רש"ש על נדה י״ח

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור נדה י״ח
1 וּפְלִיגָא דְּרַב קַטִּינָא.
2 לְרַב הוּנָא, לָא פְּלִיגִי — כָּאן מִן הַלּוּל וְלִפְנִים, כָּאן מִן הַלּוּל וְלַחוּץ.
3 אֶלָּא לְרָמֵי בַּר שְׁמוּאֵל וּלְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, דְּאָמְרִי: מִן הַלּוּל וְלַחוּץ — סְפֵקוֹ טָהוֹר, מִן הַלּוּל וְלִפְנִים — סְפֵקוֹ טָמֵא, הָנֵי בְּמַאי מִתּוֹקְמָא? מִן הַלּוּל וְלִפְנִים.
4 לֵימָא פְּלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא!
5 לָא קַשְׁיָא, כָּאן — כְּשֶׁנִּמְצָא בַּקַּרְקַע פְּרוֹזְדוֹר, וְכָאן — שֶׁנִּמְצָא בְּגַג פְּרוֹזְדוֹר.
6 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הָלְכוּ בּוֹ חֲכָמִים אַחַר הָרוֹב, וַעֲשָׂאוּם כְּוַדַּאי: מָקוֹר, שִׁלְיָא, חֲתִיכָה. מָקוֹר — הָא דַּאֲמַרַן;
7 שִׁלְיָא — דִּתְנַן: שִׁלְיָא בְּבַיִת, הַבַּיִת טָמֵא, וְלֹא שֶׁהַשִּׁלְיָא וָלָד, אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִמּוֹק הַוָּלָד עַד שֶׁלֹּא יָצָא;
8 חֲתִיכָה — דִּתְנַן: הַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה, אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִגּוּף אָטוּם בָּאת.
9 וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת!
10 דְּתַנְיָא: תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת, כּוּלָּן מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְלָקַח מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח — סְפֵקוֹ אָסוּר.
11 וּבַנִּמְצָא — הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב.
12 טוּמְאָה קָאָמְרִינַן, אִיסּוּר לָא קָאָמְרִינַן.
13 וְהָאִיכָּא תֵּשַׁע צְפַרְדְּעִין וְשֶׁרֶץ אֶחָד בֵּינֵיהֶם, וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן נָגַע — בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר,
14 וּבַנִּמְצָא — הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב!
15 טוּמְאָה דְּאִשָּׁה קָאָמְרִינַן, טוּמְאָה בְּעָלְמָא לָא קָאָמְרִינַן.
16 וְהָאִיכָּא הָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עָבְרָה בַּנָּהָר
17 וְהִפִּילָה — מְבִיאָה קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל.
18 הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים, וְרוֹב נָשִׁים — וָלָד מְעַלְּיָא יָלְדָן.
19 מַתְנִיתִין קָאָמְרִינַן, שְׁמַעְתָּתָא לָא קָאָמְרִינַן.
20 וְהָא כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: מֵתִיב רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא טוֹעָה, וְלָא יָדַעְנָא מַאי תְּיוּבְתֵּיהּ.
21 מַאי לָאו לָא תְּיוּבְתָּא, אֶלָּא סִיַּיעְתָּא?
22 לָא, דִּלְמָא לָא תְּיוּבְתָּא וְלֹא סִיַּיעְתָּא.
23 לְמַעוֹטֵי מַאי?
24 אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי רוּבָּא, דְּאִיכָּא חֲזָקָה בַּהֲדֵיהּ, דְּלָא שָׂרְפִינַן עֲלֵיהּ אֶת הַתְּרוּמָה — וְהָא אַמְרַהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִימְנָא!
25 דִּתְנַן: תִּינוֹק הַנִּמְצָא בְּצַד הָעִיסָּה, וּבָצֵק בְּיָדוֹ — רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל תִּינוֹק לְטַפֵּחַ.
26 וְאָמְרִינַן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? קָסָבַר: רוֹב תִּינוֹקוֹת מְטַפְּחִין, וּמִיעוּט אֵין מְטַפְּחִין, וְעִיסָּה זוֹ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת, סְמוֹךְ מִיעוּטָא לַחֲזָקָה, וְאִיתְּרַע לֵיהּ רוּבָּא.
27 וְרַבָּנַן מִיעוּטָא ״כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי״, וְרוּבָּא וַחֲזָקָה — רוּבָּא עֲדִיף.
28 וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: זוֹ הִיא חֲזָקָה שֶׁשּׂוֹרְפִין עָלֶיהָ אֶת הַתְּרוּמָה, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין זוֹ חֲזָקָה שֶׁשּׂוֹרְפִין עָלֶיהָ אֶת הַתְּרוּמָה!
29 אֶלָּא לְמַעוֹטֵי רוּבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּתְנַן: הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה — אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה.
30 וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּחֲתִיכָה שֶׁל אַרְבַּע מִינֵי דָמִים, אֲבָל שְׁאָר מִינֵי דָמִים — טְהוֹרָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁל אַרְבַּע מִינֵי דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְמֵאָה, וְשֶׁל שְׁאָר דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְהוֹרָה. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּשֶׁהִפִּילָה
פירוש רש"ש על נדה י״ח
1 רש"י ד"ה ומשנינן בקרקע פרוזדור . ומודו בקרקע פרוזדור כמתניתין וכדר"ח. כצ"ל:
2 בא"ד דלמא מעלייה אתא לפרוזדור ואיזדקרה. כצ"ל:
3 בסה"ד איכא לספוקי בחדר ובעלייה. כצ"ל:
4 תד"ה המפלת. כדמוכח התם בגמרא דשליא בבית. ר"ל בפיסקא דשליא בבית דמקשה שם ממנה על הא דאר"ח בהא דהמפלת יד חתוכה דאין נותנין לה ימי טוהר ע"ש. ולחנם מחקו בד"ח:
5 תד"ה ותו. הא קאמר שליא אע"ג דר"מ קתני לה כו'. לע"ד אין מזה סתירה דהתם סתם רבי כוותיה. ועיין לקמן ל ב ברש"י ד"ה וכ"ת רישא ומש"כ שם. אבל מהא דמסקינן דאתי למעוטי רובא דר"י שפיר מוכח דאיירי אפי' ברובא דיחידאי:
6 בא"ד וי"ל דהתם מסייע חזקת האדם לרוב. ר"ל אבל חזקת האשה אינה חזקה כ"כ דעומדת ומיועדת לראות וכסברת הט"ז שרמזתי עליה בריש מכלתין ע"ש:
7 תד"ה למעוטי רובא דאיכא כו'. א"נ כו' לא הוי רוב גמור כו' כיון דהריעותא באה מגופה. ק"ל א"כ אמאי מיעט למסקנא רובא דר"י. הא התם הוי ג"כ הריעותא מגופה. וי"ל:
8 תד"ה רוב. והא דאמר בפ"ג דטהרות כו' שאני אומר אדם טהור כו'. לפנינו שם הגי' אחר לקטן ועמש"כ בקדושין שם. ואף דלגי' שלפנינו משמע דתלינן דאחר לקטן מהשושנים אלו שהן במקום טומאה וא"כ נטמא ט"מ ומטמא את התינוק טומאת ערב ואיך חתרו התוס' לתרץ דטהור לגמרי די"ל דתלינן שהושיטן ליד התינוק מרחוק דלא נגע בו. או שתלשן בפשוטי כ"ע ולא נטמא גם הוא:
9 תד"ה למעוטי רוב דר"י. ה"מ למפרך הניחא כו' דכעין זה פריך לקמן כב ב. כצ"ל. וק"ק דזה לא שייך לומר אלא היכא דבלא"ה פריך שפיר. אבל הכא לא פריך עליה מידי ונשאר קיים במסקנא. ואולי כוונתם דה"נ מצי לתרוצי כדלקמן דלל"א לא מתני הא דריו"ח דהכא בהאי לישנא:
10 בא"ד דל"ל דה"ק רוב כו' דהא כו' דמביאה קרבן ונאכל כו'. בתור"ע אות י"א דחה ראייתם די"ל דהתם ספק הוי ולד ואת"ל דלא הוי ולד מ"מ הוי רוב דע"י פה"ק בא דם כו' ע"ש. ול"נ דאין זה דיחוי דא"כ דנחשוב זה לס"ס מ"ט דת"ק דסבר דאינו נאכל. אבל נראה דאישתמיטתיה במחכ"ת דר' יהושע סבר בכריתות ד' יט דבעינן שיודע לו במאי חטא. ולא מצינו מי שחילק בין חטאת שבאה על חטא לבין חטאת שבאה לאשתרויי בקדשים אלא לר' יוסי שם דף ז ב ולית הלכתא כוותיה. אבל זה יקשה גם על הברייתא גופה. ואולי סברת ר"י כיון דודאי ראתה. אין ספק לידה מוציא מידי ודאי זיבה: