חידושי הלכות על עירובין מ״ג

1 בד"ה כי פליגי בשעמדה כו' וללישני בתראי על שעת עמידה כו' עכ"ל מהרש"ל מחק מפרש"י וללישני בתראי על שעת עמידה נחלקו דאפי' ללשון אחרון אינו צריך לפרש על שעת כו' אלא מאחר שעמדה פ"א כבר קנו לה ד"א ושוב אין לו היתר כו' עכ"ל ודבר תמוה הוא למחוק כל הפירושים בלי טעם דודאי ללשון אחרון כיון דבכל שעה שמהלכת הוה ליה כמי שהוציאוהו חוץ מארבע אמותיו כו' אין כאן איסור כלל במהלכת אלא בשעמדה פ"א ובשעת עמידה דוקא ומה שהביא ראייה מפירוש ר' יונתן שפי' כלשון אחרון ואפ"ה כתב כלשון רש"י ובשעת עמידה קני ליה ארבע אמותיהן אין כאן ראייה דודאי לכולהו לישני צ"ל דבשעת עמידה קני ליה ד' אמותיהן אלא דללישני בתראי אע"ג דקני ליה ד' אמותיהן בשעת עמידה אין כאן איסור להלוך חוץ מד' אמות אלא בשעת עמידה וראייתו מפרש"י ג"כ לא ידענא מ"ש דלמא עמדה פתאום ולאו אדעתיה ר"ל ובאותה שעת עמידה הלך חוץ לד' אמות וראייה מתוס' ג"כ אינה מבוררת לן מטעם זה ודו"ק:

2 גמ' הלכתא מכלל דפליגי כו' נ"ל לפרש דה"ק כיון דלא מצינו בהדיא דפליגי ר"י ור"ע אלא רצו להחמיר קאמר אימא דלכ"ע אסור בעמדה ובמהלכת רצו להחמיר ובין לרבה ובין לר' זירא פריך מנלן לרב ושמואל דפליגי כלל בספינה דאימא דלא איירי מתני' רק במהלכת רצו להחמיר קאמר והא דדייק רב אשי דדומיא דדיר וסהר דקביעא קתני במתני' היינו אי פליגי בספינה כמו בדיר וסהר אבל אי לא פליגי בספינה ודאי דלית לן למימר דספינה דומיא דדיר וסהר קאמר דהא בדיר וסהר ודאי דפליגי ומהרש"ל דחק בזה ואין להאריך ודו"ק:

3 בפרש"י בד"ה הלכה כר"ג בספינה כעין ספינתו שהיתה מהלכת כו' אבל עמדה דהיינו דיר כו' עכ"ל מדברי מהרש"ל נמחק כל הדבור כו' וכ"נ שטעות הוא דלפי סוגיא זו דאנו מפרשין רצו אמהלכת קאי והם החמירו כו' בזה אין ראוי לפסוק הלכה כו' דעכשיו אליבא דרבה קיימינן כו' וכל מה שפרש"י שייך דוקא לר' זירא כו' עכ"ל ואין זה מספיק למחוק כל הפירושים אבל ודאי לר' זירא פי' כן ובוודאי האי דיקא נמי קמא דל"פ במהלכת לא אזיל אליבא דר' זירא ולא חש להך קושיא האי רצו איסור הוא כמ"ש התוס' מיהו האי דיקא בתרא דקאמר רב אשי דפליגי דע"כ פליגי בעמדה דומיא דדיר וסהר ודאי דחש לה ר' זירא והשתא לרבי זירא פליגי בין בהלכה בין בעמדה ור"ג בעמדה נמי אוסר דומיא דדיר וסהר וקאמר ר' זירא דשמואל ודאי לא פסק כוותיה דר"ג בספינה אלא במהלכת אבל עמדה לא עדיפא מדיר וסהר משום דמחיצות להבריח מים עשויות וה"ל כמו דיר וסהר שלא שבת באויר מחיצות מבע"י ומשום דהלכה כר' זירא לגבי רבה כדאמר פ' כל גגות פי' הברייתא אליבא דר' זירא דבמהלכת הלכה כר"ג דלא חיישינן לשמא עמדה ובעמדה דהיינו דומיא דדיר וסהר הלכה כר"ע והדברים ברורים הם לקיים כל הפירושים שבפרש"י שלפנינו וק"ל:

4 תוס' בד"ה כי פליגי בשעמדה השתא הדר ביה ממאי דקאמרי' א"ב שנפחתו כו' עכ"ל ומיהו א"ב לשמואל כשעמדה לרבה הוי הלכתא נמי כר"ג ולר' זירא לא הוה הלכתא כר"ג אלא במהלכת וק"ל:

5 בד"ה הלכה כר"ג כו' אבל בשבת לא היינו משום דדמי לאמירה דנכרי כו' עכ"ל ר"ל התם בנותן כלי לכובס נכרי בשבת דמי לאמירה דנכרי בשבת משא"כ הכא בספינה בנכנס בה בשבת לא דמי לאמירה דנכרי דהספינה ממילא אזלא ודו"ק:

6 בא"ד מדלא קאמר ת"ק לא בשבת ולא בע"ש כו' עכ"ל דהא השתא נמי דקתני בדברי ת"ק לא בה' ולא בע"ש זו ואצ"ל זו הוא אלא משום רבותא דב"ה דמתירין קתני אפילו ע"ש אם כן ה"ל למתני נמי בשבת משום רבותא דב"ה וק"ל:

7 בא"ד דאותן בני אדם שמדליקין נרות בספינה כו' עכ"ל היינו נמי לדעת רשב"ם דבעי להיות שבת באויר מחיצות מבעוד יום וק"ל:

8 בא"ד ואר"י דאפילו ליכנס בע"ש אסור כו' כיון דאפשר לו לירד כו' עכ"ל להני טעמי דחזר רשב"ם גופיה משום שמא יפגעו בו ליסטים כו' נמי יש לאסור ליכנס אפי' בע"ש ואפשר משום דשמא יפגעו בו ליסטים כו' אין לחוש בנכנס בהיתר בע"ש וק"ל:

9 תוס' בד"ה ואסור לשתות כו' מה שמקשים אמאי אסור והלא משיח בן יוסף כו' עכ"ל דבריהם צ"ע אם כוונתם דגבי משיח בן יוסף לית לן למימר דאתא לב"ד הגדול לפי שיתפרסם בואו קודם שיבא משיח בן דוד א"כ לפי המסקנא תיקשי ליה בכל יום שנדר בו נמי לשתרי דאינו ראוי לבא בו ביום כיון שלא בא משיח בן יוסף כבר ואם נימא בבן יוסף נמי אימא דאתא לב"ד הגדול וא"כ מה שמקשים ממשיח בן יוסף אינו אלא לדברי המקשה דלא אסיק אדעתיה דאתא לב"ד הגדול תקשי ליה נמי ממשיח בן יוסף אכתי אין זה מספיק דכיון דע"כ הכא לפי המסקנא פריך מיום שנדר תקשי ליה נמי ממשיח בן יוסף ונראה שיעור דבריהם כן הוא אבל קשה האי דפריך כו' וי"ל דלפי המסקנא כו' והשתא לא ניחא הך קושיא דמשיח בן יוסף טפי לפר"ת ודו"ק:

10 בד"ה דלא אתי אליהו כו' וא"ת ודלמא אתי בע"ש ויבשר כו' עכ"ל גבי שבת גופיה ל"ק הכי דלא לשתרי דשמא אתי בע"ש ויבשר בשבת ובו ביום יבא משיח דהא פשיטא להו ממשמעות המקרא דלא יבא משיח ביום שיבשר אליהו אלא שיבשר יום שלפניו וק"ל:

11 בד"ה האי תנא כו' וההוא שמשיב כבר כו' ולא בעי"ט נ"ל דה"פ כי כו' עכ"ל דהתם כיון דעי"ט בשבת הוא וודאי דליכא טרחא כל היום כמו בע"ש ובעי"ט אחריני אלא נ"ל דהכי פי' כו' ה"נ בשבת קודם אכילה כו' דהיינו עד ד' שעות ביום שאז צריך לבער התלויות וק"ל:

12 בד"ה ויתיב רבא כו' פריך רב נחמן ב"י לרבא מנפל דופנה דלא שמה מחיצה עכ"ל לכאורה הסוגיא אינה מוכחת כן דלאו משום דלא שמה מחיצה נגעי בה אלא משום איסורא הוא דכן הוא לכל התירוצים דמשנינן הברייתות אהדדי דהך דנפל דופנה לא יעמיד בה אדם כו' משום איסור לעשות מחיצה הוא ומי דחקם לבעלי התוספות לפרש דרב נחמן ב"י פריך משום דלאו שמה מחיצה הוא ויש ליישב דודאי למאי דקשיין ברייתות אהדדי ליכא לשנויי אלא משום איסור הוא אבל רב נחמן ב"י דלא ידע רק ברייתא דלא יעמיד אדם כו' ולא ידע לאוקמא דאיירי לדעת כדמוקי לה במסקנא על כרחך לאו משום איסורא נגעי בה אלא משום דלאו שמה מחיצה הוא קאמר נפל דופנה לא יעמיד בה אדם כו' משום דלא מהני ליה דלאו שמה מחיצה ודקתני בסיפא לפי שאין א עושין אהל עראי לא קאי אלא אכלים ואיזקוף המטה ולא אאדם ובהמה כן נראה לי ליישב דברי התוס' ודו"ק: