חידושי חתם סופר על כתובות ג׳

1 עקרוהו רבנן לקידושי' מיני' הארכתי בזה בחי' למס' ב"ב בסוגי' דתלוה וזבין בתכלי' האריכות בעזה"י ולא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש לומר דרבותיו של רש"י שכ' קדושי כסף אתי' מגז"ש וקיל. כוונתם לומר דהס"ד דהש"ס הי' דנהי דהפקר ב"ד הפקר היינו בממונא דדעתם שבין אדם לחבירו אבל באיסורא מה שבין אדם למקום לא יתכן הפקר ב"ד ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה' ואמנם קדושי כסף אע"ג דהוה בין אדם למקום מ"מ כיון דכל עצמו אינו מפורש בתורה אלא משדה עפרון אתי' בגז"ש וא"כ דון מינה ומינה כשדה מה להלן אי הוה קני בההיא פרוטה שדה מחברו ואתי' בי דינא ועקרוהו לקנינו הי' נעקר משום הפקר ב"ד. א"כ לא אלים נמי קנין אשתו בפרוטה זו מקנין שדהו. אבל קדיש בביאה מאי איכא למימר וק"ל:

2 אמר רבא וכן לענין גיטין בספר ישועת יעקוב סי' קמ"ד כ' דרבא לטעמי' דס"ל גילוי דעתא בגיטין מילתא היא ע"כ ס"ל יש אונס אבל למאי דקי"ל גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא א"כ אפי' בלא צנועות ופרוצות מה"ת יועיל טענת אונס בין כך ובין כך לא נתקיים תנאו שהתנה וא"כ לדינא לא צריכא לעקירת קידושי' וגם אין חילוק בין האי אונסא להאי אונסא. ואולי נעלם מהגאון לשון הש"ס דגיטין ל"ד ע"א למאי ניחש לה אי משום אונסא אין אונס בגיטין אי משום גילוי דעתא וכו' משמע דתרי מילי נינהו ועוד לדבריו אונס דפטרי' רחמנא בנערה המאורסה אין לו שייכות עם אונסא בביטול תנאו שבין אדם לחברו ותיקשי סוגי' דנדרים הנ"ל:

3 אי איכא ב"ד דקביעי האידנא כקודם תקנות עזרא וכו' צ"ע הא דבר שנאסר במנין אפי' בטל הטעם לא בטל התקנה. ודברי ההג"א בזה לא הבנתי. ואולי י"ל תנאי הי' דבריהם שאם יחזור הדבר לכמות שהי' קודם עזרא תהי' נשאת בכל יום כמו במתני' דכרם רבעי הי' עולה לירושלים ע"ש. וא"נ י"ל מעולם לא תיקנו שתנשא אשה ברביעי. אלא שתנשא לעולם ביום שלמחרתו קביעי ב"ד. וא"כ במקומו' שב"ד קבועים בכל יום נשאת בכל יום ולא מיעקרא תקנה ראשונה כלל ועי' מ"ש לעיל ריש מכילתין:

4 ומסכנה ואילך עי' לקמן פ"ט ע"א במתני' מסכנה ואילך אשה גובה כתובתה בלא גט לכמה פוסקים מסכנה ואילך גובה לעולם בלא גט כיון שבשעת הסכנה נהגו כן לא בטל לעולם אפי' אחר הסכנה. וא"כ ה"נ נימא הכא. וא"ש דקאמר גזירה עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא מבטלי' דא"כ תהי' בטלה לעולם אפי' אחר בטילת הגזירה. עי' וק"ל:

5 לגמרי ניעקרה פי' יקבעו יום אחר לישיבת ב"ד וא"כ לא מיעקרא תקנתא דרבנן כלל דמעיקרא לא תיקנו אלא שישא ביום שיכול להשכים לב"ד. וא"כ לא הוה העברה על דת ואין צריך למסור נפש על זה כמו ערקתא דמסאני ואי משום שקדו הא יכול להטריח:

6 ולדרוש להו דאונס שרי. סברת ר"ת נראה מבואר דס"ל דנהי דודאי נאסרה לבעל דאע"ג דלענין יחוס הוה כביאת בהמה מ"מ אדם הוא והבעל מתקנא בו וה"ל מעלה מעל באישה. ונאסרה על הבעל וראוי ממילא שתאסר גם על הבועל. ומ"מ כשמתגייר ה"ל פנים חדשות ואיננו אותו הבועל דמעיקרא בהמה והשתא אדם ומותרת לו וסברא זו רמוזה בשיטה מקובצת ובפסקי מהרי"א שבש"ע סי' קע"ח סעיף י"ט ע"ש אלא דס"ל לרבנו תם אי לאו דמצינו ראי' ברורה שאינה נהרגת על ביאת עכו"ם דרחמנא אחשביה כבהמה לענין בעילה ה"א דלענין בעילה הוה כמו כל אדם ואיננו פנים חדשות ונאסרה עליו אחר שיתגייר משו"ה מייתי ר"ת ראי' דביאתו חשיב כבהמה לענין שאינה מחויבת מיתה ונהי לאוסרה על בעלה נאסרה משום דמ"מ מעלה מעל באישה מ"מ כשמתגייר ה"ל פנים חדשות ומותרת להבועל ומותרת לו זה מה שנלע"ד בדעת ר"ת ז"ל ונכון הוא וכן הוא להדי' בס' תוס' יוה"כ ביומא פ"ב ע"ב. אך בתה"ד רס"י רי"ט מסופק בדעת ר"ת דאולי מתיר אפי' לבעל אך לא קי"ל כוותי' בבעל ע"ש גם בשיטה מקובצת בשם המאירי כ' דלר"ת מותרת לבעל ונדחק ליישב קו' תוס' עליו ע"ש מ"מ העיקר נראה דגם לר"ת נאסרה לבעל:

7 עיין הגהות מרדכי כתב סי' רפ"ו בשם ס' הפרדס. ונ"ל פירושו דלא הגידה משפחתה אולי לא יהי' כבודו לישא הדיוטית. עכשיו אמרה לו שהיא ממשפחת שאול המלך בוודאי יקיימנה עספ"ק דמגלה על פסוק ויאמר תרי זימני ע"ש. א"נ י"ל כל זמן שלא הגידה שהיא ישראלית היתה כקרקע עולם בלי שום מעשה ותנועה בשעת תשמיש והמלך לא נתן לבו על זה. אך עתה שתאמר לו שהיא ישראלית ירגש המלך שעשתה עצמה כקרקע עולם ותסתכן:

8 ותו התם נהגו הכא מותר נראה רש"י לטעמי' לא רצה לפרש נהגו דלא מורינן אלא כי שאיל נימא לי' תנשא ברביעי וע"כ נימא לי' אונס שרי וא"כ ישמעו הפרוצות וילמדו להיות פרוצות ביותר כשיטת רש"י ע"כ הוצרך לפרש נהגו רובא דעלמא וק"ל: