רש"ש על בכורות נ׳

1 גמרא ותניא שש מעה כסף דינר. הוא בקדושין יב:

2 שם ר"א שדר ליה שיבסר זוזי לרב אחא כו' בפדיון הבן. משמע מזה דמותר לפדות ע"י שליח ודלא כרמ"א בסימן ש"ה סעיף יו"ד בסופו. וכבר חלקו עליו:

3 רש"י ד"ה דינרא הדריינא וד"ה ושייפא. ב' דבורים הללו נעלמו מעיני המהרש"א בח"א. ומש"כ רש"י ושייפא שם המלך. נראה דמפרש ושייפא כפירוש התוספות ור"ל דמחמת יושנן נישופו אותיות דשם המלך וכ"מ בפירושו בע"ז:

4 רש"י ד"ה והלא סלע. ובת"כ כו' קתני כערכך יקום. כצ"ל בכ"ף:

5 רש"י ד"ה בפרשת ערכין כתיב יהיה. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה לישלח לי. והתילתא אינון שתי דינרין כו'. כצ"ל:

7 רש"י ד"ה מפני כספה. עירבוהו עם זהבה. כ"ה בע"י:

8 תד"ה דמזדבנא. ובפרק כה"נ גבי התקבלת מהן דינר זהב. כצ"ל והוא שם מו:

9 בא"ד הל"ל דל חומשא כו'. מש"כ בגליון דצ"ל דזל הוא שבוש. והגהה זו לוקחה מהמהרש"א אבל נראה דבו ט"ס:

10 בא"ד ע"ב שיהא סלע ופונדיון לשנה למ"ט כו'. כצ"ל:

11 בא"ד ואע"ג כו' דכששוקל י' ליטרא ביחד אינו נותן לו כל כך כו'. עמש"כ שם ברשב"ם ד"ה ל"י שקול לי אחד אחד בס"ד:

12 גמרא והרי מעשר דכתיב וצרת הכסף בידך כו'. מפרש"י בסד"ה הפורט משמע דהיה גורס קרא דונתת בכסף ועמש"כ בקדושין בס"ד:

13 רש"י ד"ה שאני התם. בהדי כלים. הס"ד. ומ"ד שנים. כל דהו כו':

14 רש"י ד"ה הכסף כסף ריבה. וצרת הכסף ונתת הכסף. כצ"ל:

15 רש"י ד"ה קודש קודש. במע"ש כו' וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וגו' ובהקדש כו'. כצ"ל:

16 רש"י ד"ה התוקע. אל תהי בתוקעי כף וכו'. כצ"ל והוא במשלי כב:

17 תד"ה כל כסף האמור. אלא משקל כו' שהיה שוה למעה שנעשית כו'. כצ"ל:

18 בא"ד אבל לרב איתא בהדיא התם דבין שנים בין דבר חשוב מכלים נפקי. לא נמצא זאת שם בגמרא רק הם כתבו שם מעצמם כן אליביה:

19 בא"ד היינו בתר דאשכחנא דפרוטה הוי שפיר כסף כו'. כצ"ל וכ"ה בדבריהם בקדושין:

20 תד"ה כל כסף קצוב ובכתובות בפרק אע"פ תנן נותן לה כלים כו'. כצ"ל: