רש"ש על בכורות כ״ד

1 גמרא ומאי בכוליה פירקין דר"י תרתי אמר. מזה קצת סתירה להתוספות בכתובות ח בסה"ד. ועמש"כ בב"ר פע"ה אות ה' במ"ת בס"ד:

2 שם ת"ש רשבג"א הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבי' כו'. כצ"ל:

3 שם לעולם פשיטא ליה הלכה כרשב"ג כו'. לכאורה המ"ל דאפי' כרבנן אתא ומספקא ליה דלמא דלאו מינה מודו דלא מרחמא. וזה פשיטא ליה דלא הוה מרחמא אלא א"כ ילדה אפי' לרבנן כיון דלא מינה הוא:

4 שם דאי אשמעינן טלה ה"א כו'. לכאורה השתא נמי איכא למיטעי דאפי' את"ל דלא מינה לא מרחמא מינה ודאי מרחמא ופשיטא ליה דלא לקי משום אותו וא"ב וי"ל:

5 תד"ה ראה. דסבר כר"ש דאסר קלוט כו'. מוכח דבחזיר היוצא מן הטהור מודה ר"ש דמותר. וק"ל דכמו דלרבנן דדרשי גמל גמל לאסור חלבו אסור גם חלב חזיר וכן לר"ש דדריש מאת הגמל לאסור חלב כמו כן לר"ש דדריש ליה לגמל הנולד מן הפרה מדוע לא נאמר דה"ה לחזיר. ועק"ל דפריך שם אלא מעתה שפן שפן כו' חזיר חזיר כו' עד כל היכא דאיכא למידרש דרשינן א"כ חזיר חזיר נמי איכא למידרש להכי:

6 תד"ה השוחט. לפי שהקדשים נשחטין בעזרה כו'. ותימה דבכור תמים נמי נשחט בעזרה ואי מיירי בבע"מ. א"כ קדשים נמי במומן נפדים ונשחטים חוץ לעזרה. ונלע"ד להגיה לפי שהקדשים נשחטין באיטלז משא"כ בכור כדאיתא לקמן רפ"ה. ובאיטלז שהוא מקום מיוחד לשחיטה מצוי שם ג"כ סכינים:

7 בסה"ד וצריך עשיית מקום טפי מקדשים. כצ"ל:

8 תוי"ט ד"ה ותולש השער. ואיכא למידק אמאי תנן שער דהא בצאן צמר מיקרי כו' הן עזים ג"כ בכלל צאן וגיזתם נקראו שער. ולקמן פ"ה מ"ג קרי לצמר איל ג"כ שער דאיתא שם מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל. ואין לומר בזקן שאני. דא"כ לא יהיה בו איסור כלאים. ויפסול לבגדי כהונה. וכן הנודר מן הצמר יהיה מותר בו וזה לא שמעינן. ולענין דקדוקו נ"ל דלפי מאי דמסקינן דטעמיה דריב"מ הוא משום דתולש לאו היינו גוזז. והוא כרבי יוסי בחולין קלז ואמרינן שם דבנוצה של עזים מודה משום דאורחיה הוא וכמו דאמרינן לקמן שאני כנף דהיינו אורחי'. לכן קאמר הכא ותולש השער לאפוקי הנוצה. עי' תוספות שבת כז ד"ה ונוצה: ואגב אומר דלהכי פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' מת"ע ה"ו כרבי יוסי וע"ש בכ"מ שנדחק בטעמו וכן הר"ן שהביאו שם משום דקאי ריב"מ דפסקינן כוותי' בשיטתי'. וכן במנחות ר"ד סח אמרינן דקיטוף שרי קודם העומר וע"ש בפרש"י והיינו כרבי יוסי. ודע דמה שהקשה השעה"מ בפ"ג מהלכות יו"ט בסתירת פסקי הרמב"ם מהלכות בכורים אישתמיטתיה שכבר קדמו הר"ן בזה הביאו הכ"מ שם:

9 תד"ה והיינו. ולענין בכור ל"מ למיבעי מידי בפשטא דמתני'. כצ"ל בבי"ת:

10 בא"ד את"ל לדם הוא צריך ופתחא ממילא הוי הלכה כר"ש דאמר דבר שא"מ מותר או הלכה כר"י ואת"ל הלכה כר"י מקלקל הוא כו':

11 בא"ד אסר ר"י קידור אע"ג דדבר שא"מ הוי במקלקל כו'. כצ"ל: