רש"ש על נדה ל׳

1 תד"ה עשרים. דכיון דתו לא מטבילינן לה בלילות מיקריא כו'. כ"נ דצ"ל:

2 תד"ה וש"מ. ותימה דפשיטא דריבר"י יאמר דל"פ כו'. ק"ל כיון דמ"מ ת"ק אמר דפליגי ה"ל למיפסק כוותיה עי' תוס' ביצה ב ב ד"ה גבי:

3 רש"י ד"ה וכ"ת רישא. ולא אשכחן יחידאה דאמר הכי כו'. תימה דהא בכ"מ פסקינן כסתמא דמתניתין אע"ג דאתיא כיחידאה זולת במקום שאמרו בפירוש שאין הלכה כוותה דאתיא כיחידאה. ועמש"כ לעיל יח. ועי' בתוס' ביצה שם ובציוני הגה"ש וכמו שהגהתיו שמה. ועי' חולין עז תד"ה בלשון יחיד. ורש"י כאן אזיל בשיטתיה שמה. ועמש"כ לקמן מה ב:

4 רש"י ד"ה שמא יהרוג את אמו. שבית הרחם אינו רחב כו'. קשה אם דרך שם יוצא הולד כולו. כש"כ שתוכל הרעי שממנו לצאת: