רש"ש על בכורות ל״ח

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 גמרא הא קמ"ל כו' מה כ"ח כו' לא נטמא תוכו ל"נ גבו אף כ"ש כו'. וכן לקמן הלכך שויוה רבנן כטומאה דכ"ח. תימה דהא כ"ח אם נגעה טומאה מגבו לא נטמא כלל אפילו גבו. וכ"ש אם נגעו משקין טמאים מגבו גבו מיהא טמא ועי' שבת טז תד"ה ה"ג וצ"ע :
2 שם מכלל דמקדח סתם זוטרא נמי מכסלע. תיבת נמי אין לה ביאור כאן. ונ"ל למחקה מהכא ולהציגה לקמן בתירוצא דר"נ סלע סתם זוטרא נמי ממקדח סתם:
3 רש"י ד"ה דמקדח גדול שנינו. דמקדח גדול הוא דהוי כסלע. כצ"ל:
4 תד"ה הרי הוא. ועוד דדרשינן הא יש צמיד פתיל עליו טהור ומי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה. כ"ז הוא בשבת פד ב. ור"ל דה"נ נאמר מי לא עסקינן דיש לו יד ואפ"ה טהור מכלל דלא מכניס:
5 רש"י ד"ה ואנן שית תנן. בעדיות פ"ה כו'. גירסא זו תמוה וגירסת הגמרא נכונה ועמש"כ בערכין כז ב על דבריו:
6 רש"י ד"ה שחור ונכנס בלבן. אם חוט שחור יוצא כו'. כצ"ל:
7 תד"ה אם. שהיה נראה דרב יהודה כו'. כצ"ל:
8 רש"י במשנה ד"ה לח. והאכילוהו ביחד. בגמרא מבואר למסקנא דרישא ר"ל דאכל לח ואח"כ יבש כדינו וה"ז מום. ואולי פירש כן לפי הס"ד כדרכו בכ"מ:
9 גמרא א"ד לח ויבש בזמן הלח. וכן לקמן דלמא פירי דאלול ותשרי מאכילנא ליה באדר וניסן. וקשה מדוע לא מיבעיא להו ג"כ איפכא דהיינו לח ויבש בזמן היבש וע"ק דלצד זה איך יפרנס הא דתני וישנו ג' חדשים וזה י"ל:
10 רש"י ד"ה והאנן תרווייהו תנן. אי אכיל כו'. כצ"ל בל"ו: