חידושי חתם סופר על כתובות צ״ו

1 חוץ מהתרת לו מנעל. וה"ה להולכת כליו אחריו לבית המרחץ שהיא עבודה מיוחדת מעבד לרבו שלא ישמשנו במקום שאין מכירי' אם אין לו תפילין. ועמ"ש בזה בספר באר שבע דף ע"א ע"א ד"ה כשעשיתי לוי' וכו'. אבל מנח תפילין כ' תוס' אין דרכו להניח כל שעה. נלע"ד פי' כך דמי שאינו מניח תפילין אלא בשעת ק"ש ותפלה אותו לא יתיר מנעל בתפילין דנוהג בהם מנהג בזיון. אך מי שמניח כל היום עושה בהם כל מלאכות חוץ מהוצאת זבלי' על ראשו כדאיתא בברכות ואין דרך עבד כנעני להניחם כל היום וק"ל:

2 מ"ש לכתובה דמקרקעי ולא ממטלטלי וכו'. נ"ל דה"פ דמשו"ה נשתנה כתובה דלא יועיל תפיסה משום דאי הוה בחיים נמי לא הוה מטלטליו משועבדים לכתובה וכיון שכן מה"ת לתפוס מטלטלי של בניו. מזונות נמי נהי דחיוב מזונות שבחייו הם ממטלטלין שלו. מ"מ הני מזונות דארמלתא אין להם שום חיוב על מטלטלי' של עצמו. וא"כ לא יועיל תפיסה. ומ"מ להלכתא ס"ל לרבינא לחלק ביניהם מטעם שכ' הר"ן ע"ש:

3 ועיין לעיל נ' ע"ב פירש"י ד"ה אלו בע"ח הוה וכו' ופירושו מוכרח. וצע"ג ליישב עם שיטת ריב"ן דשמעתין בתוס' הכי אמרי משמי' דרבא כוותיך. עיי' תשו' רש"י שבמרדכי ובהג"א ודברי רבינו ברוך על זה דס"ל דתקנת הגאונים לגבות ממטלטלי בזה"ז. לא אלים מדר' טרפון בזמן התלמוד. ומשו"ה כל שתפסה שלא כדין קודם שנשבעת על כתובה לא מהני תפיסתה אלא מסימטא ולא מרשות היתומים. ואמנם כ"ז לענין כתובה אבל למזונות שתפיסה מהני מדינא דש"ס לא הוזכר שם שיהי' מסימטא דוקא. אך הר"ן ס"ל כדעת רש"י דגם מדינא דש"ס לא יועיל תפיסה למזונות כ"א מסימטא. ונראה לי מ"ש בר"ן שלפנינו בתפיסה דמחיים הוא ט"ס כי בחיי הבעל מה בין רשותו לסימטא כל היכי דאיתי' דידי' הוא. דוקא בתפיסה דלאחר מיתה יש לחלק דבסימטא לא נכנסה עדיין לרשות יתומים מעולם. ואשה שקדמה זכתה משא"כ ברשות שהרשות שלהם קודם וזוכה המטלטלין ליתמי. בזה נ"ל לחלק בין רשותם לסימטא. ויש לעיין למאי דקיי"ל נכסי יתמי בחזקת אלמנה קיימי דמשו"ה ס"ל לר"ן לקמן דאלמנה נשבעת היסת ונפטרת דהנכסי' בחזקתה. א"כ כיון דכל הקרקעות שהניח הבעל. ברשותה. א"כ כל המטלטלי' שנמצאו בתוך אותן הקרקעות הוי תפוסים ועומדים להאלמנה. ולכל הפחות אי קדמה האלמנה ותפסה אותן המטלטלין אמאי לא תועיל התפיסה כיון שאינו בסימטא מה בכך. הלא גם ברשות יתומים לא הי' וצ"ע:

4 כאן בעני' כאן בעשירה. א"נ כאן בפרוצה כאן בצנועה. י"ל דתלי' אי נכסי' בחזקת אלמנה קיימא א"כ צריכי' הכרח גדול לומר שמחלה דאל"ה נכסי בחזקתה קיימי. וע"כ דוקא עני' מחלה אחר ב' שנים אבל עשירה אפי' פרוצה שהיתה יכולה לתבוע כי פרוצה היא מ"מ לא אמרי' שמחלה כיון שאין לה מכריח לתבוע כי אינה עני'. אך אי נכסי בחזקת יתומים קיימא. א"כ כל שהיא פרוצה אפי' עשירה כיון שהיתה יכולה לתבוע כי פרוצה היא נימא שמחלה. אם לא שהיא צנועה שההכרח מנע ממנה התביעה. והשתא כיון דקיי"ל נכסי בחזקת אלמנה קיימא ממילא הלכה כלישנא קמא וזה דעת הרמב"ם דלא כהרא"ש וק"ל:

5 לא אמרן אלא למפרע אבל להבא לא. כ' הב"ש ז"ל דאי תפסה אפי' שלא בעדים וטענה לא מחלתי לא מהימנא. דס"ל דאנן סהדי דמחלה ולא מהני מגו במקום אנן סהדי. והגאון בית מאיר כ' הכרח וראי' לזה דאלת"ה אפי' בלא תפיסה לעולם תאומן במגו דטענה תבעתי אתכם כל יום ביני לבין עצמכם ודחתוני בלך ושוב ומשו"ה לא תבעתי בפני ב"ד והי' נשבעת היסת על ככה כי נכסי בחזקתה קיימא. וא"כ מגו דטענה הכי והות מהימנת בהיסת ה"נ תאומן שלא מחלה. ואפי' בלא תפיסה לא תפסיד ומגו להוציא לא הוי דנכסי בחזקתה קיימא. אע"כ דהוה כמגו במקום אנן סהדי ודפח"ח. וצריך לעיין לפמ"ש תוס' לקמן ד"ה ור' יוסי וכו'. דאיכא למימר להכי לא תבעתים משום שיכולה למימר למזונות מכרתי ע"ש. וא"כ ה"נ אכתי תקשי תאמר להכי לא תבעתים משום דמצי למימר תבעתי אתכם ודחתוני בלך ושוב. וי"ל דהכא צריכי' להעיד לשקר בפניהם לומר תבעתי אתכם ומה לה ולצרה הזאת הי' לה לתבוע באמת משא"כ לקמן ליכא העזה במה שאומרת למזונות מכרתי ואין לומר א"כ ה"ל מגו דהעזה י"ל אה"נ הא קיי"ל מגו דהעזה לאפטורי מממונא אמרינן:

6 ניסת והיא באה לתבוע מזונות של שנים שעברו עכ"ל רש"י ולעיל פירש"י יתומים אומרי' נתננו מזונות לשנה הבאה עכ"ל. ונראה דס"ל נמי ככל האמור בתוס' ד"ה יתומי' אמרו וכו' דע"כ מיירי שהיא עומדת אחר הזמן דאל"ה ה"ל טוען אחר מעשה ב"ד אע"כ שכבר עבר השנה ומדהמתינה כל כך איתרע חזקתה שאין דרך להמתין כל כך א"כ כל זה אי היתומים טוענים כבר שלמנו לך אשתקד על השנה הבאה. דאלת"ה אלא היתומי' מודי' שהמתינה לתבוע עד אחר הזמן אלא שאמרו כבר פרענו אחר הזמן א"כ הרי קמן שהיא השהה מזונותי' עד אחר הזמן ולא איתרע תביעתה וטענתה כלל והו"ל ככל טוען אחד מעב"ד והכי אמרי' בסוגי' דקציצה גבי אין שכיר משהה שכרו ע"ש וק"ל:

7 עצה טובה קמ"ל וכו' צ"ע איך שייך להשיאה עצה טובה להפסידה יפוי כח שלה נגד המשועבדי' דהא השתא קיימי' דר' יהודה נמי ס"ל בחזקת אלמנה ויש לה יפוי כח כר' יוסי רק משום עצה טובה נפסידנה. ולפי הנראה מדברי התוספות דמשו"ה ל"ה אונאה משום דטעמי' משום קצובי' ומשמע דהתוס' כ' כן לר' יוסי לשיטתו דס"ל במסקנא דר"פ הניזקי' טעמא משום קצובי'. אבל למ"ד משום שאינם כתובי' הוה אונאה א"כ י"ל ר' יהודה ס"ל אינם כתובי' וה"ל אונאה אם ניפה כחה. ואינו מוכרח לפע"ד:

8 ובזה י"ל קו' תוס' ד"ה תפשוט לי' ממתני' וכו' נ"ל דמתני' לא מיירי ממשועבדים כלל. ולית לה שום יפוי כח משו"ה נסבה לה עצה טובה. אבל פלוגתת ר' יהודה ור' יוסי מיירי להדי' דאית לה יפוי כח לגבי משועבדי' לא הוי ס"ד דשייך בזה עצה טובה:

9 ודע מ"ש תוס' סוף ד"ה ר' יוסי וכו' דמה שאכלו מזונות הוי כאשתדוף נכסי וא"כ צלע"ג אמאי תטרוף כתובה ממשעבדי הא אינן קצובי' דכל מה שיניח בני חורין תוציא למזונות והדר אתאי על הלקוחות. וא"כ כשם שמזונות אינן קצובי' כך כתובה אינן קצובי'. מיהו למאי דמסקי תוס' דמיירי מלקוחות שלקחו בתר הכי א"ש אבל לתי' א' של תוס' צ"ע לכאורה. וי"ל עכ"פ הלוקח יש לו להניח בני חורין כדי כתובתה ואם תמכור האשה אותן הנכסי' למזונותי'. ותחזור ותטרוף מהלוקח הראשון לכתובה יחזור הוא על הלוקח האחרון שלקח מהאשה למזונותי' ויטרוף ממנו השדה שהוא לאחריות קנינו ואחרון אחרון יפסיד: