רש"ש על בכורות ל״ט

1 רש"י ד"ה למימעל. וקודם שתכלה זמן בדיקתו כו' נהנה כו'. משמע דלאחר שמונים ודאי מעל. ונ"ל מזה ראיה לדעת מהרש"ל הובאה בש"ע יו"ד סימן ש"ה דבפדה בכור בתוך למ"ד בסתם דעתו שיחול הפדיון בעת שראוי להפדות. ודלא כש"ך שם. ולדעת שמואל לקמן מט המ"ל נ"מ אם נתעכל הפדיון בתוך שמונים אם צריך לחזור ולפדות:

2 תד"ה שיהו. אלא כמו שפירשתי מתחלה כדמשמע בפרק הערל כו'. אמת שרש"י בעצמו פירש שם כן. אבל אנכי בענ"ד איני רואה שם שום הכרע שלא לפרש כמו שפירש כאן. או אפי' כההיא דמכות:

3 בסה"ד ונראה דכפרים המשולשים כו'. לא הוי לא כי האי כו'. לכאורה שם הוא מכוון לפירושם דכאן. ואולי ר"ל לפרש"י דכאן. ויש לדחוק דכוונו אף לפי פירושם:

4 גמרא ח"מ והכי קתני כו'. אבל נעקרו שוחטין ריב"ק כו' רחב"א כו'. עמש"כ לעיל בר"פ טעם פלוגתתן:

5 שם דכ"ע כו' וחסרון מבפנים שמיה חסרון כו' כאן כשנבראה באחת מעיקרא. פרש"י דליכא חסרון. מכאן ק"ל על הרמב"ם בספ"ח מהלכות שחיטה דמפרש לחסורה דח' מיני טרפות דהיינו בתחלת ברייתה וכן סתם הש"ך אחריו בסימן כ"ט סק"ה. ועיין לקמן מה חסר שאין בו אלא מאתים ופרש"י שנברא חסר כו':

6 רש"י ד"ה שהיה כבר. בשעת קבלת הדם יהיה שלם. כצ"ל:

7 רש"י ד"ה דהא ליתנהו. וחסרון הוי. לפי הגהת הצ"ק בדבריו לעיל דכ"ע חסרון בפנים ל"ש חסרון א"כ מאי הוי דחסרון הוא. ולשונו בקדושין דמינכר טפי:

8 גמרא מעשה בעינבל באחד שנטלו זאב כו'. כצ"ל. עיין חולין ס"ד נז:

9 שם וכמה תהא משולשלת. כצ"ל ועמש"כ במנחות:

10 שם בש"א ארבע ובה"א שלש. כצ"ל:

11 תד"ה או בסופו. ובתוספתא קתני כו'. כצ"ל ומלת והתם למחוק:

12 תד"ה כמה. הידור ציצית שליש גדיל כו'. הוא במנחות לט:

13 בא"ד וכך משמע בספרי כו'. עיין בדבור הסמוך דלעיל: