רש"ש על נדה מ׳

1 במשנה ומטמאין בכל שהוא כו'. פשוט דקאי על כל הנזכרים למעלה דהמה דם זוב וקרי. וכ"מ בכ"ד דדם ג"כ מטמא בכ"ש. וכן פרש"י לקמן מב בד"ה ולטמא במשהו. וכ"פ הרמב"ם ברפ"ה מהל' א"ב. ולא עמדתי ע"ד בפיה"מ שכ' ומטמאים בכ"ש רומז אל ש"ז והזוב. וכן נמשך הרע"ב אחריו:

2 תד"ה גמר. בפ' ולד חטאת כו' יליף אמו אמו כו'. גם לקמן מא קאמר דקדשים מאמו אמו נפקא. ואפשר דלזה כוונו במש"כ כדמוכח בשמעתין:

3 תד"ה זאת. דהעולה קמא דריש רבא כו'. עמש"כ בזבחים פד ע"ד בס"ד:

4 רש"י ד"ה ושיצא דמה. ויוצא שיצא הבשר קודם זריקת דם. ל"י מאי דחקתו לפרש קודם זריקה. דאילו משום בשר קק"ל וכר"ל בזבחים סוף ד' פט הלא אף בלא פסול יוצא ירדו כדאיתא שם פה ב במשנה וכמש"כ התוס' בד"ה הלן. ותמיהני עליהם מה שלא הביאו מהמשנה הלזו. דמדרשה דכל שממנו כו' לא שמעינן דאם עלו ירדו:

5 תד"ה פרט. ותו בשמאל ולילה דהוא עבודת דם היכי יליף מהכשרו. תימה דעל לילה עדיפא ה"ל להקשות מהא דר"י ס"ל הכא בנשחטה בלילה דתרד ולא יליף מאו"פ. ובזבחים פד ב הקשו כן: