רש"ש על בכורות מ״ט

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מפרשים:
1 במשנה רע"א אם נתן לא יטול. נ"ל דלפ"מ שחילקו התוס' בב"מ ו ע"ב בין תפס קודם שנולד הספק לתפס אח"כ כאן בד"ה ואם לשני בנ"א לא באו דבריהם בביאור כוונת ר"ע אם נתן דוקא טרם שמת דהיינו קודם שנולד הספק אבל אם נתן אחר שמת דהוה אחר שנולד הספק יחזיר. ולכן לעיל גבי שתי נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות קתני אין כאן לכהן כלום דמשמע דאפי' תפס מוציאין מידו משום דהוה לעולם אחר הספק וכן בכל הני דקתני אין לכהן כלום. והיכא דקתני פטור היינו פטור מליתן. אבל אם נתן יש חילוק דפעמים דהיינו בשנתן קודם שנולד הספק לא יחזיר :
2 גמרא מדאיצטריך למיכתב ומעלה גבי ערכין כו'. עפרש"י. ונ"ל פירוש לפירושו דשם בערכין מתחלה היה רוצה למילף בבמה מצינו כולם משנת ס' דמפורש בה ומעלה. ואח"כ דחה דלהקל מלהחמיר לא מצינו למילף בב"מ והוצרך לחדש גז"ש שנה שנה. וכיון דידעינן דשנת חמש ועשרים כלמטה אף שהוא להקל. הדר מצינו למילף יום ל' דגם הוא כלמטה בב"מ מהם ובכ"מ ריש הלכות ערכין נמצאו בזה דברים תמוהים ומגומגמין וכן בתוי"ט ותו"ח בערכין שם עיין בהם ולכן שפיר קאמר ר"ע דאי ס"ד דגמרינן חדש חדש ממדבר נילף ג"כ חדש דערכין מחדש דמדבר דיום ל' כלמטה והדר נילף כולהו שנים דערכין בב"מ דאינהו ג"כ כלמטה. ול"ל ומעלה גבי ששים ונכון בעז"ה:
3 שם אר"א הכל מודים כו' כיום שלפניו דאמר שמואל כו'. כ"ה הגירסא ברא"ש:
4 תד"ה מת ביום ל'. עי' קושיית מהרש"א. ולי לק"מ דהרי עיקר ילפותא דרשב"ג הוא מפדיון בכור כדאיתא בשבת ס"ד קלה. ומש"כ הצ"ק בסופו דבבהמה יום ח' כשלפניו. אשתמיטתיה גמרא ערוכה שם קלו דאפי' בליל ח' מותר ועפרש"י שם:
5 גמרא ואע"ג דקי"ל כו' הלכתא כרב באיסורי כו' הכא כו'. והרא"ש ל"ג כ"ז ופסיק כרב מטעם דה"כ באיסורי. ואני תמה אמאי קרי ליה איסורא דהא ספק בכור אדם קי"ל הממע"ה ואי הוה איסורא הא קי"ל ספק איסורא לחומרא. ועיין בחולין קלד דאיתא שם להדיא דספק חלה מיקרי ס' איסורא וס' בכור אדם מיקרי ס' ממונא. ועיין ש"ך יו"ד סימן רנ"ט סקי"ד ובססי' קע"ז:
6 שם ת"ר הוא לפדות ובנו לפדות כו'. בברייתא אין בה תוספת כלל על לשון המשנה. אולם מצינו כיוצא בזה בש"ס כמו שהבאתי בס"ד בסוטה מט ע"ש. אך זה תימה שבקדושין הביא הבריי' ולא המשנה ע"ש: ומה שיש לדקדק ברש"י ובתוספות בפירוש דרבי ירמיה כתבתי בקדושין ע"ש:
7 במשנה כולם בשקל הקדש כו'. ברש"י כאן ובגמרא לקמן נא הועתק וכולם בו':
8 שם חוץ משקלים. הא דלא תני נמי מעשר וראיון כדתני בברייתא לקמן נא. הוא משום דלאו חדא מחתא נינהו. דשקלים הוא דוקא מטבע של כסף וזהו המכוון כאן באמרו חוץ כו' ר"ל דאינן בשוה כסף אלא בכסף ממש דוקא. משא"כ מעשר דנפדה אפילו במטבע דפרוטות כדלקמן נב ולשון הרע"ב "ומע"ש נמי א"נ אלא במטבע של כסף" הוא שלא בדיוק כלל. וכן הראיון נראה דאין קפידה אלא על המטבע מאיזה מין שיהיה:
9 רש"י ד"ה וכולן בשה"ק בסופו. ולמיתני האי וכולם. כצ"ל:
10 תד"ה אר"א. והשתא הוו חמש סלעים דבר מועט מאד דקאמר כו'. כצ"ל:
11 בא"ד ועוד בכ"ד סתם דינרא כו'. כצ"ל:
12 בא"ד ור"א דאשכח אונייא כו'. לפנינו בב"מ כח ב הגי' אודייא:
13 תד"ה ריו"ח. ודומה שהוא פירוש כו'. כצ"ל: