1שש תקיעות היו תוקעים ערב שבת בין תקיעות ותרועות ראשונה להבטיל עם שבשדות והיו כלם נמנעים מלעדור ולחפור ומתחילים ובאים ואין הקרובים רשאים ליכנס עד שיהיו הרחוקים עמהם ויכנסו ביחד ועדיין חניות פתוחות ותריסין שעליהם המקח מונחים על פתחי החנויות שיוכלו הבאים ליקח תבלין ופירות הצריכים לשבת ומלאכה נעשית בכל העיר התחיל לתקוע בשנייה להבטיל עיר ממלאכה וחניות מלמכור ונסתלקו התריסין וננעלו החניות ועדיין התבשילין מונחים על גבי כירות ותוקע שלישית לחלוץ תפלין ולהדליק את הנר ושיסלק המסלק ויטמין המטמין שמנהגם היה בהטמנתם שלא על גבי כירה היתה אלא לאחר סלוקו מטמין וי"מ סלק לצורך הלילה ומטמין לצורך מחר ומ"מ אע"פ שמפרשים כן הטמנתם מ"מ לא על גבי כירה היתה כמו שכתבנו למעלה ואחר תקיעה זו שוהא במקומו בכדי לצלות דג קטן או להדביק פת בתנור שהרי עדיין יקרמו פניה קודם שחשיכה שממהרין היו התקיעות כדי להוסיף מחול על הקדש ואח"כ תוקע ומריע ותוקע ושובתין הכל ואין עושים אחריה כלום ושמא תאמר והרי שליח זה צריך להוליך שופרו בביתו שהתקיעה היתה בגובה העיר ובאמצעיתה ונמצא שעדיין אינו שובת אינו כן שא"כ נתת דבריך לשיעורין אלא מקום צנוע לו בראש גגו שתוקע לשם ששם מניח שופרו:2כל כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אף לצורך עצמו של כלי שלא יגנב או שלא ישבר וכל שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו לצורך עצמו של כלי ומותר לטלטלו לצורך גופו כגון שצריך לו לצרך תשמיש של היתר כגון רחיים לעלות עליהם למטה או קורנס לפצוע בו אגוזים או לצורך מקומו כגון לישב במקום שהכלי לשם מעתה השופר והחצוצרות מלאכתן לאיסור ואסור לטלטלן אא"כ לצורך גופן כגון בשופר לגמע בו מים לתינוק או לצורך מקומן ונמצאת אומר בסוגיא זו שהלכה אין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות שהרי בכאן לצורך עצמו של כלי הוא וכמו שאמרו מקום צנוע היה לו ששם מניחו ואע"פ שמניחו אחר תקיעה אי אפשר לצמצם ואע"פ שזו שאמרו לא את השופר ולא את החצוצרות העמידוה לדעת ר' נחמיה שאומר שאף כלי שמלאכתו להיתר אינו ניטל אלא לצורך תשמיש שהוא מיוחד לו ואין הלכה כמותו כמו שיתבאר אפשר שהסוגיא נאמרת לצורך מקומה ולצורך גופה וזו שמתיר בשופר ואוסר בחצוצרות ר' יהודה מצד שהוא ראוי לגופו כגון גמיעת מים שבשופר הא חצוצרות הואיל ואין לה תשמיש גופה אסור אף למקומה וזו שמתיר בשניהם ר' שמעון שאין לו מוקצה בשום כלי לצורך מקומו ולצורך גופו הראוי לאחד לאחד הראוי לשניהם לשניהם ור' נחמיה אוסר בשניהם שאין מתיר טלטול אלא בכלי שמלאכתו להיתר ולצורך תשמיש המיוחד לו ולענין זה הלכה כר' שמעון בשבת וכר' יהודה בי"ט ומותר בשניהם ומ"מ כל שאין גופו ראוי לשום תשמיש לא של היתר ולא של איסור אין מטלטלין אותו כלל כגון אבנים ומעות וכיוצא בהם:3ואע"פ שלענין פסק אין אנו צריכים לדברי ר' נחמיה לענין ביאור מיהא צריך לשאול למה שייחסנו לדעתו שאין כלי ניטל אף במלאכתו להיתר אלא לצרך תשמיש המיוחד לו ומצינו שאמרו לדעתו במסכתא זו שכל שמלאכתו להיתר ניטל מיהא לגופו ומקומו ולזה פרשו לדעתו שאין כלי שמלאכתו להיתר ניטל אלא לגופו ומקומו וא"כ כשמלאכתו לאיסור אף לגופו ומקומו אסור ועל זו אסר אף בשופר וכן אסר בהסקת כלים שמאחר שאין דרכם בהסקה נעשה כמוקצה למלאכה ובמקומו שבמסכתא זו יתרחבו הדברים בענינים אלו:
