חידושי חתם סופר על כתובות ק׳

1 שליח כדיינים פיר"ת דשליח דיינים אלים טפי. אמנם לדינא קיי"ל שליח כאלמנה ולא אלים ודברי פסקי תוס' צ"ע. אך להתוס' דשליח סתם כדיינים לענין קיום מקח וה"ה דדיינים כשליח לענין חזרת אונאה. נמצא גם למסקנא דשליח כאלמנה נפקא מיניה לשיטת ר"י דעכ"פ ב"ד שטעו חוזר אונאה. ובזה י"ל דברי פסקי תוס' סי' שמ"ו שהניח הנקדן בוצ"ע ונ"ל בהג"ה מועטת דאב"ד קאי ולא אשליח. והנה דעת מהרש"ל כיון שהשליח חוזר השתות שוב אין כאן עוות ועדיף בזה מהדיינים. וכן משמע קצת למ"ש תוס' דההוא דקידושי' פחות משתות לתקוני שדרתיך לענין חזרת אונאה קאמר אבל המקח קיים וקשה אמאי נימא ולא לעוותי אע"כ כיון שמחזיר אונאה שוב אין כאן עוות. וכל זה אמנם בשליח שהוא כדיינים משום דלאו לדידיה וא"כ בהא עדיף מדיינים דבשתות אם מתקן עוותותו מעשיו קיימים משא"כ אלמנה דלדידה גריעי משליח אפי' אמרה אחזיר דינר ליורשים מכרה בטל כדלעיל במתני' וא"כ למ"ד שליח כאלמנה משום דיחיד מודה מהרש"ל דלא מהני חזרת אונאה ומ"מ מקחה בטל. וצ"ל להך מ"ד הא דאמרי' לתקוני וכו' עיקר הטעם משום שינוי ולא משום עוות. והא דלא אמר בקיצור לעשות רצוני שלחתיך ולא לשנות משום דא"כ אפי' הוסיף פחות משתות שהוא מחילה לא היה שלוחו של בעה"ב ובאמת קיי"ל שידו כיד בעה"ב ומקנה לבעה"ב היתרון כמ"ש הרא"ש ע"כ קאמר לתקוני שדרתיך אם תשנה תהיה שלוחי לתיקון ולא לעוותי לאו דוקא אפי' מתקן העיות כיון ששינה ולא תיקן מעשיו בטלי' ועיין קרבן נתנאל:

2 והנה העלו תוס' דקו' הש"ס מתרומה הוא לענין קיום המעשה וביטול המעשה אבל לא לענין חזרת אונאה. דא"כ תיקשי גם למ"ד שליח כדיינים דגם לדידיה מחזיר האונאה ואלו בתרומה אינו חוזר מה שהוסיף או פיחת להפריש. אע"כ דאין לדמות ענין חזרת אונאה דהדיוט לחזרת תרומה. אשר ע"כ תמהתי על היש מקשים דמייתי מהרש"א ע"ש דאיך אפשר לומר דהש"ס לעיל נמי מחזרת אונאה מיירי א"כ מאי מייתי עלה ר"נ מנא תימרא מתרומה דהא ע"כ אין לדמות תרומה לאונאה לענין חזרה. אמנם מה שדחה מהרש"א קושייתם דלמא אין אונאה לקרקעות נמי לענין בטול מקח קאמר אבל אונאה מחזיר. הוא תמוה דהא ר"נ מיירי בב"מ ממצרן עי' לעיל תוס' ד"ה הכי גרסי' וכו' ואילו יוחזר לו אונאתו במה פליג המצרן וק"ל:

3 ומ"ש מהא דתנן האומר לשלוחו וכו' לעיל צ"ט ע"ב קאמר מנא תימרא וכו' דלעיל באונאה יתר מפלגא שאין הדעת טועה מייתי ראיה מתרומה דבעה"ב אפי' א' מעשרים תרומה משא"כ שליח והכא מיירי בשתות ופחות. בכדי שהדעת טועה. והקשה מתרומה דבפיחת עשרה שהדעת טועה תרומתו תרומה. ומשני התם כיון דאיכא וכו'. ר"ל דהרי הבעה"ב יודע דאיכא בעלמא ג' מיני תורמי' ולא הודיע להשליח דעתו. ע"כ סמך עצמו על אומדנתו של השליח. משא"כ הכא שומא ובשיווי המקח ליכא אלא חד. והשליח טעה בפחות ויתר הו"ל עיוות גמור וק"ל:

4 בוררין להם חלק יפה עי' תוס'. ולמאן דס"ל הכא אפי' לא באו הגדולים. או הכא בלא גורל. י"ל שאני התם בב"ב דבאו השני' לחלוק וגם חלקו בגורל ואח"כ בא השלישי. משו"ה לא בעי כח ב"ד יפה. משא"כ בשמעתין. אך ר"ת לטעמיה דס"ל ה"נ מיירי בבאו לחלוק דוקא עי' תוס' בקידושין. וחלקו נמי בגורל ואפ"ה בעי כח ב"ד יפה ע"כ פי' פ"א ועי' מג"א סי' קל"ב. ודברי פסקי תוס' כאן צ"ע דהתוס' לא כ"כ אלא לשמואל ואנן קיי"ל בהא כרב דבטלה מחלוקת לגמרי והנקדן לא הרגיש:

5 הממאנת. עמ"ש תוס' לעיל ע"ב ע"ב ד"ה על מנת וכו' ע"כ ממאנת לא בעיא גט וכו' וכי האי גונא כ' מהרש"א כאן. וצ"ע דממאנת הוזכר שיצאה במיאון שייך שפיר אין לה כתובה ולא שייך לדייק הא גיטא בעי' שהרי הזכיר יציאתה במיאון. משא"כ שני' ואיילונית שלא הזכיר ענין יציאתה וקתני אין לה כתובה משמע גיטא בעי'. אשר ע"כ היה נראה שגם תוס' גרסי במתני' יתומה כגי' משנה דירושלמי וכמ"ש הרי"ף ורא"ש. ורב ושמואל דשמעתין לא דגרסי הכי במשנתינו אלא במתניתא דידהו כמו בדקה לוי במתניתין פ' הזהב מ"ח ע"א ע"ש. וכן מוכח קצת דאי ס"ד רב תני במשנתינו יוצאה בגט מ"ט לא יהיה לה בלאות אפי' דצאן וברזל עי' רש"י לקמן ד"ה אידי ואידי וכו' וק"ל. וי"ל זה דלמאי דקיי"ל גלימא פירי הוה. א"כ י"ל בלאות דנכסי מלוג דליתנהו ואכל בתורת פירי שא"צ להחזיר. אבל מ"מ היותר נראה כמ"ש דרב ושמואל במתניתין גרסי הכי ובמשנתינו גרסי' היתומה:

6 אין לה כתובה במהר"ם שיף כ' דעיקרא אתא לדיוקא הא תוס' יש לה ומשו"ה לא דייקינן הא גיטא בעי'. ויש לעיין א"כ ה"ל למיתני גם חייבי כריתות לדיוקא דיש להן תוס' לפמ"ש חלקת מחוקק. מיהו גופיה דמילתא צלע"ג בין בחייבי כריתות בין באלמנה לכה"ג ובכל אי' דאורייתא מ"ש מהא דחושן משפט סי' רל"ד דהמוכר דברים האסורים מן התורה ואכלו צריך להחזיר להם הדמי' ומ"ט נוציא ממנו התוס' בלא הכיר בה. ואחר שנתקשתי בזה הרבה מצאתי שכבר עמד בזה בס' בית מאיר רסי' קי"ז ולא העלה כלום ועי' היטב בלשון ר"ן בשמעתין. ומיהו לזה י"ל שאני התם שאין המוכר עובר אלא בלפני עור וקל בעיניו ע"כ החמירו בקנסו. משא"כ הכא א"א שתכשילהו אם לא שגם היא תעביד אותו האיסור בעצמו וחמיר לה ולא שכיחא ע"כ הקילו בקנסא ועי' מ"ש תוס' בחגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה וכו':

7 מיהו לטעמו של סמ"ע שם סי' רל"ד שכ' הטעם דהאכילה נחשב לצער א"כ ה"נ הבעילה נחשב לצער. ונ"ל בשלמא אכילת איסור אע"ג דבאונס הוה ופטור מעונש מ"מ מטמטם הלב כמבואר ברמ"א יו"ד סס"י פ"א משא"כ בעילת איסור. ומלשון הרמב"ם פכ"ד מאישות הל' ג' שכ' וז"ל אבל תוס' שהוא עצמו חייב בה כל זמן שתרצה ותעמוד לפניו. הרי עמדה בתנאי שלה והרי הקנת לו הנאתה. והרי היא עומדת לפניו. אבל התורה אסרה אותה עליו ומה היא יכולה לעשות. לפיכך יש לה תוס' עכ"ל. יש ללמוד מזה דבהולך במקולין ורואה חתיכת בשר ואומר חתיכת בשר זה בכמה והוא מוכרה לו אעפ"י שהוא אסור. מ"מ מחייב בדמיו אם אכלו דהוה ממש כנ"ל שהרי הקנה לו הנאתו ומה הוא יכול לעשות והתורה אוסרתו. ולא אמרו שצריך המוכר להחזיר הדמים אלא בבא לקנות בשר סתם והוא מוכר לו בשר טרפה. אבל באומר על חתיכה ידועה מכור לי חתיכה זו ולא הודיעו המוכר שהיא טרפה חייב לשלם לו הדמים:

8 אמנם נ"ל בשאמר לו מכור לי זו אם היא שחוטה ומוכרה לו והיא טרפה והטעהו צריך להחזיר לו הדמים ודכוותי' באומר לה ובלבד שלא תהי' אלמנה לכה"ג והטעתו אין לה תוס'. וצ"ע בסוף שמעתין וערש"י ד"ה בחזקת שאינה כן וכו' וצ"ע:

9 ולא מזונות פירש"י מה שלותה ואכלה. ולכאורה דומיא דהכא מזונות דאלמנה לכה"ג ביבמות פ"ה ע"א בברייתא שיש לה מזונות היינו שלותה ואכלה. והא דאמרי' התם בלישנא קמא דלא כנ"ל היינו לרב דשמעתין דקטנה אינה אלא כמפותה. א"כ י"ל אין לה מזונות אפי' ביושבת תחתיו אין לה מזונות היתרי' על מעשי ידי' דמדידי' לדידה לא תיקנו. ולא מיירי מתני' מלותה ואכלה. ה"נ י"ל אלמנה לכה"ג יש לה מזונות נמי לא מיירי מלותה ואכלה. אבל למאי דקיי"ל כשמואל א"כ קטנה יושבת תחת בעלה יש לה מזונות ומתניתין בלותה ואכלה וה"נ מיתוקם אלמנה לכ"ג יש לה מזונות בלוותה ואכלה וכן פסק הרמב"ם ולחנם נדחקו:

10 ולא בלאות. פירש"י בלאותי' קיימין והקשו תוס' ע"ש. ולפע"ד הי' קשה לרש"י קו' תוס' ביבמות דאי בלאותי' שכבר בלו היינו פירות. דקיי"ל גלימא פירא הוה. ואמנם היינו אם הבלאות האחרוני' נשארו לה לקרנא. והנה ע"ד משל אם נתכסה בגלימא שנה א' ועדיין נוכל להתכסות בו שנתים טרם שיבלה ויעמוד על קרנא. והנה מה שכבר בלה בשנה א' היינו פירי שכבר נאכלו ומה שנשאר לבסוף היינו בלאותי' קיימין דאמרי' בעלמא אם היא זינתה כליה מי זינה. אמנם עדיין יכול להתכסות בו שנתים ויעמוד על קרנא וזה הוא כוונת רש"י ושיטת ראב"ד דמייתי רא"ש ועיי' רמב"ן במלחמות ה' לעיל בסוגי' דגלימא קרנא. ואמנם למ"ש תוס' לקמן דפירות היינו פירות שכבר לקט א"כ הדרא קו' לדוכתה היינו פירות היינו בלאות שעתידי' להתבלות דלא עדיף מפירי שכבר לקט. אך רש"י ס"ל פירי פורקנא דין פירי. ובלאותי' כנ"ל:

11 ואיברא דברי רש"י ספ"ק דנדה צריכי' נגר דפי' בלאותי' מה ששמו בכתובתה ע"ש והיינו צאן ברזל. ובפשיטות נ"ל דהתם לר"מ קיימי' דס"ל לעיל ע"ט ע"ב גלימא קרנא הוה. ואין לה וסת דומה לאיילונית דקרנא דמלוג יש לה ע"כ פי' בלאותי' דצאן ברזל. אך מ"ש שם על זה דקיי"ל בכתו' גלימא מכסי בי' ואזיל עד דבלי צ"ע היינו במלוג אבל בנצ"ב פשיטא דלכ"ע יכול לבלותה. ועוד שפי' שם דמיירי בבלאותי' קיימי' ובודאי דצריך להחזיר לה בלאותי' דצ"ב הקיימי' וצע"ג: