רש"ש על בכורות נ״ב

1 גמרא מ"ט א"ק לו משפט הבכורה. כצ"ל בל"ו וכן ברש"י:

2 רש"י ד"ה ולא הבנות. שהיה מקבל עליו לזון כו'. המעי"ט תמה עליו. ולא זכר שכבר קדמוהו התוספות לקמן בד"ה והאמר:

3 רש"י ד"ה בכור קריי' רחמנא וד"ה יקום צ"ל הד"א. ומש"כ בסופו בין מיתת אביהם לייבום. וכן הרמב"ם בחבורו פ"ג מהלכות נחלות ה"ז כתב בשבח ששבחו נכסים אחרי מות אביו כו'. ותמיהני על הה"מ שם שכתב בדעת הרמב"ם אחר מיתת האח. משמע דבשבח שאחר מיתת האב עד מיתת האח נוטל. והאחרונים לא דברו בזה מאומה וצ"ע:

4 תד"ה ולא. אע"ג שאם הנזקין שלה באים לידה כו'. כצ"ל:

5 תד"ה והאמר. ועוד דפריש הכא טעמא משום דתנאי כתובה ככתובה דמי כו'. כצ"ל:

6 בא"ד משמע שלשתן ענין אחד באפותיקי. לכאורה נראה להגיה שניהן. דאפותיקי בבכור מאי עבידתיה. אם לא שהיה לפניהם הגירסא שלפנינו שם וכתובת אשה. אבל שם הוא ט"ס כמש"כ שם. וגם הם לא העתיקוהו כאן:

7 בא"ד ומשני הב"ע בשעשאה אפותיקי הא דאמר דשמין להם את השבח כגון כו'. כצ"ל:

8 שם בא"ד הויא ליה כמאן דגבי וכשאר שדות של בע"ח. כצ"ל:

9 בא"ד גם בקונטרס פירש עלה דכשנעשית אפותיקי מוקי לה כדלקמן. כצ"ל:

10 תד"ה לאתויי. דפליגי רבי ורבנן גבי בכור. הוא בב"ב קמד:

11 במשנה וחכ"א מתנה כמכר. נסתפקתי במתנה אם יוכל הנותן לגאול בע"כ של המקבל קודם היובל. בתי ע"ח משמע בערכין פ"ט מ"ד דאף במתנה יוכל לגאול בתוך שנתן. אבל שם מרבינן מתנה מן לצמיתות. דמשמע דוקא אחר שנתן כדכתיב ברישא דקרא הא בתוך שנתן לא וע"כ משום דיכול לפדות. משא"כ הכא האי קרא דמרבינן מתנה מיניה לא כתיב אפי' בפרשה דגאולה:

12 רש"י ד"ה טובה חכמה. חריפת האמורא. כצ"ל:

13 תד"ה בכור קרייה רחמנא. כצ"ל ושבינתיים למחוק:

14 תד"ה אמר. ומה שמקשה ר"ת היאך מצינו ידינו ורגלינו כו'. מה שנדפסה הגהה עה"ג בשם המהרש"א שבושא היא:

15 בא"ד ויל"פ דאע"ג דאית לן לקוחות כו'. כצ"ל: