רש"ש על נדה נ״ה

1 גמרא אמר ר"ל א"ק לכל טומאתו. המציינים העלימו עין מלציין המקרא הזה. והוא נמצא בב' מקומות. בויקרא ה' ב' ושם כב ה':

2 שם בשר המת שהופרך טהור. תמורה לד:

3 רש"י ד"ה אי מה. לטמא באבן מסמא כו'. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה שעיבדן. ושיעור עבודה מפורש כו' כדי מיל. הגרי"פ תמה דהרי מפורש בפסחים ובחולין שהוא כדי מהלך ד' מילין. והגהתו לא תעלה ארוכה להה"מ בפ"ו מהל' מ"א ה"י שכתב ג"כ כדי הילוך מיל ואשר מזה הוציא הרמב"ם לשהיית שיעור מליחה כדי הילוך מיל. וכ"כ אחריו הגר"א ז"ל ביו"ד סימן ס"ט ס"ק כ"ו. ועיין נו"ב חלק יו"ד סימן כ"ג ובמ"ת סי' ל"ט שנדחק מאד ליישב בדרך רחוק. ולעד"נ ליישב עפ"י מש"כ בחולין קכב ב דהעיקר כפי' הב' ברש"י שם דכדי הילוך ד' מילין היינו שיכרוך העור ברגלו וילך. והנה פסיעה בינונית היא אמה חציה מדת המנעל וחציה בין רגל לרגל כדאיתא בשו"ע או"ח סי' שצ"ז ס"ב ובמ"א. וכשהולך ד' מילין הוה חציים החללים שבין רגל לרגל וחציים השני הוא מדרך כף הרגלים השנים נמצא אינו עולה לכל רגל רק דרך מיל:

5 גמרא בסה"ע אבל במשא לא מידי דהוה אשרץ. עי' מהרש"א. והנה בריש כלים חשיב בתוך המטמאים במגע ולא במשא לבד שרץ וש"ז גם טמא מת ומצורע בימי ספורו ומי חטאת שאין בהם כדי הזיה. ועל ב' האחרונים י"ל ג"כ ע"ד תירוצו דאיכא מצורע מוחלט ומ"ח שיש בהם כדי הזיה שמטמאין אף במשא. אבל ט"מ אין ליישב משום דאיכא כלי מתכות או אפי' שאר כלים לדעת הרמב"ם וסיעתו שהם נעשים כחלל. דהרי לדעת הרמב"ם בפ"ה מהלכות ט"מ הי"ג אינו מטמאים לא במשא ולא באהל. לכן נראה דקמא דאיתא בריש כלים נקט וה"ה לכולהו:

6 תד"ה שמא בסופו. דאיצטרך בשה"נ לא יאכל להנאת עורו. עי' פסחים כב ב דילפינן ליה מן ובעל השור נקי או מרבוי דאת:

7 גמרא ברה"ע ואימא במשא מטמא אדם ובגדים כו'. עיין מהרש"א. וסברתו איתא בתוספות יומא יד ד"ה אלא. אבל ק"ל לפ"ז הא דלקמן גבי וכי ירוק דפריך ואימר הנ"מ במגע כו' מידי דהוה אשרץ. והא התם כתיב כבוס בגדים:

8 שם למנינא הוא דאתא הזב חד כו'. כצ"ל וכ"ה לעיל לה וברש"י כאן:

9 שם ואימא במשא דשרץ. כ"נ דצ"ל בב' וכן בפרש"י:

10 רש"י ד"ה זב אפי' מגעו מטמא בגדים. וכן משאו דכתיב כו' וק"ו עצמו. לכאורה תמוה דנימא ג"כ שעיר המשתלח יוכיח. ועי' תד"ה כי וא"ת כיון כו'. ובעירובין כז פי' משום דוהנושא אותם אף הזב במשמע:

11 רש"י ד"ה והשתא דנ"ל. טומאת הזוב כו'. כצ"ל:

12 רש"י ד"ה ורחמנא רבייה. מוכי ירוק כו'. כצ"ל:

13 תד"ה כיחו. ניעו ע"י נענוע מעט. והרע"ב הביא מפי השמועה דניע הוא ליחת החוטם. והתור"ע הקשה ע"ז מהא דקתני בברייתא ניעו ומי האף. ואישתמיטתייהו דרש"י פי' כן בב"ק ג ב והתוס' שם הקשו עליו מהברייתא הזאת. ואנכי ישבתיו שם בעז"ה ע"ש. אבל לכאורה אכתי קשה מהא דפליגי לקמן רב וריו"ח במי האף. ולא נקטי פלוגתייהו על ניעו דקדים. ולא עוד אלא דמשמע שם דבניעו גם רב מודה דקאמר שם ולטעמיך כיחו וניעו מי קתני מוכח להדיא דבניעו לכ"ע טמא לעולם. וי"ל דליחה עבה היוצא מהחוטם לכ"ע מעיין הוא דמתעגל ויוצא. אבל מי האף שהוא צלול כמים שקורין קאטיר כמש"כ בב"ק שם אינו מתעגל כ"כ וכן מעיד הנסיון ולהכי פליגי ביה:

14 בא"ד ובמתניתין דלא תני כיחו. ולקמן בפיסקא מטמאין לחין משמע בגמרא דגריס כיחו במשנה ע"ש: