רש"ש על בכורות ל׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בכורות כ״ט ע״ב רש"ש על בכורות ל״א ע״א »

1 רש"י פתח ↗

גרו באמגוזי - גרורים ומשוכים אחר אגוזים:

2 בכורות פתח ↗

מַתְנִי׳ הֶחָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית — אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, הֶחָשׁוּד עַל הַמַּעַשְׂרוֹת — אֵינוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. הֶחָשׁוּד עַל זֶה וְעַל זֶה — חָשׁוּד עַל הַטְּהָרוֹת, וְיֵשׁ שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַטְּהָרוֹת — וְאֵינוֹ חָשׁוּד לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה. זֶה הַכְּלָל: הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר — לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ.

3 בכורות פתח ↗

הֶחָשׁוּד עַל הַמַּעֲשֵׂר. מַאי טַעְמָא? מַעֲשֵׂר אִית לֵיהּ פִּדְיוֹן, שְׁבִיעִית — כֵּיוָן דְּקָא מִיתַּסְרָא לֵיהּ וְלֵית לֵיהּ פִּדְיוֹן — חֲמִירָא לֵיהּ.

4 בכורות פתח ↗

מַאן חֲכָמִים? רַבִּי יְהוּדָה, דִּבְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה שְׁבִיעִית חֲמִירָא לְהוּ, דְּהָהוּא דַּהֲוָה קָרֵי לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ ״דַּיָּירָא בַּר דַּיָּירְתָּא״, אֲמַר לֵיהּ: תֵּיתֵי לִי דְּלָא אֲכַלִי פֵּירוֹת שְׁבִיעִית כְּוָותָךְ.

5 חולין פתח ↗

וְלֹא גָּזְרוּ עַל תַּעֲרוֹבֶת דְּמַאי? וְהָתַנְיָא: הַנּוֹתֵן לִשְׁכֶנְתּוֹ עִיסָּה לֶאֱפוֹת, וּקְדֵירָה לְבַשֵּׁל – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִשְׂאוֹר וְתַבְלִין שֶׁבָּהּ, לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר.

7 בכורות פתח ↗

חָשׁוּד עַל הַמַּעֲשֵׂר, וּמַאן חֲכָמִים? רַבִּי יְהוּדָה, וְחַד אָמַר: הֶחָשׁוּד עַל הַמַּעֲשֵׂר חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית, וּמַאן חֲכָמִים? רַבִּי מֵאִיר. דְּתַנְיָא: עַם הָאָרֶץ שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵירוּת, וְנֶחְשַׁד לְדָבָר אֶחָד — נֶחְשַׁד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ נֶחְשָׁד אֶלָּא לְאוֹתוֹ דָּבָר בִּלְבַד.

8 רש"י פתח ↗

צריכין לקבל דברי חבירות בתחלה גרסי' ולא גרסי' כבתחלה - ובתוספתא גרסינן הכי בבתחלה כלומר מתחלה קודם שנחזיקנו בחבירות ואע"ג דאמרן לעיל בניו ובני ביתו אין צריכין לקבל הכא שאני הואיל ובשעת קבלה לא הוו גביה ואיכא למימר דסרכייהו קמא נקטי:

1 רש"י ד"ה גרו באמגוזי. עי' לשון הטוש"ע ביו"ד סי' קי"ט ס"ד:

2 במשנה חשוד על טהרות. עתוי"ט שהביא לשון הרמב"ם בחבורו "שהאוכל הטמא כו' א"מ אחרים אלא מד"ס". וק"ל הא משקין מטמא מדאורייתא כדמוכח בפ"ד דטהרות מ"ט ופסקה הרמב"ם בפי"ד מהל' אה"ט ה"ז וכ"מ בסוגיא דרחס"ה בפסחים. וכן צ"ע לשונו שם ברפ"ז שכ' אבל מד"ס גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל אחר טמאהו וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין. דמשמע ששניהם מד"ס מדכתב וכן וצ"ע:

3 גמרא שביעית כיון דקא מיתסרא ליה כו'. פשוט דהוא לשון בינוני ור"ל דמיתסרא עלי' לעולם ול"ל תקנה בפדיון. והרע"ב עיות הלשון שכ' כיון שנאסרה אין לה פדיון. ול"ד דהרי מעולם אסורה. ואולי כוונתו אלאחר זמן הביעור:

4 שם מאן חכמים ר' יהודה כו'. נ"ל דסמיך על מתניתין דספ"ג דדמאי "מודה ר' יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף כו'" ע"ש בפי' הרע"ב ולא מייתי ההיא עובדא אלא לטעם לדבריו:

5 תד"ה מעשרות. וכן א"ח כו' ולא משום מעשר בפ"ק דחולין. תימה דהא שם מייתי לה לענין תערובות דמאי ומוכח להדיא דפירושו משום דמאי וכפרש"י שם וצ"ע :

6 תד"ה מתניתין בסופו. וא"ת כו' דלמא חשוד גרע כו' לגבי מעשר כדמוכח כו'. כצ"ל ותיבת ראשון למחוק:

7 גמרא מאן חכמים ר"מ דתניא ע"ה שקבל כו' ונחשד לדבר אחד כו'. לכאורה לתירוץ ר' ינאי ברי"ש לעיל אין מכאן ראיה שיחלוק ר"מ על מתניתין. ועי' ישוב לזה ברא"ש פרק דלקמן סוף סי' ח' בשם הרר"י:

8 רש"י ד"ה צריכין לקבל ד"ח בתחלה. ואע"ג דאמרן לעיל בניו וב"ב א"צ לקבל כו'. הן שם איתא אצ"ל בפני ג' חברים דמשמע אבל קבלה מיהא בעו. ולכן יש ליישב גירסת כבתחלה ור"ל כמו שיבואו בתחלה לקבל עליהן ד"ח שלא קדמן קבלת בעליהן ונכון בעז"ה:

2 משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות פתח ↗

סָפֵק מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים טָהוֹר. לְטֻמְאַת עַצְמָן טָמֵא. כֵּיצַד. הָיָה מַקֵּל בְּיָדוֹ וּבְרֹאשׁוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִים וּזְרָקָן לְתוֹךְ כִּכָּרוֹת טְהוֹרוֹת. סָפֵק נָגְעוּ הַמַּשְׁקִין בַּכִּכָּרוֹת סָפֵק לֹא נָגְעוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בִּכְלִי זֶה אוֹ לֹא נָגְעוּ הֲרֵי הַכְּלִי טָהוֹר. וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגְעוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ הַטְּמֵאִין בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים אוֹ לֹא נָגְעוּ הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הָאֲחֵרִים טְהוֹרִין. אֲבָל טָמֵא שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִין. אוֹ שֶׁזָּרַק כִּכָּר טָמֵא לְבֵין מַשְׁקִין טְהוֹרִין סָפֵק נָגַע בַּמַּשְׁקִין סָפֵק לֹא נָגַע הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין בְּסָפֵק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

« רש"ש על בכורות כ״ט ע״ב רש"ש על בכורות ל״א ע״א »