רש"ש על נדה ח׳

1 גמרא דתנן ריב"ב העיד ה"ד כו'. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה ונימא מאי נשים. קטנות דעלמא. הס"ד. ומה"ד

3 רש"י ד"ה יש להן שביעית. שצריך להפקירם ואסור כו'. שביק איסור מלוגמא שהזכיר לקמיה בדבור הסמוך. משום דלא פסיקא ליה דדילמא אינן מאכל אדם ומותר במלוגמא לאדם כדתנן ברפ"ח דשביעית:

4 תד"ה יש להן בסופו. אבל הן מתבערין עה"פ. כ"ז ליתא במשנה וע"ש. ונראה למחוק מדבריהם:

5 תד"ה מאן. ואין סברא לומר דפליגי אי הנאתו וביעורו שוה אי לאו וי"ל כו'. כצ"ל. ק"ק דאיך ס"ד למימר דפליגי בזה. דא"כ מאי ראיה מר"א דס"ל דאסור בערלה יען היותו סובר דהנאתו וביעורו שוה. וי"ל:

6 גמרא דתנן רש"א אין לקטף שביעית כו'. נראה דגרסי' דתניא. כי בהמשנה ליתא וחכ"א כו'. דאין לומר דהכוונה על דברי ת"ק דמתניתין וכדמשמע מהגרי"פ. שהרי עיקר הדיוק הוא מלישנא דמפני שקטפו זהו פריו וכמש"כ המהרש"א. ועל דברי הת"ק קאמר ר' פדת דר"א היא:

7 רש"י ד"ה מעין י"ח. שאומר בשבעה כו'. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה דילדה לשבעה. קמ"ל דאזלינן בתר ר"נ. עמש"כ ביבמות מב בס"ד:

9 רש"י ד"ה דיה שעתה. ול"א איגלאי מילתא למפרע דלאו הריון כו'. ר"ל משום דבאמת הריון הוא לענין למפרע דמעל"ע וכדמסקי ר"פ ור"פ לקמן. וק"ל מהא דלקמן ט ב בד"ה ה"ה ככל הנשים שכ' וכ"ת תיגלי מילתא למפרע כו' לא אחמור רבנן כו' ע"ש. וי"ל: