חידושי חתם סופר על כתובות ע״ה

1 פדחתה ראה וניפייס הוא. הנה המעיין במרדכי והג"א בסמוך בסוגי' דהי' בה מומין. דפליגי אשיטות תוס' ורשב"א שבתוס' שם. ומבואר דכשהתנה ע"מ שלא יהי' בה מומין אפי' על מומין שבגלוי יכול לטעון. ולפ"ז הא דפריך הש"ס בפשיטות פדחתה ראה ונפייס הוא הו"מ לשנויי לרב דקיי"ל כוותי' מיירי משנתינו בקדשה ע"ת וכנסה סתם ולא אמרינן ראה ונפייס. אך התרצן הוא רב פפא וכ' תוס' לעיל ע"ב ע"ב ד"ה אלא אסיפא דר"פ ס"ל כשמואל דמוקי בקדשה סתם ומשו"ה הוצרך לחלק בין עומדת תחת כפה. אבל למאי דקיי"ל כרב לא אתאינן להא ומיושב פסק הרמב"ם עיין מה שהקשה ר"ן וק"ל:

2 בעזה"י סוגי' דהי' בה מומין

3 הי' בה מומין. יל"ד לשון לשון רבים. ולא אמר הי' בה מום. ויש להסתפק אם נמצאו בה ב' מומין א' על פדחתה בגלוי באופן שבוודאי ראה ונפייס והשני בסתר. אי נאמר מעתה חזקה אין אדם מתפייס במומין דהרי קמן דהאי גברא שפיר מתפייס ומדאתפייס בהך שבפדחת. אפשר שנתפייס גם באידך. או דלמא מה דאתפייס אתפייס. ואידך חזקתו שאינו מתפייס וצ"ע:

4 ועודה בבית אבי'. האי לשון משמע שעדיין נערה שאז נקראת בבית אבי' כלישנא דקרא ואם בית אבי' נדרה עיין לעיל מ"ח ע"ב לאפוקי בוגרת דהוה כמו ברשות הבעל וכמ"ש הרא"ש ועל הבעל להביא ראי'. א"נ י"ל עודה בבית אבי' ר"ל שלא הגיע זמנה ומיתזנת עדיין משל אבי'. אבל בהגיע זמן נישואי' ומיתזנה משל בעלה דוכתא מייחד לה לא מיקרי בית אבי' ועל הבעל להביא ראי' וזה הוא סברת ר' ירוחם ועיין בשיטה מקובצת עמד בדיקדוק לשון זה והנלענ"ד כתבתי. ולפ"ז י"ל דיוקא אהדדי דדיוקא דסיפא משמע דוקא נכנסה לרשות הבעל ממש דהיינו חופה ולא סגי' בבגרה או בהגיע זמן. ולזה י"ל לפמ"ש ב"ש דאפי' לרא"ש בבגרה דעל הבעל להביא ראי'. מ"מ סגי' שיביא ראי' שהי' בה מומין עד שלא בגרה ולא בעי להביא ראי' שהי' עד שלא נתארסה. אלא אפי' משנתארסה רק קודם שבגרה סגי דהא ליכא כאן חזקה אין אדם שותה בכוס. ולפ"ז א"ש הדיוקים. וקאמר אם הי' בה מומין בעודה נערה על האב להביא ראי' ואם כבר נכנסה לחופה ממש על הבעל להביא ראי' שהי' עד שלא נתארסה. אמנם אם בגרה אזי על הבעל להביא ראי'. אמנם סגי בראי' כל דהו שהי' עד שלא בגרה:

5 על האב להביא ראי'. לכאורה עיקר טענותיהם ברישא בהחזרת כסף קידושין. דסתם ארוסה אין לה כתובה וכיון דמיירי בקדשה על תנאי. ולטענת הבעל שלא נתקיים התנאי אינה מקודשת כלל צריכה להחזיר הקידושין. וסיפא דנכנסה לרשות הבעל וה"ל כנסה סתם אין להחזיר הקידושין כיון שצריכה גט אין להחזיר הקידושין בשום אופן שלא יאמרו קידושין תופסין באחותה. ומ"ש בהג"ה שבמרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"ה נגד זה כבר תופס עליו בחלקת מחוקק סי' נו"ן סק"ד. וגם מ"ש רמ"א בשם מהרי"ל כבר השיגו עליו האחרונים ע"ש נמצא בסיפא שצריכה גט אין הטענה על החזרת קידושין כ"א על הכתובה. ובזה מיושב ק' תוס' לר"א דאמר תברא מ"ט לא נקט לכ"א רבותא טפי לר"ג בעודה בבית אבי' ולר"י ברשות הבעל ולהנ"ל ניחא דקמ"ל אפי' שהאב מוחזק בכסף קידושין לא יועיל לו חזקת הגוף. וזה לא הו"מ לאשמועינן ברשות הבעל שאז הטענה על הכתובה וכן לר"ג קמ"ל אעפ"י שהבעל מוחזק בכתובה אלים חזקת הגוף להוציא ממון. וזה לא הו"מ לאשמועי' בארוסה. ואפשר דהיינו דאתא רבא לאיפלוגי אאוקמתא דר"א ואמר לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל. ואס"ד דמיירי רישא לקידושין שהאב מוחזק מ"ט דר' יהושע הלא אין חזקת ממון מתנגדת לחזקת הגוף ולית לי' לרבא חזקת מרא קמא שכ' תוס' לקמן. וי"ל אביי לשיטתו משמע דס"ל נמי כאוקמתא דרבא כאן נמצא. ולא כאוקמתא דר"א תברא היינו משום דאביי ס"ל לעיל בסוגי' קדשה על תנאי דרב נמי לא מצריך גט אלא בבעל ומשום בעילת זנות. אבל בנכנסה לחופה ולא נבעלה לא בעי גט לרב ומשנתינו נכנסה לרשות הבעל מיירי בלא בעל כמבואר לעיל מ"ט וא"כ גם בסיפא י"ל לקידושין וליכא למימר תברא. דא"כ תקשי קו' תוס' לימא ר' יהושע רבותא טפי בנכנסה לרשות הבעל ולקידושין. ואמנם ר"א לטעמי' דס"ל שם דבבעל כ"ע מודים דצריכה גט ובכנסה סתם הוא דפליגי וס"ל לרב דאפ"ה צריכה גט. ויצדקו דברינו הנ"ל בישוב קו' תוס' משו"ה קאמר תברא ועד"ז י"ל גם רב אשי דס"ל רישא מנה לאבא בידך ולא מוקי כר"א נמי היינו טעמא אפי' אי ס"ל כהלכתא דנכנסה לחופה בלא בעל צריכה גט מ"מ הא רב אשי פליג התם בפ' מי שמת וס"ל בנתגרשה ליכא למיחש שמא יאמרו קידושי' תופסין באחותה משום דגיטה מוכיח עלה והדרי קידושין ע"ש קמ"ה ע"א א"כ אפי' נכנסה לרשות הבעל נמי שייך לקידושין משו"ה נאיד הוא מאוקמתא דר"א. והנה מרא דשמעתא דמחליף פרה בחמור הוא שמואל דמוקי למתני' בקדשה סתם ולס"ד דש"ס לקמן מוקי כאוקמתא דר"א תברא. וצ"ל קדשה סתם נמי אינה צריכה גט וכתי' קמא שבתוס' לעיל ע"ב ע"ב ד"ה על מנת:

6 מיהו לפמ"ש לעיל דעודה בבית אבי' ממעט בוגרת בודאי קשה לר"א אי רישא ר' יהושע נימא רבותא אפי' כשבגרה אפ"ה על האב להביא ראי' להחזיק הקידושין ולא שייך דברינו הנ"ל ובפלפול הארכתי וגם תי' תוס' לא שייך על קו' זו מבוגרת:

7 על האב להביא ראי'. פירש"י עדים ובשיטה מקובצת מדקדק מה בעי רש"י בזה. וגם מ"ט לא פי' כן ברישא. ולכאורה י"ל לפמ"ש בש"ע ח"מ סס"י ל"ה דבמקום שא"א להזמין עדים כשרי' סמכינן אפילו אנשים ופסולים היכי שהתובע טוען ברי. ומצוה לעיין זה היטב הדק ביש"ש פ"א דב"ק סי' מ"א דמציין הש"ך שם. וא"כ במשנתינו דלא מיירי במומין שבגלוי ממש כמ"ש תוס' דר"מ מודה בהא ומומין שבסתר הוא רחוק מאוד להמציא עדי' כשרי' שראו אשה ערומה קודם שנתארסה והי' בה מומין אם לא נכפה או ריח הפה וכדומה והוי סד"א דסגי בראי' בעלמא בלא עדים כשרים קמ"ל חדא דהבעל אינו טוען ברי וצריך עדים כשרים ועוד דעכ"פ משכחת לי' בשום אופן שאנשים ראו במקרה המום שבסתר שבאשה וכל זה בסיפא ומשו"ה פירש"י עדים. אבל ברישא דהאב מייתי ראי' שאח"כ נולדו. א"כ צריך ראי' מי שהציץ בה. ובדקה שעה קודם אירוסין שלא הי' בה אותן המומין. וזה נמנע כלל בעדים כשרי'. וכיון שממש הדבר נמנע וגם האב טוען ברי סגי בראי' בעלמא בלא עדים כשרי' משו"ה לא פירש"י מידי. ואי מיירי רישא להחזיק הקידושין א"ש אבל אי בא להוציא הכתובה ע"י אותן עדים זה קשה וצ"ע במקומות הנ"ל. ומזה ראי' לשיטת רש"י דלא כר"ן אליבא דרי"ף דמפרש משנתינו בשמא ושמא דלטענת שמא בעי' עדים כשרים וזה ממש נמנע ברישא:

8 וחכ"א במה ד"א במומין שבסתר. דעת הר"י שבמרדכי שרמז עליו בהג"ה אשרי דבמומין שבגלוי דמתני' היינו תחת כפה שבראשה ובודאי ברישא בעודה ארוסה לא פליגי חכמים דמנא לי' להארוס להסתכל במה שתחת כפה. והיינו דמשנינן לעיל הוסיפו עליהן שומא בעומדת תחת כפה ור"ל בארוסה אבל אחר נישואי' שנכנסה לרשות הבעל פליגי בהו ר"מ ורבנן דלר"מ לא אמרי' בהו ראה ונפייס ולרבנן נתפייס כיון שכבר נכנסה לחופה עמו. ולפ"ז ר"מ דקאי רק אסיפא לק"מ ק' התוס' דרב מוקי בקדשה על תנאי זה לק"מ דהא אסיפא אכנסה סתם קאי ואדרבא מיגרע גרע כיון שקדשה על תנאי. ובשעת כניסה בודאי ראה מה שתחת כפה ושתק ולא צווח שלא נתקיים תנאו ש"מ איפייס ואחולי אחיל. ומדוייק נמי טפי לשון מתני' אבל מומין שבגלוי אינו יכול לטעון דבסיפא הבעל הוא הטוען ואינו יכול לטעון. אבל אי הוי קאי ארישא ה"ל למימר אינו צריך להביא. אמנם רשב"א ור"י שבתוס' שלפנינו ניחא להו לפרש מומין שבגלוי ממש על פדחתה ור"מ מודה בו. ולפ"ז קאי אפי' ארישא בארוסה דעל פדחתה גם הארוס ראה ונפייס ואי משום קו' דמיירי בקדשה ע"ת נדחק לא על אלו המומין נתכוון. והדקדוק דאינו יכול לטעון אתי' לרמז על הבעל אפי' מייתי ראי' אינו מועיל. והרבה קולמסות נשתברו בהבנת המשך לשון התוס' ואין לזוז ממה שכתבתי פה:

9 אמר רבא לא תימא ר"י לא אזיל. כללא דחזקות בקיצור ב' מיני חזקות יש א' שברור לנו וראינו שהדבר הי' כך אמרי' מסתמא עודנו כך כשהי' ואפי' איתרע אח"כ נימא השתא הוא דאיתרע וזה נלמד מן ויצא הכהן מן הבית פ"ק דחולין. והיותר אלימתא דבהני חזקות הוא חזקת הגוף לר' יהושע דיליף לי' מקרא לטהרו או לטמאו. מיהו לרבנן לא אלימא כולי האי:

10 המין השני מהחזקות הוא חזקת מנהג. הגם שלא ראינו מעולם שהי' הדבר מזה כך. אך מסתמא הוא כן ממנהגו של עולם כגון אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו. או אין אדם מתפייס במומין. וממין הזה הוחזקה נדה בשכנותי'. איש ואשה תינוק ותינוקת שגדלו בבית ובאו זע"ז נהרגי' זע"ז בפ' עשרה יוחסין ובירושלמי יליף לי' ממכה אביו ואמו. ועיי' ב"ש סי' י"ט. וזה קרוב לחזקה דאתי' מכח רובא. ואמנם חזקת ממון הוא הגרוע שבכולן ואיננו בגדר חזקה כלל שנאמר בודאי הוא שלו מפני שהוא בידו מנ"ל הא. ועדיין אני אומר חזקת מרא קמא הוא מעין חזקה הראשונה שכ' לעיל הואיל שידענו בברור שעה א' שהי' של פלוני הרי הוא בחזקתו לעולם עד שנדע בודאי שיצא מחזקתו. אבל דבר שאינו ידוע לנו רק שנדון הואיל והוא מוחזק בממון זה בידו. הוא שלו בודאי מנ"ל זה. אם לא נאמר שהוא כמו כאן נמצא וכאן הי'. אבל האמת יורה דרכו שאין זה שום חזקה שיצורף עם חזקה אחרת או להתנגד נגד חזקה אחרת. וכל מה שאנו מחמירי' בחזקת ממון אינו אלא שלא נוכל להוציא מיד זה אלא בראי' גמורה שהוא ספק עצום דלמא של זה הוא והמוציא מחבירו עליו הראי' ויליף לי' ברפ"ג דב"ק מקרא מי בעל דברי' יגיש ראי' אליהם. ולבסוף מסיק דסברא הוא וע"ש בשיטה מקובצת. מ"מ אמת הוא שאיננו אלא ספק עצום שא"א להוציא אלא בראי' ברורה. ואפי' ע"י רוב אין מוציאי' אם יטעון ברי לי שאני מהמיעוט ואם לא יטעון המחזיק ברי לי דעת תוס' ר"פ המוכר פירות דהולכי' אחר הרוב. אמנם בחזקה אין מוציאי' אפי' בטוען שמא. והתובע ברי. חוץ מחזקת הגוף לר"ג דמצרפי' לברי והיינו משום דאלים לי' ברי לר"ג. אבל ר' יהושע לא אלים לי' ברי כדלעיל י"ד ע"א אין מוציאי' ממון אפי' בחזקת הגוף אע"ג דלר' יהושע אלים לי' חזקת הגוף טפי מלר"ג מ"מ ברי לא אלים לי'. ולית כאן סברות הפוכות שהקשה מהרש"א ועיי' בר"ש דנגעים. ואמנם לר' יהושע אלים לי' ס"ס ולדידי' מוציאי' ממון ע"י ס"ס אם התובע טוען ברי נגד ס"ס דהיינו תרי שמא דנתבע כמ"ש תוס' לעיל ט' ע"ב ד"ה אי למיתב לה וכו'. ואמנם היינו אי הי' הנתבע מסופק בס"ס. אמנם בשמעתין אף דאיכא ס"ס להב"ד שמא משנתארסה נולדה ואת"ל קודם אירוסי' דלמא נתפייס מ"מ לדידי' ליכא אלא חדא ספיקא שמא משנתארסה אבל ברי לו שלא נתפייס. ואין מוציאי' ממון. ולק"מ קו' מהרש"ל:

11 ודע דחזקה העשוי' להשתנות כגון חזקת בריאים שאדם עשוי להתחלות ועיין בש"ע י"ד סי' ר"א וחזקתו חי דהחי עשוי למות וכדומה אית בהו למעליותא ולגריעותא כגון אשה זו בחזקת שלימה נולדה הוא חזקה עדיפא ממוקמי' החמור בחזקת חי שהרי עתיד הוא למות. אמנם אם מצינו כבר מום בהאשה ושהחמור כבר מת אזי גרע כח האשה מהחמור. דבאשה נימא כיון שהיתה מוחזקת שאין בה מום והרי טעינו שהרי נמצא בה מום והרי ריעותא לפנינו. א"כ אפשר שכבר הי' זה מזמן רב וטעינו בה וסברא זו ביארה יפה ר"ן ריש חולין. אך חמור שמצינו מת לא איתרע חזקתו כלל שהרי מעולם ידענו שסופו למות ואין כאן טעות וריעותא ונאמר השתא הוא דמת. וסברא זו נתחדשה אצלינו לעיל כ"ו ע"ב בתוס' ד"ה אנן וכו' לחלק בין תרומה ונטמאת להשכים ומצאו מת. ע"ש היטב שם ביארתי. וע"י דברי' אלו ישמע חכם ויוסיף לקח בסוגי' שלפנינו:

12 ספק בהרת קדמה כו' הארכתי בזה במקום אחר ועי' בחי' למס' נדה פ' כל היד:

13 רישא כאן נמצא וכאן הי'. כבר בארתי בחי' למס' עירובין בסוגי' דחזקות. דכל הטומאות כשעת מציאותן היינו רק משום חומרא דקדשי' כמ"ש תוס' לקמן בשמעתין ג"כ מ"מ היינו היכי דאיכא ספק טומאה אפי' ודאי מגע כגון נגע בא' בלילה דודאי נגע ולמחר השכים ומצאו מת. א"נ ודאי טומאה וספק מגע כגון ראתה נדה וטמאה היא לפנינו בודאי. אך ספק נגעה בטהרות במעל"ע שבנדה למפרע. אבל ודאי נגע ובודאי טמא לפנינו כגון מפקח גל עגול ומצאו מת שהמפקח טמא לפנינו. וגם נגע בודאי לפני שעה משעה שהתחיל לפקח אלא שאינו יודע אם כבר הי' מת אז. הרי הוא טמא מעיקר הדין ועושה פסח שני על זה. ובזה יובנו דברי תוס' פסחי' צ"ח ע"א ד"ה שהי' וכו' ועזר מצאתי לסברא זו בס' אבן עוזר על עירובין ל"ה ע"ש ועיי' ט"ז ונה"כ בי"ד סי' שצ"ז ותשו' חכם צבי סי' ג'. ויש לעיין היטב בתוס' רי"ד קידושי' ע"ט ע"א כי שייך לכאן:

14 ודע התם בנדה אמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן. ורצונו לומר כשעת מציאתן היינו דאמרי' רישא כאן נמצא כאן הי' דמחזקי' כשעה שהוא עכשיו כן הי' מעולם ומזמן רב. ובמקום מציאתן היינו דאמרי' סיפא כאן נמצא כאן הי' פי' לדיוקא כאן נמצא ולא במקום אחר כי לא מחזקינן ממקום למקום. והיינו דאמרינן התם בראותו חי מבערב פי' באותו המקום ראוהו חי מבערב וא"כ א"א להחזיק טומאה אפי' באותו המקום כל אותו הזמן שהרי עכ"פ הי' חי שעה א' גם במקום הזה ועיי' נוב"י מהדורא קמא בזה. והכא בשמעתין אפי' ראינו אותה שעה א' בלי מום מ"מ מחזקינן ריעותא בבית אבי' כל אותו הזמן למפרע. משום דמרגע אירוסי' ואילך הוא כמקום אחר ואמרי' כבר הי' ברגע האירוסי'. וזה שדקדק רש"י בלשונו בשמעתי' דעל אותה שעה אנו דנין ולכאורה הוא ללא צורך ולפמ"ש ניחא:

15 והנה רש"י לא גרס סיפא כאן נמצא משום דלא צריך אלא לאוקמי מתני' כהלכתא כר"ג ותיקשי לי' רישא משו"ה הוצרך לשנויי בכאן נמצא אבל סיפא לק"מ לר"ג. ולפ"ז צריך לומר משארסתני נאנסתי מיירי בהי' זמן לתלות שנאנסה בבית בעלה וכמ"ש תוס' וה"ה הו"מ לאוקמי' כר' יהושע ומיירי לעיל בשלא הי' זמן שתאנס בבית בעלה והכא סיפא משום כאן נמצא אלא ניחא לי' לאוקמי כולי כר"ג דהלכתא כוותי' ולשיטה זו מיירי משנתינו בברי ושמא כמו משנת משארסתני נאנסתי. ומכ"ש לרש"י לעיל ל"ו ע"א במשארסתני נאנסתי פליגי אפי' בשמא ושמא וכמ"ש תוס' שם גבי חרשת. ולשיטה זו הא דלא מייתי רי"ף אוקמתא דרבא ודרב אשי ע"כ צ"ל כמ"ש הרא"ש משום דלא נפקא מיני' לדינא דאפי' בוגרת הטוענת בעד עצמה דלרב אשי על הבעל להביא ראי' ה"ה לרבא משום דכאן נמצא ברשותה של עצמה דהוה כמו בבית בעלה דהכל תלוי ברשות. ומה שיש לפקפק על זה יבואר לקמן אי"ה. ולפ"ז למסקנא דהלכה כרמי בר יחזקאל על בעל הפרה להבי' ראי' ומ"ש הרי"ף על בעל החמור הוא ט"ס כמ"ש הרא"ש. כל זה שיטת רש"י ותוס' ורא"ש:

16 אמנם שיטת הרז"ה והסכים עמו הר"ן דלמסקנא ולרבא לא תלי' ברשות אלא בבית של מי נמצא. דהרי הרשות עדיין לא נתברר שעל זה אנו דנין אם הוא ברשות של זה או של זה וע"כ הכל הולך אחר הבית שנמצא שם וא"ש הגירסא ברי"ף על בעל החמור להבי' ראי' ועל זה הקשה הרמ"ה דהו"ל להרי"ף להביא פלוגתא דרבא ודרב אשי ולימא בוגרת איכא בינייהו שהיא בבית אבי' וטוענת בעד עצמה דלרבא תלי' בבית א"כ על האב להבי' ראי'. ולרב אשי כיון שטוענת בעד עצמה על הבעל להבי' ראי'. וליישב קו' זו כ' הר"ן דרבא ור"א לא פליגי כלל דבברי ושמא ודאי ברי וחזקת הגוף מוציא ממון לר"ג ולא משגחי' בכאן נמצא ובהא מיירי מתני' משארסתני נאנסתי. ומיירי אפי' לא הי' שהות שתאנס בבית הבעל מ"מ ברי עדיף. ומשנתינו מוקי רבא בשמא ושמא. ומשו"ה תלי' בכאן נמצא ולא תלי' כלל בפלוגתת ר"ג ור"י. ולפ"ז גרסי' דוקא רישא כאן נמצא וסיפא כאן נמצא ורב אשי מודה לרבא דבשמא ושמא תלי' בכאן נמצא אלא דמוקי משנתינו בברי ושמא ורישא ברי שלה אינו מועיל להאב ולא משום חזקה אלא משום ברי ובהשיטה שדחה תוס' וסיפא הוה שפיר ברי. וגם רבא מודה לדינא לרב אשי. והרי"ף מייתי מתני' דמשארסתני נאנסתי כפשוטה דמשם נלמד דינא דרב אשי דברי עדיף ואע"ג דמשם לא נדע דברי של הבת אינו מועיל להאב זה הוא דבר פשוט ושוב מייתי משנתינו כפשוטה דמסתמא מיירי בטענת שמא ומטעמא דרבא נמצא שני הדיני' מבוארים ברי"ף:

17 ויש שיטה אחרת דרבא ורב אשי פליגי ולית לי' לרב אשי סברת כאן נמצא והלכתא כוותי' ואין הלכה כשמואל בפרה וחמור. והיינו דרמז הרי"ף בסוף דבריו. ועיי' ביבמות קט"ו גבי תרי יצחק כ' נימוקי יוסף דמ"מ מודה רב אשי באיסורא ובפרט בעיגונא ולא פליג אלא בממונא ע"ש ועיי' דברי ר' אביגדור במרדכי ס"פ המדיר ודברי מרדכי ספ"ו דקידושי' סי' תקל"ה ע"ש: