חידושי חתם סופר על כתובות ע״ז

1 במומין גדולי' כופין אותו להוציא כ' תוס' גבי איש ליכא למימר דנסתחפה שדה של אשה. נראה דלאו אגופא דכופי' להוציא קשיא להו. דאפי' אם נסתחפה שדה שלה מי יכוף אותה לאכול פירות שדופו' קדים משדה סחופה. וה"נ כמ"ש רמב"ם. אפי' בטוענת מאיס עלי כי איננה שפחה נמכרת לו לשמש עם מי שמאוס עלי' וכופי' אותו להוציאה. אך עיקר הקו' ממ"ש תוס' לקמן דצריך ליתן לה כתובה נימא נסתחפה שדה שלה. כמו בנולדו מומין בהאשה צריך הוא ליתן לה כתובה מה"ט. וקו' גדולה הי' והתי' לא זכיתי להבין מ"ש דהבעל אינו שדה של האשה. מה האי. עכ"פ לימא לה כיון דאינך רוצית ליסבול תצא בלא כתובה ורוע מזלך גרם. ובפרט שעיקר כתובה שלא תהי' קלה בעיניו להוציא. והכא כופי' אגירושין וצ"ע:

2 כופין אותו להוציא. דעת תוס' שיתן כתובה. ועמ"ש תוס' יבמות ס"ד ע"א ד"ה יוציא דעת החולקי' ע"ש. והנה הכא לא קשי' להתוס' דא"כ תערים ותאמר סבורה הייתי ולא מצינן אלא אדר"מ לקמן. ולפום רהיטא י"ל כמ"ש המרדכי דהוא אפסיד נפשי' דה"ל להתנות ע"מ שלא יהי' לה כתובה כשתכוף אותו להוציאה. ומ"מ אדר"מ לקמן מקשי שפיר דלר"מ ה"ל מתנה ע"מ שכ' בתורה דאפי' בדבר שבממון תנאי בטל עיי' בפנים במרדכי ותבין. אבל זה ליתא דא"כ לרשב"ג נמי תיקשי דס"ל לקמן בר"פ הכותב דבירושת הבעל תנאו בטל וס"ל שלהי מסכת כתובה דאורייתא גבי מעות קפוטקי'. א"כ ה"ל להתוס' לציין קושייתם על רשב"ג. ע"כ נ"ל דס"ל להתוס' דרשב"ג מיירי שהי' בו המומין אבל היא לא ידעה ומ"מ אמרי' היא סברה וקיבלה מדה"ל להתנות בלבד שלא יהי' בך מום אע"כ ניחא לה בכל דהו ועיי' ר"ן פלוגתת רמ"ה ורשב"א ועיי' ב"ש רס"י קנ"ד ובית מאיר פליג עליו והארכתי בתשו':

3 רבא אמר ר"נ הלכה כחכמים. מבואר דלית לי' לרבא הך כללא דהלכה כרשב"ג במשנתינו. וצ"ע אהתוס' בגיטין ע"ה ע"ב ד"ה כלל וכו' וצ"ע:

4 חוץ ממוכה שחין מדברי תר"י שבשיטה מקובצת הבנתי דאע"ג דב"ד אין מניחי' לקיימה אפי' אם היא מרוצה משום ושמרתם מאוד לנפשותיכם ואז יתן כתובה ג"כ. מ"מ אם הב"ד לא ידעו ולא נתעוררו על ככה. והיא תובעת להתגרש אבדה כתובתה כיון שהתנית חוץ ממוכה שחין מפני שמוסיף מיאוס וניוול בכל ותאמר אדעתא דהכי לא:

5 בשלמא דרב אסי דרבנן קתני וכו' עיי' הג"ה מיי' מ"ט לא חשיב רשע ומומר ומ"ש עליו לעיל ר"פ המדיר ועיי' בס' קרבן נתנאל לעיל מ"ג ע"ב מה שהקשה מ"ט לא תני קטלנית וע"ש:

6 לאפוקי ממר דלא אית לי' מעקה לאיגרי'. י"ל ברמז אמר לי' דהנה ריב"ל הסתכן בסכנת נפשו' לכרוך עם בעלי ראתן כי סמיך עצמו דזכות התורה מגין. וזכה ליכנס חיים בג"ע. והנה ר"ח בר פפא שלא רצה לסמוך על הנס וקיים מ"ע ושמרתם מאוד לנפשותיכם. ובכלל ועשית מעקה לגגיך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו ואין רע כ"כ בזה. ע"כ זכה עכ"פ לעמודא דנורא. אך אביי סכין עצמו ועביד עובדא בנפשי' ביבמות ס"ד ע"ב והיינו דלא עביד מעקה לגגי'. א"נ מעקה לגגו להשגיח על בני עירו דלא לפרוץ באיסורא ואביי גופי' אמר במס' מ"ק וי"ו ע"א האי צורבא דאיתא במתא כל מילי דמתא עלי' רמי' ובעירובי' ס"ח ע"א לא הוה מתקן מבוי שלו בשבת ע"ש והוא היפך מריב"ל שנסתכן כדי לתקן אחרים. וזכות הרבים תלוי בו:

7 שבח והודיה לאל אדיר. שעזרני בחי' פרק המדיר. והוא ישים לבקעה הרכסים. בחי' האשה שנפלו לה הנכסים