חידושי חתם סופר על כתובות ע״ו

1 הוי חדא במקום תרתי עפירש"י שדבריו קצת סתומים ועיי' בחידושינו בסוגי' פתח פתוח שם ביארתי דברי תוספ' הרא"ש במ"ש שם דבת ישראל שנמצא פתחה פתוח דמותרת מס"ס אע"ג דרוב רצון מתנגד וגם חזקת הגוף מתנגד דאמרי' השתא נבעלה וברצון מ"מ מוקמי' אחזקת היתר. ואי תימא הא רוב רצון ורובא עדיף מחזקה נימא לי' הא גם ברצון משכחת היתר כשאינו תחתיו. ואם תאמר הא חזקת הגוף דהשתא נבעלה. נימא הא אפשר דהשתא נבעלה בהיתר ע"י אונס. והכלל דבחזקת היתר לחוד סגי. וא"א שתיאסר אלא ע"י צירוף רוב רצון וחזקת הגוף יחד. בזה לא אמרי' רובא עדיף מחזקה. להוציאה מחזקת היתר שלה ע"ש. וה"נ כשתאמר כאן נמצא וכאן מזמן רב נאמר מה בכך ראה ונפייס. אם תימא אין אדם מתפייס במומין נימא אוקמה אחזקת הגוף והשתא הוא דנולדו בה המומין והוא קרוב לתי' ב' של תוס' דוק ותשכח:

2 רב אשי אמר וכו' כ' הרא"ש דאין נפקותא לדינא בין רבא לרב אשי דבוגרת שטענה בעד עצמה דמהימנת לרב אשי ה"ה לרבא משום דכבר נקרא רשות הבעל כיון שאינה ברשות האב שהרי בגרה. ובית שמואל הוסיף דבמומין שהיו כבר בימי נערות ונמצאו בימי בוגרת דלא שייך לרבא ראה ונפייס. גם לרב עלי' להבי' ראי' אע"ג דטענה בעד עצמה. והטעם דהוי כבהמה שנולדה בה ספק טריפה בחיי' דמחמרי' בה משום דמוחזקת מאיסור לאיסור.. וה"נ ר"ל מי שראה בה מום בנערותה. אצלו יצאה מחזקתה שהרי אז לא היתה בת כתובה כיון שאז הי' הטענה לאבי' ולא לה. וא"כ אע"ג דלהבעל לא נודע עד שבגרה מ"מ עלי' להביא ראי'. אלא דקשה על זה אמאי צריך להביא ראי' עד שלא תתארס וליתי ראי' עד שלא נישאת ויצאה מחזקתה קודם שנישאת או קודם שבגרה ושוב עליו להבי' ראי' כן הקשה הבית שמואל ותי' קרבן נתנאל מגומגם ואפשר כונתו דהא דבהמה שיצאה מחזקתה מחיים נמי אינה טריפה בודאי ולא נעשה עי"ז הוחזק באיסור. אלא שהורע חזקת כשרותה ואסורה מספק. וה"נ נהי דחזקת הגוף שלה אתרע ע"י שהי' בה משנתארסה מ"מ ליכא אלא ספק. וכשיצורף לזה ספק שמא נתפייס ה"ל ס"ס. ואע"ג דכבר כתבנו לעיל דאפי' לר' יהושע דאלים לי' ס"ס מ"מ הכא ליכא ס"ס לגבי הנתבע שהרי הוא אומר ברי לי שלא נתפייסתי. היינו לר' יהושע דלא אלים לי' ברי אבל לר"ג דאלים לי' ברי ומוציא ממון ע"י ברי עם חזקת הגוף או עם מגו ה"נ אע"ג דליכא לא חזקת הגוף ולא מגו. מועיל ברי שלה עם ס"ס דילן אע"ג דלגבי הנתבע ליכא ס"ס. ועדיין צ"ע:

3 ולא תימא אליבא דמ"ד קידושין לאו לטיבועין וכו' עיי' בזה היטב באריכות בתשובת סי' תקי"ח:

4 כל שנולד הספק ברשותו. שיטת הרז"ה ור"ן דבבית תלי' מילתא. ופשוט בעיני הכוונה בבית ממש. ואם הלכה פנוי' בבית של א' ובא הארוס וקדשה שם ונמצא בה מום שם היכי לדייני' להאי דינא. אע"כ עיקר הכל תלוי ברשות בלי ספק אך הכא שעל זה אנחנו דנין אם החמור ברשותו של זה או של זה היינו אם נתקיים המקח או לא וכן בכלה. ע"כ נראה ע"י הבית יתברר הרשות אם מת החמור בביתו של בעל החמור נאמר שהי' ברשותו ג"כ ואם מת בבית של בעל הפרה נאמר שהי' ברשותו. וכן בכלה. ודוקא כשנמצא בבית אבי' או בבית בעלה נאמר הבית מברר הרשות אבל לא זולת. ומ"מ בבוגרת שנמצא בה מום בבית אבי' עלי' להביא ראי':

5 הספק ברשותו היינו שנולד ספק בהדבר הנקנה בעצמו כגון מום או מיתה וכדומה אבל ספק הנולד מעלמא כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראי' ואשר ע"כ תמהתי בתשו' א' על דברי רבינו אבגדור ס"פ המדיר במרדכי שהספק הי' בשער שבשוק ולא בהמעיל הניקח ואיך שייך על זה כל שנולד הספק ברשותו. ועיי' רמ"א בש"ע חו"מ סי' רכ"ז סעי' ט'. ועיי' תוס' בחולין מ' גבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ומ"ש בנדה על זה ודוק היטב בכל זה ותוס' ב"מ ס"פ המקבל ע"ש היטב:

6 ותנא תונא כלה. פירש"י בין בית אבי' ולקידושין בין בית בעלה. ועיי' מרדכי הנ"ל דס"ל נמי דלמסקנא הוא הראי' מבית אבי' ולקידושין. ולפ"ז ס"ל לרש"י כשינויא קמא דהתוס' לעיל ע"ב ע"ב ד"ה על מנת דבקידשה סתם לא בעי גט ושמואל דשמעתין מוקי מתני' בקידשה סתם ולא בעי גט וכיון דלא בעי' גט דינא הוא דתיהדר הקידושין דאי הוי בעי גט ונאסר בקרובי' לא תיהדר הקידושין לעולם שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה. אע"כ ס"ל לרש"י כשינויא קמא דתוס' הנ"ל. א"נ כדעת הג"ה שבמרדכי בפ"ג דקידושין סי' תקל"ה דכל היכי דאיכא ספק קידושין דבכל צד איכא למיחש אם לא תיהדר הקידושין יאמרו אין קידושין תופסין באחותה ואם תיהדר יאמרו קידושין תופסין באחותה. א"כ טוב שתיהדר הקידושין ונימא גיטה מוכיח עלי' כרב אשי בב"ב קמ"ה. ובחלקת מחוקק סי' נו"ן נתקשה בזה וכבר הדברי' מבוארים אצלינו בתשובה הנ"ל. ולפ"ז כדפריך מטבח א' הומ"ל דשמואל מיירי בבעל החמור טוען ברי משא"כ טבח דטועני' שמא דהא קאמר תנא תונא כלה ארישא וברישא הבעל טוען שמא ואפ"ה צריך בעל הרשות להביא ראי' ובאמת הומ"ל למידחי דילמא מסיפא לחוד מייתי ראי' אלא משום דבאמת האי שינויא דשני הש"ס הוא תי' מרווח דסתמא דמילתא כל כמה דלא יהיב דמי כו' א"כ טוב לו להניח לישנא ד בין ארישא בין אסיפא דהרי סתמא קאמר: