חידושי חתם סופר על כתובות צ״ד

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

« חידושי חתם סופר על כתובות צ״א ×¢×´× חידושי חתם סופר על כתובות צ״ה ×¢×´×‘ »

1 תוספות על קידושין פתח ↗

שודא דדייני - פי' בקונטרס בדין שאין תלוי בטעם אלא הכל לפי ראות עיני הדיינין כי ההיא דכתובות דף פה: דההוא דאמר נכסיי לטוביה ואתו תרי טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמר שודא דדייני פירוש למי שמתנדב לב הדיין לומר שזה היה אוהבו יותר מזה לזה נתן וקשה לר"ת דאי בסברא תליא מילתא כדפי' בקונטרס אמאי לא אמרינן דנהדר ונידייניה דמסתמא לא יהפוך סברתו ראשונה ועוד פ"ק דגיטין דף יד: אמרינן הילך מנה לפלוני כו' תני חדא הלך ומצאו שמת יחזרו ליורשי המשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו ומסיק כאן אמרו שודא עדיף והתם אי אפשר לפרש פי' הקונטרס לכך פר"ת שודא דדייני דכל מה שירצה הדיין לעשות יעשה דהפקר ב"ד היה הפקר ושודא לשון השלכה כמו רמה בים דמתרגמינן שדי בימא שמות ט״ו:א׳ וראיה לפר"ת מההיא דפ' מי שהיה נשוי כתובות דף צד: גבי שני שטרות שהיו ביום אחד אתו תרוייהו קמיה דרב ששת ואגבי רב ששת לחד מנייהו הדר אתו לקמיה דרב נחמן ואגבייה לאידך אתא קמיה דרב ששת אמר ליה מ"ט עבד מר הכי אמר ליה משום דקדים פי' שאחד מן השטרות נכתב בבקר והאחד בערב ואמר ליה אטו בירושלים יתבינן דכתבי שעי ואמר ליה ואת מאי דעתך אמר ליה שודא דדייני אמר ליה אנא נמי שודא דדייני אמר ליה אנא דיינא ומר לאו דיינא והשתא לפר"ת ניחא הא דקאמר אנא דיינא ומר לאו דיינא דצריך דיין קבוע לומר דהפקר ב"ד היה הפקר ורב נחמן היה דיין קבוע אבל לפי' הקונטרס דפי' דבסברא תליא מילתא מה לנו דיין קבוע פשיטא דסברת רב נחמן לא הוה עדיפא מסברת רב ששת:

3 כתובות פתח ↗

וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי.

4 פסחים פתח ↗

וְחַד מִינַּיְיהוּ קָטָעֵי שָׁעָה וּמַשֶּׁהוּ. אֲזַל רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתְּתָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא. אָמַר: וּמָה אִילּוּ דָּיְיקִינַן בְּהָנֵי סָהֲדֵי, דְּהַאי דְּקָאָמַר שָׁלֹשׁ — בִּתְחִלַּת שָׁלֹשׁ, וְהַאי דְּקָאָמַר חָמֵשׁ — בְּסוֹף חָמֵשׁ, וְהָוְיָא עֵדוּת מוּכְחֶשֶׁת, וְלָא קָטְלִינַן, וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִקְּטֹיל מִסְּפֵקָא?! וְרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה״ ״וְהִצִּילוּ הָעֵדָה״! אֶלָּא אָמַר רָבָא: לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר — אָדָם טוֹעֶה שְׁתֵּי שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ; לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה — אָדָם טוֹעֶה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ. לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר — אָדָם טוֹעֶה שְׁתֵּי שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ, מַעֲשֶׂה כִּי הֲוָה, אוֹ בִּתְחִלַּת שְׁתַּיִם אוֹ בְּסוֹף שָׁלֹשׁ, וְחַד מִינַּיְיהוּ קָטָעֵי שְׁתֵּי שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ. לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה — אָדָם טוֹעֶה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ, מַעֲשֶׂה כִּי הֲוָה אוֹ בִּתְחִלַּת שָׁלֹשׁ אוֹ בְּסוֹף חָמֵשׁ, וְחַד מִינַּיְיהוּ קָטָעֵי שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ. תְּנַן: הָיוּ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת: בְּאֵיזוֹ שָׁבוּעַ, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. וְתַנְיָא: מָה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת? חֲקִירוֹת, אָמַר אֶחָד מֵהֶן ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ — עֵדוּתָן בְּטֵילָה. בְּדִיקוֹת, אֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִים״ — עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. וְהָוִינַן בַּהּ: מַאי שְׁנָא חֲקִירוֹת וּמַאי שְׁנָא בְּדִיקוֹת? וְאָמְרִינַן: חֲקִירוֹת, אָמַר אֶחָד מֵהֶן ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ — עֵדוּתָן בְּטֵילָה, דְּהָוְיָא לַהּ עֵדוּת שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲזִימָּהּ. בְּדִיקוֹת, עֵדוּת שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲזִימָּהּ הִיא. וְאִי אָמְרַתְּ טָעֵי אִינִישׁ כּוּלֵּי הַאי, חֲקִירוֹת דְּ״אֵיזוֹ שָׁעָה״ נָמֵי עֵדוּת שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲזִימָּהּ הִיא, דְּאָמְרִי: מִטְעֵי קָטָעִינַן! דְּיָהֲבִינַן לְהוּ כּוּלֵּי טָעוּתַיְיהוּ. לְרַבִּי מֵאִיר — יָהֲבִינַן לְהוּ מִתְּחִילַּת שָׁעָה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף חָמֵשׁ. וּבְדִין הוּא דְּנִיתֵּיב לְהוּ מֵעִיקָּרָא טְפֵי, אֶלָּא בֵּין יְמָמָא לְלֵילְיָא לָא טָעוּ אִינָשֵׁי. וּלְרַבִּי יְהוּדָה — יָהֲבִינַן לְהוּ מִתְּחִילַּת שָׁעָה רִאשׁוֹנָה וְעַד סוֹף שִׁשִּׁית. וּבְדִין הוּא דְּנִיתֵּיב לְהוּ מֵעִיקָּרָא טְפֵי,

5 בבא בתרא פתח ↗

זֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״שֶׁל אֲבוֹתַי״ – אָמַר רַב נַחְמָן: כֹּל דְּאַלִּים גָּבַר. וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִין בְּיוֹם אֶחָד –

1 אתמר ב' שטרות היוצאים ביום א' לעיל במתני' מי שהי' נשוי ג' נשים איתא בירושלמי דפרקין שמואל אמר שודא דדיינא לשני שטרות היוצאים ביום א' איזה מהם שרצו ב"ד להחליט מחליטין מתניתא פליגא אשמואל אין שם אלא מנה חולקות בשוה. לא שודא דדיינא איתאמרת. ופי' הר"ן לעיל פ' הכותב דהוא תירוץ על הקושי' ממתניתין. דהרי עכ"פ בעי' שיעשו הדיינים שודא ויטילו לפי אומדנא שלהם. והיכי דלא שייך אומדנא כגון בנכסים שקנה אח"כ דהדין שכולם שוה או שארי אופנים שאין לדיינים בהם אומדנא צריך להשמיענו שחולקי' בשוה. והיינו כפירש"י שודא לפי דעת הדיינים וראיית עיניהם. מיהו שוב פריך בירושלמי והא תני היורשי' שירשו שט"ח הבכור נוטל פי שנים. יצא עליהן שט"ח נותן פ"ש. עוד הוא לשודא דדיינא איתאמרת. והנלפע"ד בפי' הירושלמי כי שני המקשנים זה שהקשה ממתני' וזה שהקשה מבכור שניהם הוה ס"ל טעמא דשמואל כפירוש ר"ת מטעם הפקר ב"ד הפקר וכמ"ש תוס' בקידושי' ע"ד ע"א ומשו"ה הוה ס"ל ה"ה שטר א' על ב' שדות ביום א' כגון שני לקוחות קנו ב' שדות ביום א' ויצא עליהם מלוה לטרוף טורף מאיזה שירצו הב"ד מטעם הפקר ב"ד. דאלו לרב טורף מזה מחצה ומזה מחצה. ומשו"ה הקשה מבכור שנותן פי שנים משמע שמביניהם נשתלם הבע"ח ולא נימא ממי שירצה דיין ישולם. ומשני עוד הוא לשודא דדיינא איתאמרת פירוש אין הפי' כר"ת אלא כרש"י והכא לא שייך ראות עיני הדיינים למי שהי' אוהב יותר. שוב מסיק שם ר' אבין בשם שמואל לא שנא שני שטרות על שדה או שטר א' על ב' שדות לעולם כל מה שרוצים ב"ד להחליט מחליטין והכי מסיק נמי אמתני' דהנושא ד' נשים דשמעתין ע"ש א"כ מוכח מהירושלמי כר"ת למסקנא. ועיי' רי"ף פ' הכותב ור"ן שם:

2 ובהס"ד דשמעתין דפליגי אי שודא עדיפא או חלוקה. יראה נמי בהא פליגי אי סומכי' על אומד דעת הדיינים אז שודא עדיפא. ואי לא סומכי' אלא משום הפקר ב"ד נגעו בי' א"כ חלוקה עדיפא דלמי שיגיע החצי שלא כדין נמי יזכה בו מהפקר ב"ד. ואותו שיגיע לו כדין הרי זכה בשלו. משא"כ שודא שהכל מטעם הפקר ב"ד וא"כ למאי דמסקינן דפליגי תנאי וקיי"ל שודא עדיפא ע"כ איננו מטעם הפקר ב"ד אלא כרש"י:

3 ושמואל דאמר כר"א עיי' היטב באריכות דברי הר"ן בגיטין פ' המגרש במה דכ' הרי"ף הלכה כר"א בגיטין דשייך לדשמעתין. ועיי' דברי ר"ת שבתוס' שדבריו צריכי' קישור והמשך ולא מצאתיו בספרו הישר. והנלע"ד דיהיב טעמא דבשיעבוד לכ"ע יחלוקו משום דהחלוקה אמת. פי' משו"ה לא אמרי' חלוקה עדיפא גם בשני שטרי מכר דהתם במסירה תלי' מילתא וא"א להיות שניהם אמת. ומ"מ עדיין לא נתיישב מ"ט לא נימא גם בשיעבוד שודא דהרי אינו מוכרח שהחלוקה אמת אלא אפשר שתהי' אמת הלא אפשר שגם השודא יהי' אמת ויזדמן לבעליו. ומסתיין דבמכר לא אמרי' חלוקה דהתם א"א שתהי' החלוקה אמת. אבל שלא נימא בשיעבוד ג"כ שודא זה לא שמענו עליו טעם ע"כ סיים ר"ת דטעמא משום נעילת דלת ומשום חינא. וע' מהר"מ שיף ז"ל שנתקשה בזה:

4 שוב מ"ש ר"ת ראי' בתחילה ממשנה ג' נשים ושוב תלי תני' בדלא תני' דשעה בירושלים כיום א' דמי ע' מהרש"א. ולפע"ד י"ל לפי דקיי"ל אדם טועה בשעות עיי' פסחים י"ב ע"א קמ"ל דשעות בירושלים כיום א' דעלמא דמי. וטעמא נ"ל דבמקום ישיבת ב"ד הגדול שם מדקדקי' סופרי דדייני היטב ורוב שטרות עפ"י סופרי דדייני נכתבין. אשר ע"כ נ"ל דאי אירע במקומות אחרים וכתבו שעות אינו מועיל משום דאדם טועה. ונ"ל דזה לא הי' נעלם מרב ששת לקמן גבי עובדא דרמי בר חמא לקמן אלא התם הוה כתוב בשטרא צפרא ואורתא ובהכי לא טעו אינשי דבצפרא חמה במזרח ובאורתא במערב. ואפ"ה א"ל ר"נ דכל תיקון חכמים כך הוא ולא חילקו בדבר ואין השיעבוד חל בצאת הכוכבי' של אותו היום. ועמ"ש מורי בהפלאה בעובדא דאימי' דרמב"ח. ועמ"ש עוד לקמן אי"ה:

5 שוב כתב ר"ת ז"ל דשודא אינו כפירש"י אלא למי שירצה דיין. נמשך מלעיל עפ"י מ"ש בבבא בתרא דפריך הש"ס אההוא ארבא משני שטרות. והנה לרש"י א"א שיהי' הקושי' דבארבא נמי ליעבד שודא דהא לא שייך ראות עיני הדיין. וע"כ הקושי' מחלוקה מטעם ספק. ואמנם לר"ת דטעם החלוקה משום שהוא אמת א"א שיהי' קו' הש"ס אההוא ארבא דליעבד חלוקה ע"כ הק' משודא ומוכח כשיטתו דשודא הוא למי שירצה הדיין:

« חידושי חתם סופר על כתובות צ״א ×¢×´× חידושי חתם סופר על כתובות צ״ה ×¢×´×‘ »