חידושי הלכות על עירובין ס״ח

1 בד"ה לשבות דלית כו' וא"ת דבההוא ינוקא כו' כי לא צריכא נמי וכי לא היה נכרי כו' עכ"ל דבריהם ע"פ פי' בה"ג דלומר לנכרי אפי' באיסור דאורייתא מקרי שבות דלית ביה מעשה ול"ג בשמעתין דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים והיא גירסת הרי"ף ע"פ פירושו כמ"ש הרא"ש כל זה בפרק ר"א דמילה והשתא לפירוש ה"ג קשיא להו מההוא ינוקא דלקמן דע"כ קודם המילה היה דלאחר המילה דמסוכן הוא בלאו אימיה מחללין עליו שבת אבל משום מצות מילה לא התירו להחם לו שהוא איסורא דאורייתא אלא אגב אמו ולפי' ה"ג בלאו אימיה הוה שרי ע"י נכרי אפי' באיסור דאורייתא ול"ג לקמן בשמעתין נחים ליה נכרי ורש"י פירש בפשיטות לקמן דע"י נכרי היה ולא ע"י ישראל דהא ביום המילה אחר ז' היה ואין עושין לה אלא ע"י נכרי אלא משום דיש לפקפק בזה דהיה ביום המילה תוך ז' מעת לעת כמ"ש התוס' ברפ"ק דגיטין ועי' בחדושינו פרק מפנין וע"י ישראל נחים ליה אגב אמו לזה הוצרכו לומר וכי לא היה נכרי בעיר שיאמרו לו להחם בשביל הקטן למולו ולא ע"י ישראל אגב אמו ואכתי קשה לפי' ה"ג למה צריך אגב אמו ודו"ק:

2 בד"ה אמר רב אושעיא כו' והא דתנן לקמן בעל הבית שהיה שותף כו' עכ"ל אבל לפירוש רש"י א"ש דאתי אפי' כב"ש וכגון דהניח הכל לשם שיתוף דלא שייך שם ברירה ודו"ק:

3 בא"ד ואע"ג דקאי השתא אביי כב"ש לא היה כו' עכ"ל דלפירוש הר"מ מיונ"י ליכא למימר דאביי מוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה בברירה כמאן דמוקי פלוגתייהו בהכי במסכת ביצה כיון דלפירושו הכא פליגי ולאביי לא מהני מחשבה ואי פליגי ב"ש וב"ה התם בברירה אבל מכאן ולהבא לכ"ע טמאין דמהני מחשבה הרי אביי דלא כמאן ודו"ק:

4 בד"ה קנסו שוגג כו' אטו מזיד דעלמא דהכא כו' אלא כלומר גזרו כו' כצ"ל:

5 גמ' ור"ג אומר צדוקי אינו כנכרי ואמר ר"ג מעשה כו' כצ"ל לפי הגרסא שלפנינו במתני' ר"ג והוא ר"ג דיבנה ובברייתא דאמרינן שהיה דר עם רשב"ג כו' וא"ל רשב"ג לבניו כו' הוא רשב"ג שהיה מעשרה הרוגי מלכות אבל לפי גרסת הספרים דגרסי' במתני' רשב"ג כמ"ש התוס' לעיל צ"ל נמי הכא ורשב"ג אומר צדוקי אינו כנכרי ואמר רשב"ג והיינו רשב"ג אביו של רבינו הקדוש דהלכה כמותו במשנתינו ולקמן בברייתא גרסי' שהיה דר עם ר"ג כו' וא"ל ר"ג לבניו והיינו ר"ג דיבנה ודו"ק:

6 תוס' בד"ה והתניא כו' מ"מ בברייתא זו צ"ל חסורי מיחסרא כו' עכ"ל מדבריהם מוכח דל"ג בברייתא ורשב"ג אומר צדוקי וביתוסי אינן אוסרין אלא שהוא מחסרא דאל"כ ה"ל מעשה לסתור וק"ל:

7 בא"ד אבל בברייתא מסיים בה דברי ר"מ שהיה שונה כו' עכ"ל והיה לבעל דין לחלק לומר דבכה"ג לא הוה מעשה לסתור וע"ז קאמרי דאין סברא לחלק ובכה"ג נמי הוה מעשה לסתור וק"ל:

8 בד"ה והוציאו כו' והא דקתני בסמוך מי שנתן רשות והוציא כו' עכ"ל אהא דקתני במתני' והוציאו את הכלים כו' דאיירי בהוצאת המחזיק ע"כ דלאו דוקא הוציא דהא הכא בברייתא קתני נמי הכנסה אבל בהוצאת המבטל דלא קתני ביה הכנסה הוצרכו לומר דלאו דוקא נמי קאמר הוציא אלא אפילו הכניס דומיא דהוצאת המחזיק ומיהו אהא דקתני עד שלא יוציא דאיירי נמי בהוצאת המבטל המ"ל דלאו דוקא הוא ואפשר כיון דמתני' מעשה שהיה הוא לא חשו לפרש בו דלאו דוקא הוא ודו"ק:

9 בד"ה למימרא כו' דהא כי משני רב יוסף אימא אינו אוסר ע"כ לאו בכל ענין כו' עכ"ל ומאביי גופיה שהביאו לעיל ליכא ראיה דאימא שלא חש לסברת המקשה דהוה משמע ליה דאיירי בכל ענין אבל לרב יוסף קשה אמאי מגיה הברייתא אמאי לא שבק אותה כפשטה אלא דלא איירי בכל ענין וכמו שתירץ אביי ודו"ק:

10 בא"ד דמברייתא דלעיל שמעינן ליה דקתני מהרו והוציאו כו' עד שלא יוציא כו' עכ"ל ר"ל מלישנא דנקט הוציאו או הכניסו ולא קאמר ועשו כל צרכיכם כדקאמר ר"י שמעינן דסגי בהחזיקו אבל מעד שלא יוציא כו' ודאי דלא שמעי' מידי דהא ר"י נמי קאמר עד שלא יוציא במתני' ואינו מחלק בין החזיקו ללא החזיקו ומיהו טפי הל"ל מלישנא דמתני' דקתני מהרו והוציאו כו' שמעינן דסגי בהחזיקו אבל בברייתא דקתני נמי הכנסה אפשר דבעי תרוייהו דהיינו כל צרכיכם אי לאו מתני' דקתני והוציאו לחוד ואפשר משוס דבמתני' לא מסיים בה דברי ר"מ נקטו הברייתא כמ"ש לקמן אקושיית התלמוד אברייתא מטעם זה ודו"ק: