קראתי בכל לב, שמות ב׳

1 ותתצב אחותו מרחוק

2 משה רבנו מונח בתיבה קטנה ומשולח על גלי היאור. בין קני הסוף נעמדת מרים ומלווה במבטה את התיבה השטה. ובלשון התורה: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ". זהו סיפור פשוט, אחות דואגת, אחיה התינוק מוטל במקום סכנה, ומה תוכל לעשות אם לא להסוות את הקשר שלה לתיבה המפלילה? סיכויי הצלתו של התינוק תלויים בטשטוש זהותו ובהרחקתו מן המשפחה הישראלית שלתוכה נולד.

3 מה מרגישה מרים בעומדה על שפת היאור? איננו יודעים ולא מסופר לנו. הצמצום האופייני של התיאור המקראי לכדי פעלים ספורים, מותיר כר נרחב לפרשנות ואל החלל הזה נכנסים הפרשנים, ראשונים כאחרונים.

4 הרש"ר הירש כמעט מתרעם על המינימליזם של התורה שמסתירה מעינינו את ביטויי המתח והלחץ המלווים את מרים, העומדת ומציצה מן הסוף. בפירושו הוא משווה את דברי התורה לרומן ספרותי מתוך טרוניה על ההחמצה שעולה מהשוואה זו, ועל כך שהתורה הטילה על הקורא את המשימה לחלץ משמעות באמצעות כלים דלים השאובים מחכמת הדקדוק. ולו כדי לדלות משהו מן החוויה שעוברת על מרים באותם רגעים:

5 והנה, סיפורי התורה נבדלים היטב מסיפורי בני האדם. הללו ייבצר מהם, כמעט, להישמר מפניות אישיות, ולא יסתפקו בתיאור העובדות כהווייתן הפשוטה. משתפים עצמם בחוויות הגיבור, ומבקשים לתת ביטוי לרגשותיו ולהלכי נפשו וכו'. איה המספר, אשר בהעלותו חזיון שכזה היה מוותר על תאור הרגשות העזים, שפיעמו את הנפשות הפועלות, הייאוש, הפחד, החלטת הגבורה, הלב הרוטט בשעת העשייה, זעקת האימה אל ה', חרדת הציפיה: האיך יפול דבר וכו' וכו'? אבל דבר ה' יביא את העובדות, כמות שהן, אל שכלו של האדם. מה היו רגשותיהן של הדמויות — יוכבד ומרים — ברגע כזה, לבו של כל אדם בעל רגש יגיד לו זאת. אך באשר לעובדות, דבר ה' ישרטט אף את גווני הגוונים הדקים ביותר. ברגעים כאלה אין האדם פועל מתוך הכרה מלאה. יודע הוא את מעשיו, וגם רצונו משתתף בהם. אולם תוקפו של הרגע מתגבר עליו, עד שהוא כנשמע בעל כורחו לכוח עליון. ידוע ידעה האחות על לכתה; אבל לפתע פתאום — גם מצאה את עצמה שם, כאילו הוצבה שם על ידי כוח עליון. לכך "וַתֵתַצַב": מזיגה של פעולה שקולה ופעולה כפויה:

6 הרש"ר הירש סבור כי המילה ותתצב שחסרה בה י' להיות כמילה המתבקשת "ותתיצב" מתארת עמידה 'סתמית', מכאנית. התורה השתמשה בתיאור החיצוני הזה כדי לרמוז להלך הנפש של מרים באותם רגעים של אימה. הרגשות המציפים אותה הם אלה שמביאים אותה לעמידה מרוקנת ורובוטית, ועל העמדה הנפשית הזו אנו זוכים ללמוד מכוחה של מילה אחת.

7 קריאה אחרת של הפסוק ובתוכו הפועל 'ותתצב' עשויה ללמד על הלך נפש כמעט הפוך לזה. מרים לפי המתואר בפסוק "ניצבת" מנגד וגם מצפה "לדעה" מה ייעשה לו. צירופו של הגֵו הזקוף עם המבט החוקר משדרים דווקא עמידה יציבה, בטוחה ויודעת. וכך, בתרגום יונתן מיתרגמות מילים אלו ל"לאתחכמא מה איעביד ליה". כביכול נעמדת שם מרים בעמדת החוקר, רק על מנת להחכים ולהבין את המהלך הצפוי ולסקור את ההתפתחויות.

8 למעשה, רוב המפרשים והמדרשים התייחסו לתיאור העמידה שלה — לפועל החריג במקצת — ותתצב. לדבריהם, מרים לא עמדה שם עמידת איש פשוט, אלא עמדה שם ביודעה שכל שעליה לבדוק הוא כיצד תתגשם נבואתה.

9 ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. לדעת מה יעשה בסוף נבואתה... פסיקתא זוטרתא, ובמדרשים נוספים.

10 לפי המדרש הזה מרים ברוח נבואתה ידעה עוד בטרם נולד משה שהאח שייוולד לה יושיע את ישראל. אומנם, גזרת הבנים הותירה אפילו את הוריה מיואשים וחסרי תקווה. אך מרים שהתנבאה לא חדלה להאמין. היא חיה בוודאות של הצלה, כל שנותר לה לברר הוא כיצד יתרחשו הדברים. כיצד יוליך הקב"ה את מהלך העניינים. איך יביא את הגאולה.

11 או במילותיו של האלשיך:

12 והנה אין ספק כי עודנה מתחזקת באמונת נבואתה, על כן אומר הכתוב כי הנה ידעה בודאי שיעשה לו נס, אלא שלא ידעה מה יהיה הנס. וזהו אומרו לדעה מה יעשה לו, כלומר מה יהיה הנס אשר יעשה לו:

13 הרב נריה מרחיב את הנקודה הזו ומתאר בצבעים את מחשבותיה של מרים סביב אותה שאלה המנקרת במוחה, לדבריו:

14 שליחות ממרום להצלתו של משה רבינו, הייתה יכולה להתלבש גם במהלכים טבעיים: הנה יגיע ויבוא דייג עני משליך חכה ביאור, פורש מכמורת על פני המים, והעלה את תיבת הגומא. מעתה יהיו חייו של האח הקטן מובטחים, אולי יגדל במשכנות דלים, בכפר דייגים מצרי. או הנה תעלה מבין גלי הנהר סירת מטיילים עליזה, תגלה את התיבה אשר בסוף, תחליט לאמץ את הילד, והוא יחיה חיי רווחה במשפחה מצרית אמידה. יש מקום לשקול, מה עדיף לחינוכו של מושיע ישראל... נר למאור, שמות; ראו גם ספורנו על אתר.

15 הרעיונות והאפשרויות החולפים במוחה של מרים מבטאים לא רק את עצם הציפייה אלא גם את הרצון להבין מה נכון? כיצד נכון והיכן גדל מושיע של עם! איך תבוא הגאולה? כך או כך מציין הרב נריה:

16 ברם נראה שעמידתה־יציבתה של מרים שהיתה כולה דעת, דעת־קודש, התרוממה מעל לעצות הרגילות, אחרי שכבר נתנה חלקה בהתקנת תיבת הגומא, ומעתה ציפתה לעצת־ה' אשר היא תקום.

17 הרחיק לכת המדרש המתאר שלא מרים היא הניצבת שם, אלא עמה ניצבים כוחות רבים ועצומים — כולל השכינה בכבודה ובעצמה:

18 ותתצב אחותו מרחוק. וקיימא לן פסוק זה על נבואה נאמר כולו. ותתצב, כמו שנאמר ויבא ה' ויתיצב וגו' שמות ג', י: אחותו. כמו שנאמר אמור לחכמה אחותי את משלי ז', ד. מרחוק, כמו שנאמר מרחוק ה' נראה לי ירמיהו ל"א, ב. לדעה, כמו שנאמר כי אל דעות ה' שם ב', ג מדרש אגדה, שמות ב', ד.

19 המלבי"ם מעמיק את המדרש וכותב שהנפש, שהיא חלק א־לוה ממעל, יש לה אחות בעולמות העליונים והגם שאותו חלק עומד מרחוק הוא מתייצב על נפשות החסידים כמו שנאמר "ויתייצב ה'". חלק זה עומד לדעה מה יעשה לו. לפי זה, השכינה היא זו שהייתה עם משה כדי להשגיח על הצלתו. אותה שכינה ניצבת עם האדם, גם בזמן שבו מצוקתו רבה וגדולה, והוא נתון בתיבה מיטלטל בין הגלים.

20 על פרשה קצרה זו של המתנה וציפייה השליכו הפרשנים השונים את עמדותיהם ואת השקפת עולמם בנוגע לאופנים השונים של השגחת ה' ומציאותו בעולם. השבריריות של מבוכה באשר לעתיד המתוארת בדברי הרש"ר, והביטחון המוחלט המתואר בדברי הרב נריה הן דרכים נבדלות בעבודת ה'. אלה מאיתנו שהקב"ה "לא עובד אצלם" ואלה שבשל מסירותם הטוטאלית לרצון ה' סמוכים ובטוחים שה' ייענה לבקשותיהם.

21 הדרך שהמדרש האחרון מציע היא דרך שלישית: להתבונן במציאות וברצף המאורעות כאות להשגחה הא־לוהית. כל מה שיקרה הוא סימן לאחות הניצבת מרחוק. אפשרות זו היא אפשרות הביניים: מצד אחד, ביטחון מוחלט בהשגחה ובטיפול האישי, אך מצד שני — היעדר הנחות מוקדמות וציפיות לתסריט מוכתב מראש.

22 מכאן שהפרשנים השונים החילו על פרשה קצרה זו של המתנה וציפייה את עמדותיהם והשקפת עולמם בנוגע לאופנים השונים של השגחת ה' ומציאותו בעולם. בכך הפכו את נקודות המבט הרבות על מצב האדם המיטלטל בין מים למים למקובלות.