רש"ש על נדה כ״ב

1 רש"י ד"ה לח ונעשה יבש. דהא דקתני כו'. כצ"ל:

2 תד"ה כי. וקשה דא"כ השתא אין כו' לא הוי כההוא כו'. לפמש"כ בעצמם בב"ב סוף ד' יא ולקמן כה בד"ה סימן ע"ש אין זה קושיא:

3 תד"ה למימרא. מדאחמיר ביה רחמנא לענין שילוח מחנות כו'. כצ"ל:

4 בא"ד ור"ש נמי לא פליג אלא בפולטת כו' אבל בב"ק כו'. שם מסקינן דאפי' בפולטת גופא מודה ר"ש דרואה הויא לכל מילי. אלא די"ל דר"ה סבר כבעל הבעיא דשם דמספקא ליה. וכמו כן מספקא ליה לרמב"ח לקמן לג. ואיהו פסיקא ליה לאידך גיסא:

5 בסה"ד א"נ ש"ה דגמר טעמא מקרא. מש"כ המהרש"א דפסיקא ליה לתלמודא כו' היקשא למילתא אחריתא. אנן אשכחנא לה לקמן לה מה ש"ז מטמא באונס אף ראיה ראשונה כו'. וכן עיקר טומאתה לטומאת ערב ילפינן מהיקשא לש"ז כדפירש"י שם ד' לד ב בד"ה מהו שתטמא:

6 גמרא בעא כו' מר' אלעזר. כצ"ל בל"י:

7 גמרא וריוח"א אפי' תימא ר"י ע"כ כו' אבל בריה לא הוי. אי לאו דאמר הכי לא אתיא דלא כמאן דהא איהו אמר של ד' מינין ד"ה טמאה. דל"ל דהוה מוקי לה כשנאבדו דהא דומיא דקליפות כו' דתני בהו תטיל למים כו' נקיט. ור"ל ע"כ כר"י א"ש מוקי לפלוגתייהו. או באפשר לפה"ק בל"ד פליגי:

8 שם הואיל ונאמר בהו יצירה כאדם. כצ"ל כמש"ה בתוס':

9 רש"י ד"ה דאקושי. קשים. הס"ד:

10 רש"י ד"ה והוי חתיכה. וכגון שהיא מד' מיני דמים. ל"ד שידוע כן דהא ריו"ח מוקי לה בנאבדה. אלא משום דרובא הכי איתא:

11 רש"י ד"ה יצירה. ואת כל עוף וגו'. כצ"ל:

12 רש"י ד"ה ומופנה גבי בהמה. את חית הארץ. כצ"ל:

13 תד"ה ליפלוג. ולא שייך בהו פתה"ק. ולטעמא דר"י א"ש וריו"ח נמי יש לומר דמודה ר' יהודה בהו דתלינן אותם טפי במכה ובשומא כדאמרו הרופאים:

14 התוי"ט דקדק מדבריהם דהוו גרסי במתניתין גבי שערה כו' ואם לאו טהורה. והתו"ח כ' בשם ש"ל דאפי' אי ל"ג לה מ"מ מדקתני אם נמוחו טמאה משמע דאם לא טהורה. לכאורה נעלם ממנו דברי הר"ן בפ"ב דמגילה שכ' שם דתנא דמתניתין לא מעייל נפשיה בפלוגתא כו' וקתני והלועז ששמע אשורית יצא לכ"ע ולרשב"ג באשורית ויוונית ע"ש. אבל באמת ל"ד אהדדי דשם גם לרשב"ג איצטרך האי דינא דהלועז ששמע אשורית יצא. אבל הכא לר"י לא איצטרך כלל הא דאם נמוחו דהא בלא"ה ג"כ טמאה:

15 תד"ה זו. וא"ת אמאי לא משני כו'. תמוה דהרי באמת משני כן במה שאמר ודנין יצירה מיצירה ופרש"י דדמי מדדמי: