חידושי חתם סופר על כתובות מ״ד

1 אחולי אחלתיה לשיעבודא קמא וכן פירש"י הלכך לא אחלתי' לשיעבודא קמא עכ"ל נ"ל אפי' למ"ד לקמן אודויי אודי לא שייך כן בכתובה דאסור לשהות בלא כתובה וע"כ הי' לה שום כתובה ממנו טרם שנכתבה זאת השני'. א"כ מה"ת לומר דהראשונה מזויף וק"ל:

2 דאמר ר"נ שני שטרות כו'. הרמ"ץ והרא"ש כ' בפשיטות דלא שייך דר"נ אלא במכר ומתנה. אבל בהלואה מי לא נימא לוה וחזר ולוה. והקשה גידולי תרומה שער מ' א"כ לא פריך ש"ס מר"נ אכתובה מידי דכתובה דומה להלואה. וי"ל דבכתובה אורחי' למיכתב ואוסיפת ומדלא כ' כן הוי דומי' דמכר משא"כ בשטר מלוה אין דרך להזכיר מלוה הראשונה בשטר השני כמ"ש רא"ש ע"ש. ויותר נראה דודאי להס"ד דאפי' באוסיף דיקלא נמי ביטל שני את הראשון וע"כ טעמא משום שא"א שיחולו ב' שיעבודים על אדם א' א"כ אין בין מלוה ומכר ולא כלום וה"ה לכתובות. אבל בתר דמסקינן אי אוסיף דיקלא לתוס' כתבי'. יפה פסק הרי"ף דגם בשטר הלואה איכא טעם הגון. ובזה נתישבו דברי רש"י לקמן פ"ט ע"ב ד"ה בזה אחר זה שכ' הלואה נמי. והיינו בדברי המקשן כ"כ וק"ל:

3 נ"מ לאורועי סהדי. יש לעיין מה"ת למיתלי בפסול סהדי או בזיופי שטרי. נימא המוכר כתבו ונמלך שלא ליתנו ונפל ממנו ומצאו דהיכא דאיכא ריעותא חיישי' לנפילה. וצ"ל דהש"ס אזיל אי לא חיישי' לנפילה דחד עיי' יבמות קי"ו ע"א תוס' ד"ה למאי וכו' וי"ל בזה הרמב"ם והטור דלא הביאו הך דאורועי סהדי עיי' וק"ל:

4 ולטסקא הטור לא מייתי הך דלטסקא. נראה לפי"מ שפסק הטור דמספיקא אין מוציאי' הפירות ממי שכבר אכלם ודוקא הפירות שהם בעין יקחם המוכר. א"כ תו ליכא נפקא מיני' לעסקא דפשיטא דבתחלה ישולם המס מהפירות שהם בעין. ואי כבר אכל הלוקח הפירות א"כ פשיטא שישלם טסקא ממה שאכל:

5 והלכתא א' זה וא' זה מן הנישואי'. עמ"ש תוס' ד"ה והלכתא וכו' ואור"י דהכא אע"ג דאיכא תוספת וכו'. יראה דס"ל דלא מהני מחילה אמלוה בשטר ועמ"ש בזה סמ"ע סי' י"ב סקכ"א וש"ך סי' רמ"א. וס"ל אי כ' שטר שני בלי שום תוס' ה"ל השני כמו שובר על הראשון. אבל אי אוסיף בי' רק שלא הזכיר ואוסיפת א"כ איננו כשובר על הראשון. ורק כמחילה על פה וא"כ אי לא נקיט שטרא מהני מחילה משא"כ אי נקט שטרא:

6 אין לה פתח בית אב כ' תוס' תימא דתיקשי מהכא וכו' וי"ל שאני הכא דגלי קרא ומתה כו'. לכאורה ק' א"כ מנ"ל לרבות הורתה שלא בקדושה וכן ק' מאי משני ש"ס לקמן הורתה בקדושה ישראלי' מעליותא הוא מה בכך עכ"פ ה"א בעי' קרא כדכתי' קמ"ל ומתה. וי"ל דלא בעי' הכא קרא כדכתי' כבר נפקא לן מדאצטריך למעוטי גיורת מבישראל וק"ל:

7 מנה"מ פי' תוס' מדכתי' בישראל קא בעי. לולי דברי תוס' דשמעתין הייתי אומר דהמקשן לא אסיק אדעתי' דרשא דבישראל. דפשיטא דקרא לא קאי על הנערה שתהי' ישראלי'. אלא שהיא עשתה נבלה בתוך עם ישראל והש"ס דרש לי' מיתורא. אבל פשטי' דקרא לא משמע הכי ע"כ לא אסיק המקשן אדעתי' הך דרשא. אבל ידע שפיר דכתי' בקנסא דמוציא שם רע כי הוציא שם רע על בתולת ישראל וזה בודאי למעוטי גיורת וס"ל דקאי אכל מה דכ' בפרשה ומשו"ה מקשה מנה"מ. וכדמסיק ומתה מרבה דוקא מיתה ולא מלקות וקנס. א"כ חזינן דחילק הכתוב בין מיתה לקנס א"כ חזר והקשה נהי בתולת בת ישראל ממעט כל מיני גרים מקנס ומלקות מ"מ דילמא ומתה מרבה כל מיני גרים למיתה. וחידש לו א"כ בישראל מאי אהני דנהי דפשטי' לא ממעט גרים מ"מ מיתורא ממעטי' עכ"פ הורתה ולידתה שלא בקדושה ובזה מיושבי' רוב ק' תוס':

8 ואם מאן ימאן עיי' קידושי' מ"ו ע"א ומ"ש ב"ש רס"י קע"ז והארכתי לעיל ר"פ אלו נערות:

9 נערה מלא דיבר הכתוב עיין הגהת משנה למלך פ"ג מנערה. ומ"ש מש"ס דערכין ט"ו ע"א דגדול האומר בפיו יותר מהעושה מעשה ומסקינן שם דמדכתי' כי הוציא שם רע על בתולת ישראל משמע משום הוצאת שם רע בלא חיוב מיתה מיחייב קנס ועל זה כתב הרב הנ"ל דמשו"ה הוה ס"ד אפי' קטנה משמע משום דבקטנה איכא שם רע בלא חיוב מיתה. עיין מ"ש תוס' לעיל מ' ע"ב ד"ה הא לאו הכי כו' בסוף הדיבור דבקטנה לא שייך הוצאת שם רע שהרי פיתוי קטנה אונס הוא ע"ש מיהו הרמב"ם לית לי' פיתוי קטנה אונס הוא עיין וק"ל. ועיין מכות ט"ו ע"א ומה מוציא שם רע שלא עשה מעשה כו' צ"ע מערכין הנ"ל דהאומר בפיו קשה מהעושה מעשה וצ"ע: