רש"ש על נדה כ״ט

1 במשנה תשב לזכר ולנקבה ולנדה. ופי' הרע"ב והוא מפי' הרמב"ם דחומרא דזכר הוא להצריכה טבילה לסוף מ' כדין טבו"י ארוך כו' ע"ש. ותימה דזהו כדברי ב"ש לקמן עא ב במשנה ולקמן בע"ב בברייתא וכפי שפי' הגמרא. ולב"ה ל"ל דטבו"י ארוך תיבעי טבילה. ואין לומר דאף לב"ה צריכה טבילה לקדש כדפי' הרע"ב שם וכדמשמע קצת בפי' דהכא דלא הזכיר תרומה רק קדש ומקדש ועמש"כ שם. ז"א דע"כ לא מצרכי אלא לאחר הבאת כפרתה כמש"כ שם וכאן אינה מביאה אלא לאחר פ' יום. וכ"מ להדיא בגמרא כאן דלב"ה א"צ טבילה. ועוד תימה דבפשוט הל"ל דנ"מ בחששא דזכר להצריכה טבילה לסוף ז' וכדאיתא בגמרא הכא אף לב"ה וצע"ג:

2 גמרא משמשת לאור ל"ה. ק"ל מאי איריא ליל ל"ה כל יומא דל"ה נמי:

3 שם ומטבילין אותה צ"ה טבילות. הס"ט הקשה היכי מ"ל להנהו טבילות כולן לב"ש דס"ל בפ"ב דביצה דגם טבילת אדם אסורה בשבת. ול"נ ליישב דהא תנן התם ושוין כו' ומטבילין מגב לגב כו'. וע"ש בפירוש הרמב"ם שהטעם הוא שטבילה זו אינה להסיר הטומאה כו'. וכן בגמרא שם איתא דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין. ופרש"י שאין כאן תיקון. והכא ג"כ לתרומה אסירא כל ימי משך הטבילות. ולחולין ולמעשר לא מהני אלא טבילה דסוף שבוע ג' וטבילה דכל סוף שבוע טהור. דבכל המשך מספקינן בטומאת לידה ונדה וספירת זיבה. ולכן לא מיקרי כל הטבילות תיקון ומותרין אף בשבת. ואלו קצת הטבילות בימים שהזכרתי אף דמהני קצת כמש"כ. מ"מ אינם אלא חומרא בעלמא דהרי איכא כמה ספיקות כמש"כ התוספות לעיל ולא עדיפי מהא דמגב לגב לפי' הרמב"ם שם ומטומאת ולד הטומאה. ועוד דעכ"פ מ"ל כשאין חלין בשבת:

4 תד"ה אימא. וברייתא לא מתפרשת כלל כו'. כצ"ל:

5 תד"ה בשבוע. אלא ו' לילות משבוע קמא כו'. כצ"ל: