רש"ש על נדה מ״ז

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על נדה מ״ו ע״ב רש"ש על נדה מ״ח ע״א »

1 זבחים פתח ↗

שָׁחַט וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ – פְּסוּלָה. חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט – כְּשֵׁרָה?! בַּעַל מוּם קָא מַקְרִיב! אֶלָּא אֵימָא: חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל – כְּשֵׁרָה, קִיבֵּל וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ – פְּסוּלָה. חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל – כְּשֵׁרָה?! וְהָא אָמַר רַבִּי זֵירָא: הַצּוֹרֵם אֹזֶן בִּבְכוֹר, וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל דָּמוֹ – פָּסוּל; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר״ – פַּר שֶׁהָיָה כְּבָר! אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי: חוֹתֵךְ בָּאֵבָר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם. קִיבֵּל וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ – פְּסוּלָה. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: דָּם הַמּוּבְלָע בָּאֵבָרִים – דָּם הוּא? דִּלְמָא מִשּׁוּם שַׁמְנוּנִית. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּם – פָּסוּל? דִּלְמָא בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים. תָּנוּ רַבָּנַן: קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן. עָמַד בַּדָּרוֹם, וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לַצָּפוֹן וְשָׁחַט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. קִיבֵּל – קַבָּלָתוֹ פְּסוּלָה. הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ – כְּאִילּוּ נִכְנַס כּוּלּוֹ. פִּרְכְּסָה וְיָצְתָה לַדָּרוֹם וְחָזְרָה – כְּשֵׁרָה. קָדָשִׁים קַלִּים – שְׁחִיטָתָן בִּפְנִים, וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים. עָמַד בַּחוּץ, וְהִכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים וְשָׁחַט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. קִיבֵּל – קַבָּלָתוֹ פְּסוּלָה; וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ – כְּאִילּוּ לֹא נִכְנַס. פִּרְכְּסָה וְיָצְתָה לַחוּץ וְחָזְרָה – פְּסוּלָה. שְׁמַע מִינַּהּ: בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – פְּסוּלִים! דִּילְמָא בְּאַלְיָה וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת. בְּעָא מִינֵּיהּ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל מִשְּׁמוּאֵל: הִיא בִּפְנִים וְרַגְלֶיהָ בַּחוּץ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כְּתִיב ״וֶהֱבִיאוּם לַה׳״ – עַד שֶׁתְּהֵא כּוּלָּהּ לִפְנִים. תָּלָה וְשָׁחַט, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁרָה. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ; בָּעֵינַן שְׁחִיטָה עַל יָרֵךְ, וְלֵיכָּא. נִתְלָה וְשָׁחַט, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: פְּסוּלָה. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ; שְׁחִיטָה עַל יָרֵךְ, וְלֹא שׁוֹחֵט עַל יָרֵךְ. נִתְלָה וְקִבֵּל, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁרָה. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ; אֵין דֶּרֶךְ שֵׁירוּת בְּכָךְ. תָּלָה וְקִיבֵּל, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: פְּסוּלָה. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ; שְׁחִיטָה עַל יָרֵךְ, וְלֹא קַבָּלָה עַל יָרֵךְ. אָמַר אַבָּיֵי: בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים – כּוּלָּן פְּסוּלוֹת, בַּר מִנִּתְלָה וְשָׁחַט. בְּקָדָשִׁים קַלִּים – כּוּלָּן כְּשֵׁרוֹת, בַּר מִן נִתְלָה וְקִיבֵּל. אָמַר רָבָא: מַאי שְׁנָא תָּלָה וְקִיבֵּל בְּקָדָשִׁים קַלִּים – דִּכְשֵׁרָה, דַּאֲוִיר פְּנִים כִּפְנִים דָּמֵי? בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים נָמֵי – אֲוִיר צָפוֹן כְּצָפוֹן דָּמֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: בֵּין בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין בְּקָדָשִׁים קַלִּים – כְּשֵׁרוֹת; בַּר מִן תָּלָה וְשָׁחַט – בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, נִתְלָה וְקִיבֵּל – בֵּין בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין בְּקָדָשִׁים קַלִּים. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: הוּא בִּפְנִים וְצִיצִיתוֹ בַּחוּץ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אָמְרַתְּ ״וֶהֱבִיאוּם לַה׳״ – עַד שֶׁתָּבֹא כּוּלָּהּ לִפְנִים? הָכָא נָמֵי, ״בְּבוֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד״ – עַד שֶׁיָּבֹא כּוּלּוֹ לְאֹהֶל מוֹעֵד. מַתְנִי׳ נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ; שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד; נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: פָּסוּל בָּשָׂר, אֲבָל בְּעָלִים נִתְכַּפְּרוּ. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר״ – כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ, נִתְכַּפְּרוּ בְּעָלִים. אִי הָכִי, בָּשָׂר נָמֵי! אָמַר קְרָא: ״לְכַפֵּר״ – לְכַפָּרָה נְתַתִּיו, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר. אַלְמָא קָסָבַר: שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ – כִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי. תְּנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין: נְתָנוֹ עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד; נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים – אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כִּמְקוֹמוֹ, לְמָה לִי יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל? וְכִי תֵּימָא לְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה – מִי אִיכָּא זְרִיקָה דְּלָא מְכַפְּרָא, וְשָׁרְיָא בָּשָׂר בַּאֲכִילָה?! אִי דְּיַהֲבֵיהּ כָּשֵׁר – הָכִי נָמֵי; הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּיַהֲבֵיהּ פָּסוּל. וְלִיהְוֵי דָּחוּי! דִּתְנַן: וְכוּלָּן שֶׁקִּיבְּלוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל. קִיבְּלוּ אִין, זָרְקוּ לָא; מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּחוּי? לָא; מִשּׁוּם דִּפְסִיל בְּמַחְשָׁבָה. אִי הָכִי, קַבָּלָה נָמֵי! וְעוֹד, מִי פָּסְלָה מַחְשָׁבָה?! וְהָאָמַר רָבָא: אֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁרָאוּי לַעֲבוֹדָה, וּבְדָבָר הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה, וּבְמָקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה! לָא תֵּימָא: זָרְקוּ לָא, אֶלָּא אֵימָא: שָׁחֲטוּ לָא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן – דְּפָסְלָה מַחְשָׁבָה? תְּנֵינָא: לְפִיכָךְ הֵן פּוֹסְלִין בְּמַחְשָׁבָה! הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּמִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ לָא פָּסְלָה מַחְשָׁבָה. מַאי טַעְמָא? כִּדְרָבָא. מֵיתִיבִי: חִישֵּׁב לִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה; לְמַטָּה לְמַעְלָה – לְאַלְתַּר כָּשֵׁר לְמָחָר פָּסוּל. חָזַר וְחִישֵּׁב

2 תוספות פתח ↗

ל"ג אילו נאמר כי תבואו הייתי אומר משנכנסו ב' או ג' מרגלים דהא רישא דברייתא הכי איתא בספרי פרשת שלח ובספ"ק דקדושין מייתי לה משונה ביאה זו של חלה דבעלמא כתיב כי תבואו כי יביאך וכאן כתיב בבואכם לומר מיד כשנכנסו קודם כבוש וחילוק אלמא משמע דכי תבואו משמע ביאה חשובה דהיינו לאחר כבוש וחילוק והיכי מצי למימר אפי' ב' או ג' מרגלים אלא הכי גרסינן אי בבואכם יכול אפי' ב' או ג' מרגלים וקאי אדלעיל מיניה:

3 תוספות פתח ↗

4 נדה פתח ↗

מַתְנִי' מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה — ״פַּגָּה״, ״בּוֹחַל״, וָ״צֶמֶל״. ״פַּגָּה״ — עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת, ״בּוֹחַל״ — אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרֶיהָ.

6 רש"י פתח ↗

חוטם - ספק:

8 תוספות פתח ↗

מסר להו לערבי. משמע מכאן דשפחה כנענית מותרת בעובד כוכבים וה"ה דעבד כנעני מותר בעובדת כוכבים ולא גזרו עליו משום נשג"ז אע"ג דאיסור נדה ואשת איש דאורייתא שייך שפיר בעבד וא"כ בשלהי מסכת ע"ז דף עו: דא"ל שבור מלכא לבטי אדכר לך מה דעבדת באורתא שקבל עובדת כוכבים זונה שמסר לו אושפיזו ורב יהודה לא קבל עובדת כוכבים זונה לא עשה בטי איסורא דמותר הוה בה דהא עבד הוה כדקאמר בפרק עשרה יוחסין קדושין דף ע: דבטי בר טבי ברמות רוחיה לא קבל גיטא דחירותא:

10 רש"י פתח ↗

להחמיר - איזה מאלו שתביא שוב אין אביה מפר נדריה דמחזקינן לה בבוגרת נתקשקשו ואע"ג דלא הכסיף הכסיף אע"ג דלא התקשקשו וכן כולם. אית דאמרי להחמיר אינה ממאנת משעה שנראה בה אחד מן הסימנין הללו ואינה חולצת עד שיהו כולם ולאו מילתא היא דאפילו לא הביאה אחד מהן גדולה היא ואינה ממאנת וחולצת שהרי כל הסימנים הללו בבגרות נאמרו ומימי נערות היא גדולה למיאון ולחליצה שהרי הביאה שתי שערות. ל"א הלכה כדברי כולן להחמיר הביאה אחד מן הסימנים הללו ואפילו הקודם שבכולן ולא הביאה את כולן בוגרת ואינה בוגרת ואם קבל אביה בה קדושין וקדשה היא את עצמה לאחר צריכה גט משניהם דכיון שהביאה אחד מן הסימנין הללו יצתה לה במקצת מרשות אביה דאיכא למימר בוגרת הויא ואין כח בקדושי אביה להפקיע קדושין שלה וגם בה אין כח להפקיע קדושי אביה עד שתביא את כולם:

11 נדה פתח ↗

וְכִי לֹא נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס, עַד כַּמָּה? תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עַד רוֹב שְׁנוֹתָיו.

12 רש"י פתח ↗

בכוליה פרקא מעת לעת - חשבינן לה שנה ולא בתר מנין עולם שיהא יום אחד של שנת עשרים חשוב שנה דאף על גב דלא תנן במתניתין בן עשרים שנה ויום אחד כמאן דתנן יום אחד דמי וצריך להשלים את כולה:

13 תוספות פתח ↗

בת עשרים כו' יביאו ראיה. פירוש קרובי האשה ואי גרסינן תביא היינו היא בעצמה ואי גרסינן יביא קאי אבעל שיביא ראיה שזו היא אילונית והוו קדושי טעות אם רוצה לישא אחותה:

1 גמרא בבאכם בביאת כולכם. כה"ג דרשינן בזבחים כו:

2 תד"ה ל"ג. ובספ"ק דקדושין מייתי לה. ר"ל בפרש"י ע"ש לז ב בד"ה מידי דהוה:

3 בא"ד דכי תבואו משמע ביאה חשובה. לא ידעתי המשמעות. אבל ר' ישמעאל קא"ל בספרי ואזיל לשיטתו בקדושין שם דאמר הואיל ונאמרו ביאות כו' אף כל לאחר ירושה וישיבה ע"ש:

4 במשנה משל משלו חכמים באשה. כה"ג לעיל יז ב במשנה:

5 גמרא יצתה מלאה: איזהו כו' הקמט: כצ"ל כי הוא פיסקא מהמשנה:

6 רש"י ד"ה חוטם. ספק. וכן

7 בד"ה משיפציל. ומה שהוגה בגליון דצ"ל פסק. הוא שבוש ועי' בתוס':

8 תד"ה מסר. משום נשג"א. כ"ה גי' הרש"א. ועי' סנהדרין דף פב ובע"ז דף לו ב:

9 ד"ה הכף. מלמטה הוא כו'. כצ"ל:

10 רש"י ד"ה להחמיר. ואע"ג דלא הכסיף כו'. לעיל מסקינן משיפציל:

11 גמרא תני ר"ח עד רוב שנותיו. ובהרע"ב איתא ל"ה שנה ויום אחד בין באיש ובין באשה. וכ"א בהרמב"ם בפי' ובחבורו. וק"ק לפמש"כ התוי"ט לעיל במ"ו בשם הרמב"ם שחיי האשה קצרים מחיי האיש ברוב. לא ה"ל להשוותן כאן ברוב שנותיהן:

12 רש"י ד"ה בכוליה פירקא מעל"ע. ולא בתר מנין עולם כו'. הן לעולא משמע ג"כ דלא מנינן למנין עולם אלא לשנותיו. רק דס"ל דכיון דנכנס יום א' או ל"י בשנת העשרים לשנותיו חשוב כשנה לענין דמהני בהו סימני סריס ואיילונית. אלא דר"ל דלא כאותן שמונין אותן למנין עולם דיום א' או ל"י חשובין שנה אלא בעינן מעל"ע:

13 תד"ה בת עשרים. ואי גרסי' יביא קאי אבעל כו'. עי' מהר"ם. והתור"ע לא ראהו:

« רש"ש על נדה מ״ו ע״ב רש"ש על נדה מ״ח ע״א »