכרי ניחא דלא קאי אלא אבני חצר ששכח כו' וכמ"ש התוס' וק"ל:

10 שם בגמרא משחשיכה אוסר אמאי אוסר ניבטל כו' ומרישא דאחד מבני חצר שמת והניח כו' מבע"י אוסר אע"ג דודאי מצי מבטל מ"מ כיון דבזולתו לא הוה מאן דאוסר קאמר שפיר דאיהו אוסר משא"כ הכא באחד מן השוק שמת והניח כו' משחשיכה דבלאו איהו נמי הוה אסור שהרי נאסר למקצת שבת לא ניחא ליה למקשה לישנא דאוסר אי הוה מצי מבטל מיהו לקמן דפריך כה"ג מהך דאע"פ שלא החזיק מבע"י אלא משחשיכה כו' אוסר אמאי אוסר ניבטל ליכא לפרש הכי דהא התם בזולתו לא הוה מאן דאוסר וע"כ נראה לפרש דהכא בא' מבני חצר כו' שבא הרשות לידו מבע"י וה"מ לאערובי מבע"י ולא עירב שייך למימר אוסר כיון דלא עירב אבל הכא בסיפא וכן בהך דלקמן שלא בא הרשות לידו עד משחשיכה לא שייך למימר אוסר כיון דלא הוה מצי לאערובי מבעוד יום ודו"ק: