רש"ש על בכורות ל״ב

1 גמרא מה לחרמים שכן חלים על הכל. פי' שחל אפי' על עבדים ושפחות ומטלטלין משא"כ מעשר שא"נ אלא בבקר וצאן ורש"י לא פי' כן:

2 רש"י ד"ה בחרמים. כתיב כו' ולא יגאל כל חרם קדש קדשים וגו'. כצ"ל:

3 רש"י ד"ה והעברת קרא יתירה הוא. כדכתיב קרא אחרינא כל פטר רחם לי שמות ל״ד:י״ט. כצ"ל:

4 תד"ה רבא. ור"ת מפרש דהקדש נינהו דקאמר היינו כו'. כצ"ל:

5 רש"י בסה"ע דכתיב אתה ובניך כו'. הוא בויקרא י יד:

6 תד"ה פסק. בלשון ב"ה דעדיף משאר סתמי כדאיתא בסוף שבת קנז. לפנינו שם ליתא רק ריו"ח סתמא אחרינא אשכח בש"א מגביהין כו'. ופרש"י ב"ה חשיב כסתמא. ואולי משום דק"ל מדוע לא פריך הגמרא מאי חזית כו' כדפריך בשבועות ר"ד ד ובחולין מג לפרש"י. לכן פירשו דב"ה עדיף מסתמא:

7 בא"ד ובפ' עד כמה מי שאינו מומחה כו' ולקמן בפירקין כו' ונודע שלא הראהו כו'. ל"י מה ראיה משתי אלו הלא הן כמו בכור תמים שנשחט בחוץ דודאי אסור בהנאה כקדשים שנשחטו בחוץ:

8 בא"ד דאמר מדבריו למדנו כו' משמע דבשרו אסור בהנאה. כצ"ל: