רש"ש על בכורות נ״ו

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בכורות נ״ה ע״ב רש"ש על בכורות נ״ז ע״א »

1 תמורה פתח ↗

מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן אֵין זְנוּת לִבְהֵמוֹת? אֲמַר לֵיהּ: לָא נִישְׁמוֹט לִישְׁתְּמִיט קְרָא לִכְתּוֹב ״אֶתְנַן זוֹנָה וָכֶלֶב״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מִנַּיִן לְאֶתְנַן כֶּלֶב וּמְחִיר זוֹנָה שֶׁמּוּתָּרִין? שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁנַיִם״ וְלֹא אַרְבָּעָה. וַלְדוֹתֵיהֶן מוּתָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר ״גַּם שְׁנֵיהֶם״ — ״הֵם״ וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶן. אָמַר רָבָא: וְלַד הַנִּרְבַּעַת אֲסוּרָה, הִיא וּוְלָדָהּ נִרְבְּעוּ. נוֹגַחַת אֲסוּרָה, הִיא וּוְלָדָהּ נָגְחוּ. וְלַד מוּקְצֶה וְנֶעֱבָד — מוּתָּר. מַאי טַעְמָא? לְאִימֵּיהּ אַקְצְיַהּ, לְאִימֵּיהּ פָּלְחִי לַהּ. אִיכָּא דְאָמְרִי: וְלַד מוּקְצֶה וְנֶעֱבָד — אָסוּר. מַאי טַעְמָא? דְּנִיחָא לֵיהּ בְּנִיפְחֵיהּ. אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי, אָמַר רַב: הַמְקַדֵּשׁ בְּפֶרֶשׁ שׁוֹר הַנִּסְקָל, מְקוּדֶּשֶׁת. בְּפֶרֶשׁ עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מַאי טַעְמָא? אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא, וְאִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא. אִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא: נִיחָא לֵיהּ גַּבֵּי עֲבוֹדָה זָרָה בְּנִיפְחֵיהּ, גַּבֵּי שׁוֹר הַנִּסְקָל — לָא נִיחָא לֵיהּ בְּנִיפְחֵיהּ. אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא, גַּבֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב: ״וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמוֹהוּ״, כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ. גַּבֵּי שׁוֹר הַנִּסְקָל כְּתִיב: ״לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ״ — בְּשָׂרוֹ אָסוּר, פִּרְשׁוֹ מוּתָּר. מַתְנִי׳ נָתַן לָהּ מָעוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין. יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, וְכׇל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ — אָסוּר. נָתַן לָהּ מוּקְדָּשִׁין — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין. עוֹפוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, שֶׁהָיָה בַּדִּין: מָה אִם הַמּוּקְדָּשִׁין, שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֵין אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן; עוֹף, שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עָלָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְכׇל נֶדֶר״ — לְהָבִיא אֶת הָעוֹף. כׇּל הָאֲסוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ — וַלְדוֹתֵיהֶן מוּתָּרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וְלַד טְרֵפָה לֹא יִקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: כְּשֵׁירָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה — פְּסוּלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ טְרֵפָה — אֵין פּוֹדִין אוֹתָן, שֶׁאֵין פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: נָתַן לָהּ חִיטִּין וַעֲשָׂאָתַן סוֹלֶת, זֵיתִים וַעֲשָׂאָתַן שֶׁמֶן, עֲנָבִים וַעֲשָׂאָתַן יַיִן. תָּנֵי חֲדָא: אֲסוּרִים, וְתַנְיָא אִידַּךְ: מוּתָּרִין. אָמַר רַב יוֹסֵף: תָּנֵי גּוּרְיוֹן דְּמִן אַסְפּוֹרַק — בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית הִלֵּל סָבְרִי: ״הֵם״ — וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶן, ״הֵם״ — וְלֹא שִׁינּוּיֵיהֶן. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: ״הֵם״ — וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶן, ״גַּם״ — לְרַבּוֹת שִׁינּוּיֵיהֶן, וּלְבֵית הִלֵּל, הָכְתִיב ״גַּם״! ״גַּם״ לְבֵית הִלֵּל קַשְׁיָא. תָּנוּ רַבָּנַן: ״בֵּית ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ — פְּרָט לְפָרָה, שֶׁאֵין בָּאָה לַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לְרַבּוֹת אֶת הָרִיקּוּעִין. מַאן חֲכָמִים? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: נָתַן לָהּ זָהָב, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין עוֹשִׂין רִיקּוּעִין, אֲפִילּוּ אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת. נָתַן לָהּ מוּקְדָּשִׁין — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין כּוּ׳. וְיִהְיוּ מוּקְדָּשִׁין אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן, מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה עוֹפוֹת שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן, מוּקְדָּשִׁים שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְכׇל נֶדֶר״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנָּדוּר. טַעְמָא דְּמַעֲטִינְהוּ קְרָא, הָא לָא מַעֲטִינְהוּ קְרָא הֲוָה אֲמִינָא: כִּי יָהֵיב לַהּ מוּקְדָּשִׁין — חָל עֲלֵיהֶן אֶתְנַן וּמְחִיר? וְהָא לָאו מָמוֹנָא הוּא! אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: בְּמַמְנֶה עַל פִּסְחוֹ, וְרַבִּי הִיא, דְּתַנְיָא: ״וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה״. הַחֲיֵיהוּ מִשֶּׂה, מִכְּדֵי אֲכִילָה וְלֹא מִכְּדֵי מִקָּח. רַבִּי אוֹמֵר: אַף מִכְּדֵי מִקָּח, שֶׁאִם אֵין לוֹ מַמְנֶה אֲחֵרִים עִמּוֹ עַל פִּסְחוֹ וְעַל חֲגִיגָתוֹ, וּמְעוֹתָיו חוּלִּין, שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל פִּסְחֵיהֶן. כָּל הָאֲסוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ וְכוּ׳. אָמַר רַב: כָּל הָאֲסוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ וַלְדוֹתֵיהֶן מוּתָּרִים, וְתָנֵי עֲלַהּ: וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא, אָמַר רַב נַחְמָן: מַחְלוֹקֶת שֶׁעִיבְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִרְבְּעוּ, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר ״עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא״, וְרַבָּנַן סָבְרִי ״לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא״, אֲבָל נִרְבְּעוּ וּלְבַסּוֹף עִיבְּרוּ — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּרִין. רָבָא אָמַר: מַחְלוֹקֶת שֶׁנִּרְבְּעוּ וּלְבַסּוֹף עִיבְּרוּ, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם אָסוּר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם מוּתָּר. אֲבָל עִיבְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִרְבְּעוּ — דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרִין. וְרָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: וְלַד נִרְבַּעַת אָסוּר, הִיא וּוְלָדָהּ נִרְבְּעוּ, וְלַד נוֹגַחַת אָסוּר, הִיא וּוְלָדָהּ נָגְחוּ. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ. אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא, אָמַר רַב נַחְמָן: מַחְלוֹקֶת שֶׁנִּרְבְּעוּ כְּשֶׁהֵן מוּקְדָּשִׁין, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר בִּיזּוּי מִילְּתָא, וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא. אֲבָל נִרְבְּעוּ כְּשֶׁהֵן חוּלִּין, הוֹאִיל וְהִשְׁתַּנּוּ — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּרִין. רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: מַחְלוֹקֶת כְּשֶׁנִּרְבְּעוּ כְּשֶׁהֵן חוּלִּין, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: בִּיזּוּי מִילְּתָא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: הוֹאִיל וְהִשְׁתַּנּוּ — מוּתָּרִין, אֲבָל נִרְבְּעוּ כְּשֶׁהֵן מוּקְדָּשִׁין — דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרִין.

2 רש"י פתח ↗

ופריך והא בבכור כתיב - ואת ילפת מינה מעשר ועוד בכור קדוש בלקוח ומתנה שהרי משעה שנולד קדוש:

3 תוספות פתח ↗

אמר קרא כן תעשה אם אינו ענין לבכור - תימה דבריש עד כמה לעיל בכורות דף כו: דרשינן לענין בכור כדאמר אמר קרא כן תעשה הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך וי"ל הא דדרשינן ליה בבכור משום דכתיב בבכור אבל מאחר דאפקיה רחמנא בלשון עשייה דרשינן ליה למעשר משום דבכור לא שייך קדושת עשייה קדושה:

5 בכורות פתח ↗

מַתְנִי׳ הָאַחִין וְהַשּׁוּתָּפִין, שֶׁחַיָּיבִין בַּקָּלְבּוֹן — פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה, חַיָּיבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה — פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן.

6 בכורות פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״יִהְיֶה לְךָ״ — וְלֹא שֶׁל שׁוּתָּפוּת. יָכוֹל אֲפִילּוּ קָנוּ בִּתְפִיסַת הַבַּיִת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִהְיֶה״.

7 בכורות פתח ↗

וְהַאי בִּבְכוֹר כְּתִיב! אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִבְכוֹר, דְּהָא אִיתֵיהּ בְּשׁוּתָּפוּת, דִּכְתִיב: ״וּבְכוֹרוֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם״, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.

8 רש"י פתח ↗

וכשחייבין במעשר בהמה - כגון שלא חלקו ועדיין תפיסת בית ירושת אביהן קיימת דלא הוו כשותפות כדאמר בגמרא יכול אפי' קנו בתפיסת הבית ת"ל יהיה אלמא כאביהן דמו:

9 רש"י פתח ↗

פטורין מן הקלבון - שני אם נותנין בין שניהם סלע שלם דבמקום אביהן קיימי נכסי ואילו הוה יהיב אבוהון סלע על ב' בניו לא היה נותן קלבון לחילוף שכן דרך לעולם שהמחוייב שני חצאי שקלים נותן שקל שלם ולא הוי כשני אנשים המצרפין שני חצאי סלעיהם לסלע שלם:

10 רש"י פתח ↗

קנו בתפיסת הבית חייבין - במעשר בהמה כדאמרינן בגמ'. והאי קנו לא לקחו במעות אלא קנו שנפלה להם בהמה מאביהם:

1 גמרא איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כו'. ומוקי לה כשנתנו לה במעי אמו. וק"ל דהא כשנולד מיקרי שינוי כדאיתא בריש הגוזל עצים ובאתנן דרשינן בתמורה ל ב הם ולא שינוייהם אליבא דב"ה. וי"ל דע"כ לא שרינן שינוייהם אלא בחטין ועשאן סלת וכו' אבל עובר ונולד לא מיקרי שינוי לענין זה דמעיקרא בהמה והשתא בהמה כדאמרינן במסכת עבודת כוכבים מז. אע"ג דגבי גזלן הוי זה שינוי. כבר חלקו התוס' בינם שם מו ב בד"ה כל האסורין. והא דדרשינן בתמורה שם הם ולא וולדותיהם אף לב"ש והתוס' בב"ק ר"ד סו כתבו דאף בעיברה ואח"כ נתן לה. התם היינו כשנתן לה גם האם דעיקר דעתה עליה כמש"כ התוס' שם ובתמורה שם. וללישנא קמא בע"ז שם דמדמה שינוי דעובר לחטים ועשאן סלת. מ"ל אתנן שנכנס לדיר להתעשר במחוסר זמן ודלא כר"ש:

2 רש"י ד"ה ופריך והא בבכור כתיב. ועוד בכור קדוש כו' שהרי משעה שנולד קדוש. ק"ל הלא מ"ל דאקני ליה משעה שיצא רובו. עי' כה"ג בתמורה כה:

3 תד"ה א"ק כן תעשה. כצ"ל וכן לקמן:

4 בסה"ד דבכור לא שייך עשיית קדושה. כן העתיק התוי"ט:

5 במשנה האחין השותפין. כ"ה הגי' במשניות בל"ו וכ"נ מפרש"י ועיין תוי"ט בספ"ק דשקלים:

6 גמרא ת"ר יהיה לך ולא של שותפות. המרשים לבמדבר השתבש דכינוי לך דשם שב על אהרן כדדרשינן לעיל נא במשנה יהי' לך אך פדה תפדה עפרש"י שם. אבל הכא הכוונה על פסוק אשר יהיה לך הזכרים שמות י״ג:י״ב וכדפרש"י:

7 שם אם אינו ענין לבכור כו' דהא כתיב ובכורות בקרכם וצאנכם כו'. וכ' התוי"ט דאיפכא ל"ל כו'. והתו"ח כ' דלרבויי שותפות במעשר ל"צ דמה"ת לומר דפטירי ע"ש. ול"נ דצריכה דלא נילף העברה העברה מבכור עי' לקמן מ"ח בתוי"ט:

8 רש"י ד"ה וכשחייבין במע"ב. דלא הוו כשותפות. כצ"ל:

9 רש"י ד"ה פטורין מן הקלבון. שני. משמע דקלבון א' מיהא חייבין. וכ"נ שפי' התוספות לעיל נ ב סד"ה דמזדבנא. ונראה דזהו כת"ק דר"מ בפ"א דשקלים מ"ו. אבל בחולין פירש רש"י דפטורין לגמרי וכן פי' הרע"ב כאן ושם. והתוי"ט במחכ"ת ל"ד שם בזה:

10 רש"י ד"ה קנו בתפוסת הבית. והאי קנו כו' אלא קנו שנפלה להם בהמה מאביהם. לכאורה ה"נ דאף אם קנו ממש בהמות מכספים שהניח להם הוולדות שלהן חייבים במעשר ועי' תוי"ט ספ"א דשקלים מש"כ בשם הרמב"ם:

« רש"ש על בכורות נ״ה ע״ב רש"ש על בכורות נ״ז ע״א »