חידושי חתם סופר על כתובות מ״ג

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

« חידושי חתם סופר על כתובות מ״ב ×¢×´×‘ חידושי חתם סופר על כתובות מ״ד ×¢×´× »

1 כתובות פתח ↗

בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֲבִינָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: בַּת הַנִּיזּוֹנֶת מִן הָאַחִין — מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְמִי?

2 מגן אברהם פתח ↗

כיון דחשיבי. פי' וגם הם בכלל חטה ושעורה דקרא כמ"ש הטור סי' ר"ח דאל"כ קשה ל"ל קרא בחטה ושעורה ומכל מקום בשבולת שועל ושיפון דהוי מין שעורים זית קודם כמ"ש ס"ד: זה הכלל סדר המעלות, המוציא, במ"מ על חטין, בפה"ג, זית, במ"מ על שעורים, גפן תאנה ורימון, בפ"הא ובפה"ע קודמין לשהכל, בפ"הא ובפה"ע אזלינן בתר החביב אפילו השני מין ז', היו שניהם חביבים אזלינן בתר מין ז' והמוקדם בפסוק קודם, שניהם אינן מין ז' יש להקדים פה"ע, ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא"ש בהמין הרגיל להיות חביב וכמ"ש ס"א ואם שניהם חביבים אזלי' אחר איזו שחפץ עתה כמ"ש להרמב"ם, וברכת אכילה ושתיה קודמת לריח עמ"ש סי' רי"ו, היו לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין וזית קודם לשעורים כמ"ש ס"ד:

3 כתובות פתח ↗

מֵתִיב רַב יוֹסֵף: מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּבְתָה — מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. טַעְמָא דִּבְחַיֵּי הָאָב, הָא לְאַחַר מִיתַת הָאָב — לְעַצְמָהּ. מַאי לָאו בְּנִיזּוֹנֶת? לָא, בְּשֶׁאֵינָהּ נִיזּוֹנֶת.

4 קידושין פתח ↗

מְטַהֵר שְׁבָטִים, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי מְטַהֵר תְּחִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַה׳ מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כֶּסֶף מְטַהֵר מַמְזֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף״. מַאי ״מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה״? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה – נִטְמְעָה. גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל. בִּימֵי רַבִּי בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת בָּבֶל עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן: קוֹצִים אַתֶּם מְשִׂימִים לִי בֵּין עֵינַי? רְצוֹנְכֶם, יִטָּפֵל עִמָּכֶם רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא. נִטְפַּל עִמָּהֶם רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא, אָמַר לָהֶם: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁאָמַר מִשּׁוּם אָבִיו: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל. בִּימֵי רַבִּי פִּנְחָס בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת בָּבֶל עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם לַעֲבָדָיו: כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ טְלוּנִי בַּעֲרִיסָה וְרוּצוּ. כִּי עָיֵיל אָמַר לָהֶם: אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה. אַדְּיָתְבִי וְקָמְעַיְּינִי בַּהּ, אֲמַר לְהוּ: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל. נְטָלוּהוּ בַּעֲרִיסָה וְרָצוּ. רָצוּ אַחֲרָיו וְלֹא הִגִּיעוּהוּ. יָשְׁבוּ וּבָדְקוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְסַכָּנָה וּפֵירְשׁוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֵיכְלָא, בְּיָדֵינוּ הִיא, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר נִטְמְעוּ בָּהּ. סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה – נִטְמְעָה. אָמַר אַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: מִשְׁפַּחַת בֵּית הַצְּרִיפָה הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִיחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה וְקֵירְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. כְּגוֹן אֵלּוּ – אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב – כְּגוֹן אֵלּוּ דְּיָדְעִין, אֲבָל מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה – נִטְמְעָה. תָּאנָא: עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה, וְלֹא רָצוּ חֲכָמִים לְגַלּוֹתָהּ. אֲבָל חֲכָמִים מוֹסְרִים אוֹתוֹ לִבְנֵיהֶם וּלְתַלְמִידֵיהֶן פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָמְרִי לַהּ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ. כִּדְתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר אִם לֹא אֲגַלֶּה מִשְׁפָּחוֹת״ – יִהְיֶה נָזִיר, וְלֹא יְגַלֶּה מִשְׁפָּחוֹת. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֵׁם בֶּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת חֲכָמִים מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְתַלְמִידֵיהֶן פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָמְרִי לַהּ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, דִּכְתִיב: ״זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם״, ״לְעַלֵּם״ כְּתִיב. רָבָא סָבַר לְמִידְרְשֵׁיהּ בְּפִירְקָא. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: ״לְעַלֵּם״ כְּתִיב. רַבִּי אֲבִינָא רָמֵי: כְּתִיב ״זֶה שְּׁמִי״, וּכְתִיב ״זֶה זִכְרִי״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כְּשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא, נִכְתָּב אֲנִי בְּיוֹד הֵי וְנִקְרָא בְּאָלֶף דָּלֶית. תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת הָיוּ מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְכׇל אָדָם, מִשֶּׁרַבּוּ הַפָּרִיצִים – הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתוֹ לִצְנוּעִים שֶׁבַּכְּהוּנָּה, וְהַצְּנוּעִים שֶׁבַּכְּהוּנָּה מַבְלִיעִים אוֹתוֹ בִּנְעִימַת אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: פַּעַם אַחַת עָלִיתִי אַחַר אֲחִי אִמִּי לַדּוּכָן, וְהִטֵּיתִי אָזְנִי אֵצֶל כֹּהֵן גָּדוֹל וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהִבְלִיעַ שֵׁם בִּנְעִימַת אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֵׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ וְעָנָיו, וְעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר, וְאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו. וְכׇל הַיּוֹדְעוֹ, וְהַזָּהִיר בּוֹ וְהַמְשַׁמְּרוֹ בְּטׇהֳרָה – אָהוּב לְמַעְלָה, וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וְאֵימָתוֹ מוּטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּסָבָא: בָּבֶל בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרָה עוֹמֶדֶת, עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִפְסְלָה. שְׁאָר אֲרָצוֹת – בְּחֶזְקַת פְּסוּל הֵן עוֹמְדוֹת, עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִכְשְׁרָה. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּחְזָק לְפָסוּל – פָּסוּל, מוּחְזָק לְכָשֵׁר – כָּשֵׁר. הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ מוּחְזָק לְפָסוּל – פָּסוּל. הָא סְתָמָא – כָּשֵׁר. וַהֲדַר תָּנֵי: מוּחְזָק לְכָשֵׁר – כָּשֵׁר. הָא סְתָמָא – פָּסוּל! אָמַר רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: לָא קַשְׁיָא, כָּאן – לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, כָּאן – לְהוֹצִיא אִשָּׁה מִיָּדוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף: כֹּל שֶׁסִּיחָתוֹ בְּבָבֶל, מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה. וְהָאִידָּנָא דְּאִיכָּא רַמָּאֵי, חָיְישִׁינַן. זְעֵירִי הֲוָה קָא מִישְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דַּהֲוָה אָמַר לֵיהּ: נְסֵיב בְּרַתִּי. יוֹמָא חַד הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא, מְטוֹ לְעוּרְקְמָא דְמַיָּא, אַרְכְּבֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן אַכַּתְפֵּיהּ וְקָא מְעַבַּר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אוֹרָיְיתַן כְּשֵׁרָה, בְּנָתִין לָא כְּשֵׁרָן? מַאי דַּעְתָּיךְ, אִילֵּימָא מִדִּתְנַן: עֲשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל כָּהֲנֵי לְוִיֵּי – אַטּוּ כָּהֲנֵי לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי כּוּלְּהוּ סְלִיקוּ? כִּי הֵיכִי דְּאִישְׁתְּיוּר מֵהָנֵי אִישְׁתְּיוּר נָמֵי מֵהָנֵי! אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל עַד שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּסוֹלֶת נְקִיָּיה וְעָלָה. עוּלָּא אִיקְּלַע לְפוּמְבְּדִיתָא לְבֵי רַב יְהוּדָה, חַזְיֵיהּ לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה דְּגָדֵל וְלָא נָסֵיב. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא קָא מַנְסֵיב לֵיהּ מָר אִיתְּתָא לִבְרֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: מִי יָדַעְנָא מֵהֵיכָא אֶנְסְבַיהּ? אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ אֲנַן מִי יָדְעִינַן מֵהֵיכָא קָאָתֵינַן? דִּילְמָא מֵהָנָךְ דִּכְתִיב: ״נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה״. וְכִי תֵּימָא נׇכְרִי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר, וְדִילְמָא מֵהָנָךְ דִּכְתִיב בְּהוּ: ״הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם״. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶם עֲרוּמִּים. וּמְגַדֵּף בַּהּ רַבִּי אֲבָהוּ: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים״ – מִשּׁוּם דְּמַשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶם עֲרוּמִּים, ״יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גּוֹלִים״. אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין זֶה עִם זֶה, וּמַדְבִּיקִין מִטּוֹתֵיהֶם זוֹ בָּזוֹ, וּמַחֲלִיפִין נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה, וּמַסְרִיחִים עַרְסוֹתָם בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶם. אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? אֲמַר לֵיהּ: זִיל בָּתַר שְׁתִיקוּתָא, כִּי הַאי דְּבָדְקִי בְּנֵי מַעְרְבָא: כִּי מִינְּצוּ בֵּי תְרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי חָזוּ הֵי מִנַּיְיהוּ דְּקָדֵים וְשָׁתֵיק – אָמְרִי: הַאי מְיוּחָס טְפֵי. אָמַר רַב: שְׁתִיקוּתֵיהּ דְּבָבֶל – הַיְינוּ יִחוּסָא. אִינִי? וְהָא אִיקְּלַע רַב לְבֵי בַּר שָׁפֵי חַלָּא וּבְדַק בְּהוּ, מַאי לָאו בְּיַחֲסוּתָא? לָא, בִּשְׁתִיקוּתָא. הָכִי קָאָמַר לְהוּ: בְּדוּקוּ אִי שָׁתְקִי אִי לָא שָׁתְקִי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִם רָאִיתָ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה – שֶׁמֶץ פְּסוּל יֵשׁ בְּאֶחָד מֵהֶן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִידַּבֵּק אֶחָד בַּחֲבֵירוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אִם רָאִיתָ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת הַמִּתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ – שֶׁמֶץ פְּסוּל יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָהּ לִידַּבֵּק בַּחֲבֶרְתָּהּ. אָמַר רַב פָּפָּא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בָּבֶל – בְּרִיאָה. מֵישׁוֹן – מֵיתָה. מָדַי – חוֹלָה. עֵילָם – גּוֹסֶסֶת. וּמָה בֵּין חוֹלִין לְגוֹסְסִין? רוֹב חוֹלִין לְחַיִּים, רוֹב גּוֹסְסִים לְמִיתָה. עַד הֵיכָן הִיא בָּבֶל? רַב אָמַר: עַד נָהָר עֲזָק, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד נְהַר יוּאָנִי. לְעֵיל בְּדִיגְלַת עַד הֵיכָא? רַב אָמַר: עַד בַּגְדָּא וְאַוְונָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד מוּשְׁכְּנֵי. וְלֹא מוּשְׁכְּנֵי בַּכְּלָל? וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּשְׁכְּנֵי הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין! אֶלָּא: עַד מוּשְׁכְּנֵי, וּמוּשְׁכְּנֵי בַּכְּלָל. לְתַחְתִּית בְּדִיגְלַת עַד הֵיכָא? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל: עַד אַפַּמֵיָיא תַּתָּאָה. תַּרְתֵּי אַפַּמֵיָיא הָוְיָין: חֲדָא עִילִּיתָא וַחֲדָא תַּתַּיְיתָא, חֲדָא כְּשֵׁירָה וַחֲדָא פְּסוּלָה, וּבֵין חֲדָא לַחֲדָא פַּרְסָה, וְקָא קָפְדִי אַהֲדָדֵי וַאֲפִילּוּ נוּרָא לָא מוֹשְׁלִי אַהֲדָדֵי. וְסִימָנָיךְ דִּפְסוּלְתָּא הָא דְּמִישְׁתַּעֲיָא מֵישָׁנִית. לְעֵיל בִּפְרָת עַד הֵיכָא? רַב אָמַר: עַד אַקְרָא דְתוּלְבַּקְנֵי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד גִּישְׁרָא דְּבֵי פְרָת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עַד מַעַבַּרְתָּא דְגִיזְמָא. לָיֵיט אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף אַדְּרַב. אַדְּרַב לָיֵיט, אַדִּשְׁמוּאֵל לָא לָיֵיט? אֶלָּא לָיֵיט אַדְּרַב, וְכׇל שֶׁכֵּן אַדִּשְׁמוּאֵל. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם אַדְּרַב לָיֵיט, אַדִּשְׁמוּאֵל לָא לָיֵיט, וְגִישְׁרָא דְּבֵי פְרָת לְתַתַּאיה הֲוָה קָאֵי.

8 כתובות פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה: וְאֵימָא בְּפִיתּוּי הַבַּת וּקְנָסוֹת וַחֲבָלוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְכֵן תָּנָא רַב חֲנִינָא: בְּפִתּוּי הַבַּת וּקְנָסוֹת וַחֲבָלוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר!

9 כתובות פתח ↗

מַתְנִי׳ הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ וְגֵרְשָׁהּ, אֵירְסָהּ וְנִתְאַרְמְלָה — כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלּוֹ. הִשִּׂיאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, הִשִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה — כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָב. אָמְרוּ לוֹ: אִם מִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ, אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ.

10 כתובות פתח ↗

11 כתובות פתח ↗

12 כתובות פתח ↗

גְּמָ׳ טַעְמָא דְּהִשִּׂיאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, הִשִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה, אֲבָל נִתְאַרְמְלָה תְּרֵי זִמְנֵי — תּוּ לָא חַזְיָא לְאִינְּסוֹבֵי. וְאַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא סָתֵים לַן תַּנָּא כְּרַבִּי, דְּאָמַר: בִּתְרֵי זִמְנֵי הָוְיָא חֲזָקָה.

13 כתובות פתח ↗

14 כתובות פתח ↗

אֶלָּא, אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר: רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הוֹאִיל וּבִרְשׁוּתוֹ נִכְתָּבִין.

15 כתובות פתח ↗

אֶלָּא חֲמֵשׁ מֵאוֹת מַאי טַעְמָא לָא גָּבְיָא? כֵּיוָן דְּלָא כָּתַב לָהּ: ״צְבֵיתִי וְאוֹסֵיפִית לָךְ תְּלָת מְאָה אַמָּאתַיִם״. הָכִי קָאָמַר לַהּ: אִי מִזְּמַן רִאשׁוֹן גָּבְיַאתְּ — גְּבַאי מָאתַיִם, אִי מִזְּמַן שֵׁנִי גָּבְיַאתְּ — גְּבַאי תְּלָת מְאָה

1 בת הניזונית מן האחי' כו'. מה שכ' תוס' קושי' רשב"א מר"פ אלמנה י"ל ולחלק דכי מתזנו בתנאי ב"ד. א"כ בתו עדיפא דניחא לי' בהרווחה משא"כ אלמנתו. משא"כ כדמתזנו מרצונם אזי הבת דהאב זן אותה ברצונה ליכא למיחש שהאב יקח היום מעשה ידי' עם ההעדפה וליומא אחרא כי יארע מקרה שיחסרו מעשי ידי' ישלחנה מעליו ולא יהי' לה במה לזון לזה לא חיישי' דסתם אבא מרחם על ברתיה. דהרי משו"ה לא תקנו שום תנאי ב"ד לזונה בחייו. דלא צריכי' לזה. משא"כ אלמנתו דניזונית מבניו לאנשי יהודה דברצונם הדבר תלוי. חיישי' היום יקחו כל העדפת מעשי ידי'. ומחר ישלחוה לנפשה ואפס בידה מאומה להביא טרף לביתה ומשו"ה מעשי ידי' לעצמה. ואולי לזה כיוונו ת"י כ"י עיי':

2 עשו אלמנה אצל הבת. מ"ש תוס' בשם ירושלמי דאלמנה דוחה את הבת ע"י הבנים. יש לעיי' קצת מ"ש מש"ס דזבחי' נ' ע"ב ותוס' שם ד"ה חטאת כו' ועיי' מג"א סוף סי' רי"א הי' לפניו יין ותבשיל שעורי' כו' וצ"ע בכאן. וי"ל דהתם מסופקי' בסברא דאורייתא איזה מעלה חשוב טפי. אבל הכא רבנן הם תקנו מעיקרא כך. ועיי' לקמן במתני' צ"ה ע"א:

3 מתיב ר' יוסף מעשי ידי' ומציאתה כו'. למ"ד לקמן נו"ן ע"א דניזוני' ממטלטלי' א"כ לא משכחת בת שאינה ניזוני' אלא בדלא שביק שום טלטול א'. א"כ משנתינו שהניח האב מציאתה ומעשי ידי' והיא ניזונית מהם. ואפ"ה מעשי ידי' דלאחר מיתה של עצמה א"כ מוכח דבניזוני' מעשי ידי' שלה. ומיהו ר' יוסף ס"ל לקמן שם דאינה ניזוני' אלא ממקרקעי. אבל מ"מ להך מ"ד קשה קו' רבא מציאה ממאן גבי'. ואין לומר לאקושי מעשי ידי' למציאתה דהא למה לי דבלאה"נ נדע דמעשי ידי' לעצמה כנ"ל:

4 ועיין בפלוגתת רמב"ם וראב"ד פ"ד דחובל ומזיק הלכה י"ט בצערא דגופה דקונין בהם קרקע דלרמב"ם הפירות להבת ולהראב"ד להאב דהוה כמציאה וע"ש לח"מ דטעמא דרמב"ם כיון דהני פירות אתו מכח צער גופן לא דמי למציאה וראב"ד פליג ע"ש. ולכאורה קשה מנ"ל לרבא דמציאה דמתני' סתם מציאה הוא וקשה ממאן גבתה נימא דמציאה כולל נמי פירות נכסי' דאתי' מכח צערא דגופה ושייך גבי' כגון שכירות הבתי' וכדומה. ולא אתי' להקיש מעשי ידי' למציאתה. וי"ל דא"כ הוה זו ואין צריך לומר זו דהשתא מעשי ידי' דלא אתי ע"י צערא דגופה הוי שלה במקום אחי' מציאה שע"י צערא דגופה נהי דלראב"ד דאבי' הוה מ"מ לאחי' פשיטא דלא הוי דהוא ק"ו ממעשי ידי'. וע"כ מיירי מסתם מציאה דהוי לא זו אף זו לא מיבעי' מעשי ידי' דטרחא בי' הוה שלה אלא אפי' מציאה דלא טרחא בי' נמי הוה שלה עיי' סברא זו בקידושי' ד' ע"א. ובזה י"ל מה דמתיב ר' יוסף תיובתי' ממתני' ולא ידע דאיכא העדפה. דהנה לכאורה י"ל לעולם מציאה היינו פירות וכנ"ל ואפ"ה הוי לא זו מעשי ידי' דצריכה למזונותי' דהוה שלה. אלא אפי' מציאה דהיינו פירות נכסי' שאינם נגד מזונותי' מ"מ הוה שלה. אלא ז"א דאי אין לה די מזונותי' מי גריעא מעבד עברי וצריכא למימר. וע"כ להעדפה מיירי וכיון דמיירי להעדפה הדר ה"ל זו ואין צ"ל זו. וע"כ במציאה ממש מיירי וא"כ ממאן גבי' וע"כ לאקושי מעשי ידי' למציאתה מה התם לעצמה אף ה"נ לעצמה וק"ל:

5 ויש לעיין למאי דמוקי באינה ניזונית ולהעדפה למאי אצטריך הך דיוקא דמתני' דלמימרא שאין האב מוריש זכות בתו לבניו. הא מרישא אשמועי' דקנס דאונם ומפתה לעצמה בשלא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב וכפירש"י במתני' בשלמא אי בניזונית איירי קמ"ל טובא דלא נימא במקום אב קיימא מדרבנן אבל אי באינה ניזוני' מאי קמ"ל. וי"ל דה"א אדם מוריש זכות מעשי ידי' לבנו והתנחלתם אפיתוי וקנס קאי כדלקמן א"נ אונס נפקא מקרא ונתן לאבי הנערה דרש בירושלמי פעמי' ונתן לאבי ופעמים ונתן לנערה:

6 ויש לעיין עוד להפוסקי' דבושת ופגם להאחי' א"כ אי ס"ד דמיירי באינה ניזוני' ולהעדפה ואשמועי' דאין אדם מוריש כו' א"כ ליתני בושת ופגם בסיפא וי"ל כנ"ל. א"כ אתי הא לגופה דמתני' ולא לדיוקא:

7 כי טוב לו עמך תוס' כ' דבספרי פ' ראה ליתא להך דרשא אלא בת"כ פ' בהר כשכיר כתושב וחי עמך. ונ"ל בזה מיושב ק' מהרמי"ט בקידושין ות"ח ומהר"מ שיף ר"פ איזהו נשך מאי שנא דהתם דרשי' וחי אחיך עמך אתה העיקר וחייך קודמין והכא דרשי' טוב לו עמך אתה טפל וטובת העבד קודם. ולגי' תוס' לק"מ אדרבא מהכא מפיק דהוה כקונה אדון לעצמו דהכי קאמר קרא כשכיר כתושב יהי' עמך שאתה שכיר ותושב אצלו יותר מאשר הוא שכיר עמך כי קנית אדון לעצמך והבן וק"ל:

8 דלמא בפיתוי הבת וכו' פירש"י אבל מעשי ידי' דמתזנא מינייהו פירוש דלמא כיון דתקנו רבנן דמתזנא מינייהו תו הוה מעשי ידי' שלהם מן התורה. ולפ"ז ע"כ אין שום ה"א דיהי' כח לאחי' למוכרה דזה אינו במקום מזונות דהרי נערה מעשי ידי' של אבי' ולא מצי מזבין לה. וא"כ כיון דלא מצי מזבנה ממילא אין מעשי ידי' שלהם אפי' מתזנא מינייהו דמהיכי מייתי לי' מק"ו דזבוני מזבני לה מעשי ידי' מיבעי' א"כ דיו כמכר שאינו מוריש זכות מכירה לבניו עיי' ת"י וק"ל:

9 המארס את בתו ונתגרשה. בתשו' הרא"ש כ' דהא דאמרי' מזלא גרם אין רוצה לומר שמזלה גורם שימותו בעלי' אלא מזוני תלי' במזלא ומזל שלה גרם שלא תזון בריווח ע"כ ימותו בעלי' שלא תתפרנס. וכ' בנוב"י כרך ראשון שלפ"ז אשה שבעלה מתפרנס על ידה אין בה דין קטלנית להך לישנא. והשתא לפ"ז קטנה ארוסה החוזרת לבית אבי' למזונות. וא"כ אין לתלות במזל דידה אלא במזל אבי' שלא זכה להמציא מזון לבתו. וא"כ לפי' רמב"ן אין לצרף אירוסי' עם נישואי' ומוכח דלא כנב"י וק"ל:

10 השיאה ונתאלמנה כו' ר' יהודה אומר כו' בירושלמי מפרש טעמי' דר' יהודה כדי שיקפוץ ויתן נדן לבתו. וצריך לומר בנישואי' שניים שוב אין מצוה ליתן לה נדן והיינו דקמ"ל מתני' השיאה פעם שנית וקשה הא בפעם שני' היא משיאה את עצמה וה"ל למיתני נישאת ולא לשון השיאה. אלא לרמז אפי' יהיב לה אבי' נדן שנית להשיאה לבעלה השני מ"מ מודה ר"י בנישואי ב' דהכתובה לה:

11 אם משהשיאה אין לאבי' רשות בה. יש מהראשוני' מוחקי' תיבת אם וגורסי' משהשיאה אין לאבי' רשות בה ויש לקיים הגירסא עם מ"ש תוס' יו"ט שהקשה אמרו לו היינו ת"ק. ולפענ"ד עפ"י מ"ש ר"ן ריש מכילתין דהכתובה רגילית להכתב איזה ימי' אחר הנישואי' והא דא"ר יהודה בשמעתין הואיל וברשותו נכתבי' ר"ל רוב פעמים ואורחא דמילתא הכי הוא ע"ש. והנה לפ"ז ת"ק אזיל בתר גוביינא. ור' יהודה אזיל לעולם בתר אורחא דמילתא אפי' לא נכתבו ברשותו. כיון דרוב פעמים נכתבו ברשותו. ורבנן דאמרו לו ס"ל אם משהשיאה אין לאבי' רשות בה אבל אם קודם שהשיאה נכתבה הכתובה מודי רבנן לרבי יהודה וא"ש וק"ל:

12 טעמא דהשיאה וגרשה כו'. אע"ג דדרך מתני' בעלמא להקדים אלמנה. האשה שנתארמלה או שנתגרשה וכן הוא לשון קרא ואשה כי תהי' אלמנה וגרושה וזרע אין לה. י"ל ה"נ אי תני גבי הדדי אירסה ונתארמלה או נתגרשה. אבל השתא דתני תרי בבא אירסה ונתגרשה אירסה ונתארמלה דייק שפיר מיני' דתרי זימני הוה חזקה משו"ה הוצרך להקדים גירושי'. עיי' היטב דברי חכמת שלמה שבסוף מסכת שייך לכאן ודפח"ח:

13 דלא חזי' לאינסובי כ' הרא"ש דכופין להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא. וצ"ע אמאי לא חשיב לי' בהדי אינך דכופי' להוציא ס"פ המדיר ועיי' שם בש"מ ועיי' קרבן נתנאל ואין להאריך בזה יותר:

14 הואיל וברשותו נכתבים. רש"י נדחק למה נקט לשון רבים נכתבים ולפמ"ש לעיל דמיירי אפי' נכתבת אחר החופה מ"מ כיון דכתובות דעלמא אורחי' למכתב ברשותו הוה נמי דילי':

15 כיון דלא כ' לה צביתי כו'. צ"ע דלמא משו"ה חלקו בשני שטרות ליפות כחה שאם לא יהי' בנכסיו כדי להגבות לכל בעלי חובות שלו תגבה היא ב' חלקי' כמ"ש ש"ך כי האי גוונא סי' נ"ג סק"ב ע"ש וצ"ע לכאורה:

« חידושי חתם סופר על כתובות מ״ב ×¢×´×‘ חידושי חתם סופר על כתובות מ״ד ×¢×´× »