רשב״א על עירובין ס׳

1 הדר אמר לא דמי אי בעי לערב דרך גגות מצי מערב. הקשה רבנו נ"ר וכיון דאי בעי הוה מערב לה כולה דרך גגות אמאי מערב להם דרך פרסייתא, וצ"ע.

2 מותר לביתו. פירוש: מותר לתחום ביתו כאילו שבת שם. וא"ת לתחום ביתו היאך הוא מותר הלא עקריה לדעתיה מיניה, דהא אמר לבנו צא וערב עלי. כבר כתבתי למעלה לו, א ד"ה וחכמים, נב, א ד"ה ר' מאיר כל לגבי ביתו אינו מסלק דעתו משם כל זמן שאין עירובו עירוב, וכדמוכח מתניתין דנתגלגל חוץ לתחום לעיל עירובין לה, א, וכן פי' רש"י כאן. ואינו דומה לאמר לב' עבדיו צאו ועירבו עלי והלכו ועירבו לו אחד למזרח ואחד למערב דאם מיצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו לעיל עירובין נ, ב דהתם עירובן עירוב וכיון דלא ידעי הי מינייהו, אינו מהלך למזרח אלא כעירובו למערב ולא למערב אלא כעירובו למזרח, ואם מיצעו עליו את התחום נעשה חמר גמל ולא יזוז ממקומו.

3 חוץ לתחום סלקא דעתך. אם חוץ לתחום ממש נתנו לא עשה ולא כלום הוא, כיון שהוא בביתו דכל שאין עירובו עירוב הרי היא כתחום ביתו כמו שכתבנו. וקשה לפירוש זה דמאי מקשה ר' אידי לר' יהושע בן לוי, דילמא ר' יהושע בן לוי דיוקא דמתניתין אתא לאשמועינן, דהא לא מפרשא מתניתין הכין בהדיא, וכדאמרינן בכתובות בהדיה פרק האשה שנתאלמנה בתחילתו יז, ב ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן, רב הונא דיוקא דמתניתין קמ"ל. ולכולי עלמא קשיא לי אפילו סוף נמי תנן, דהיא מתניתין דאמ' עלה דתנן מה שנשכר מפסיד דטעמיה בהדיא מה שנשכר היא מפסיד ותו לא וכדדייקינן לעיל.