רש"ש על נדה ל״א א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על נדה ל׳ ע״ב רש"ש על נדה ל״א ע״ב »

1 נדה פתח ↗

דָּרֵשׁ רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: מַאי דִכְתִיב ״עוֹשֶׂה גְּדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר״? בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, נוֹתֵן חֵפֶץ בְּחֵמֶת צְרוּרָה וּפִיהָ לְמַעְלָה — סָפֵק מִשְׁתַּמֵּר, סְפֵק אֵין מִשְׁתַּמֵּר. וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָר הָעוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה פְּתוּחָה וּפִיהָ לְמַטָּה, וּמִשְׁתַּמֵּר.

2 רש"י פתח ↗

לבדו - הוא לבדו יודע שהוא נס אבל בעל הנס אינו מכירו:

1 גמרא מ"ד עושה גדולות עד אין חקר כו'. הוא באיוב ט:

2 רש"י ד"ה הוא. שנטה חמורו כו'. עי' מהרש"ל בשם הערוך ערך חמרא וכן איתא בב"ר פצ"ט:

« רש"ש על נדה ל׳ ע״ב רש"ש על נדה ל״א ע״ב »