חידושי חתם סופר על כתובות ק״ג

1 שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום. לא קאמר שטורפת דהוה משמע דהמכירה הוה מכירה עד שעת טריפה אלא לא עשו ולא כלום כמוכר מה שאינו שלו דמיד שמת הבעל זכתה בהמדור שהיתה דרה בחייו ואין יכולים לשנות אותה ממקום למקום ע"כ הוה מוכר שאינו שלו ומשו"ה לא הו"מ להקשות אלא מנכסים מועטים דהוה ס"ד דגם שם לא זכו היתומים בהנכסים כלל דהכל להבנים והוה כמוכר שאינו שלו ומסיק לחלק ביניהם. ותמהתי על הט"ז בא"ע סי' צ"ד שלא עמד ע"ז ומיהו מ"מ יפה כ' ב"ש שם אם הבעל נתן מדור אשתו בחייו במתנת ברי אם טורפת מהמקבל מתנה תלי' בכתובי' וקצובי' משום דבחיי הבעל אין לה עליו אלא שיעבוד בעלמא ולא מקרי נותן מה שאינו שלו משא"כ היורשי' שלא ירשו זה מעולם ואמת נכון הדבר לענ"ד. ויש לתמוה דלא מייתי רמב"ם הך דבי בקתא:

2 לשון חכמים ברכה. לאו אמתני' קאי דע"כ צריך להשמיענו הדין אלא אלישנא דר"ה דאמר ברכת הבית קמ"ל אגב אורחא גם כפירש"י דאיכא ברכה משמי' בזכות ומזלא דרבי' נמי. אע"ג דלענין דינא די' בסברת תוס' נר לאחד כו' או בסברת רמב"ם מ"מ לשון ברכה משמע ברכת שמים ממעל ולשון חכמי' עושר דנהי דהצריך להשמיענו דיני משיכה מ"מ מי נתן התנא ליועץ להלוקח שאם היה פקח שוכר את מקומו אלא להעשיר ומרפא מייתור לשון ע"ג מכתו דלא אתי אלא להשמיענו רפואה אגב אורחי':

3 הזהרו בכבוד אמכם. לפמ"ש מרש"א בח"א נר דלוק וכו' משום שרבנו הקדוש חי וקיים משו"ה אתי כל בי שמשא ע"ש מלתא בטעמא א"כ היינו טעמא ד דהו"ל אשת אביו בחייו ומש"ה אין ללמוד מכאן להחמיר במקום אחר כיוצא בזה דרבי שאני עיי' מ"ש מ"ו בהפלאה:

4 את אביך לרבות אשת אביך לפי"ז נראה דבמורא לא מחייב דהתם לא כתיב את כ"א איש אמו ואביו תיראו ולא מצאתי זה מפורש:

5 דלא עדיפנא ממשה רבנו ע"ה. דהוה סד"א דרבי שלא הניח אחריו שיתנחמו אנשי דורו בו כמו שהניח משרע"ה יב"נ וזקינים. וע"כ ראוי שיספידו על רבי יותר. ע"כ אמר אפ"ה אין כבודו של מרע"ה בכך. והנה אפ"ה בתוך יב"ח ספדי ביממא וגרסי בליליא או בהיפך. ע"ד דאמרי' פ' כיצד מברכין בתלמידי דרב נח נפשי' דרב וברכת מזונא לא גמרנא וקרעו קרע אחריני וה"נ כדגרסי ביממא והכירו חסרון רבי הספידו בלילה שלאחריו וכן בהיפך:

6 חנינא בר חמא ישב בראש. יראה דרבי שהי' תורה וגדולה במקום א' ע"כ לא הי' בימיו גדול ממנו בתורה והיה הוא נשיא וגם ראש ישיבה ולאחר מותו לא היה א' מבניו ראוי לראש ישיבה כ"א לנשיאות שהוא להם בירושה. ע"כ נתנו לר' חנינא בר חמא. ומשמעתין יראה דאע"ג דהי' ר' חנינא מפולפל טפי מ"מ הא ראוי להושיב ר' חייא בראש מפני יתר צדקתו לולא דאמר רבי לא איפגרי'. ואולי הי' גם לוי ראוי להתמנות. אלא דאינהו הוי קשישו מיני' בשני' כמו ר' אפס שהיה קשיש מר' חנינא ב' שנים ומחצה. וא"נ משום שהטיח דברי' כלפי מעלה ואיטלע ע"כ הוה ר' חנינא גדול במעש"ט ואפ"ה משו"ה אמר לוי צריכא למימר דר"ג יהיה נשיא שהרי גדול בשנים כדי שיהיה זה כסות עינים לעצמו שלא נתמנה הוא לראש ישיבה מפני דאינהו קשישו מיני'. וא"ל רשב"ר צריכא לך ולמטלעיתך דייקא דר"ג נתמנה נשיא משום דממלא מקום אבותיו ביראה. לאפוקי אתה דאיטלע כנ"ל:

7 ההוא כובס וכו' אולי הי' זה אותו דשדא עליו רבי דמי כלילא בב"ב פ"ק ח' ע"א וערק ופקע כלילא ע"ש:

8 זרוק מרה בתלמידים. יראה מן הענין שהיה רבנו הקדוש בתכלית העניוות ואומר בלבו שהוא פחות מכל העומדים לפניו ואיננו ראוי להשתרר. אלא ה' אמר לו עלה ומה לעשות. לעומת זה הי' מתגאה לפי דעתו לזרוק מרה ולנהוג נשיאותו ברמים על כרחו שלא מרצונו אלא כי כך מצותו. וזה מענין ענוותנותו של מרע"ה ומדה זו א"א ללמוד מן הקב"ה ומדרכיו כי לא יצדק דרך זה בהקב"ה. ותנן משמת רבי בטלה ענווה. אמנם איכא מדה אחרת שהוא יודע בעצמו שהוא גדול ומהולל מאוד ומ"מ מתנהג בנחת עם כל אדם ואינו משתרר ומתגאה. וזה כעין דרכיו של הקב"ה שבמקום גדולתו ענוותנותו. ולזה אמר ר"נ לתנא לא תיתני ענווה דאיכא אנא. ולקושטא דמלתא אין הענינים דומים והבן זה: