קראתי בכל לב, מסעי ג׳

1 עד מות הכהן הגדול

2 רוצח בשגגה גולה לעיר מקלט, עיר המקלט הופכת להיות ביתו, ולמעשה, לא יוכל לצאת ממנה לעולם: "כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל" ל"ה, כח. ישנו מועד לשחרור רוצחים בשגגה ולזכותם לשוב לעיר מולדתם, אבל הוא אינו קצוב ואינו ידוע. הוא תלוי במותו של הכהן הגדול.

3 התלות הזו בין מיתת הכהן לבין חירותם של הרוצחים בשגגה היא תלות שיש לתת עליה את הדעת. והיא מבוארת בשלושה אופנים שונים במקורות חז"ל:

4 האפשרות האחת מובאת בתלמוד הירושלמי. המדרש בירושלמי קושר בין כל פריטי הלבוש של הכהן לכפרת עם ישראל על חטאים ייחודיים. לכל פריט לבוש כוונת כפרה שונה. הציץ מכפר על עברות מסוימות, האבנט על אחרות וכן על זה הדרך. זוגי המעיל שקולם נשמע מכפרים על לשון הרע, ובהמשך לכך מותו של הכהן הגדול מכפר על מי שהרג נפש בשגגה יומא ז ע"א. הנחת כל פריטי הלבוש המיוחדים של הכהן הגדול ברצף אחד עם נשמתו של הכהן הגדול היא מעשה פרשני. הירושלמי טוען שהכהן הגדול כולו, מכף רגל ועד ראש, מיועד לכפרה, הוא משמש כמעין קורבן של עם ישראל עד כדי כך, שעל החטאים המיוחדים כמו הריגת נפש, אין כפרה אלא במותו. הרעיון פה הוא כמעט מיסטי־ערטילאי, והוא מתחולל בעולמות עליונים.

5 פירוש אחר נמצא בספרי, המעמיד את שתי הדמויות הללו, זו של הכהן וזו של הרוצח בשגגה, זה מול זה כבבואה הפוכה:

6 ר' מאיר אומר: רוצח מקצר ימיו של אדם וכהן גדול מאריך ימיו של אדם, אין בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפני מי שמאריך ימיו של אדם. רבי אומר: רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה, וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ, אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ ומסלק את השכינה לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ ספרי, מסעי פיסקא קס.

7 ר' מאיר מדגיש את קיצור החיים מול הארכתם, רבי מדגיש טומאה כנגד טהרה. הן ר' מאיר והן רבי מבארים שמן הדין על הרוצח למות ראשון. שכן הוא מקצר חיים, הוא טימא את הארץ וסילק את השכינה. בכך מתארים שני התנאים גם את הפסוק כאמירה צינית, היעלה על הדעת שהכהן הגדול ימות לפני מי שהרג את הנפש?! אבל הם מוסיפים גם הסבר שמעבר לכך. הסמליות ההפוכה שבדמויות שעל כף המאזנים. השקילות שמיוחדת רק לשני אלו. זו הסיבה שמעמידים מול הרוצח בשגגה את דמותו של הכהן הגדול, בבחינת כזה ראה והבן.

8 האפשרות הפרשנית השלישית נמצאת במשנה במסכת מכות, ושם מבצעת המשנה מהלך כפול. ראשית, היא מנתקת מעט את הזיקה שבין הכהן הגדול ודמותו הספציפית לבין הרוצח בשגגה, ומרחיבה את האפשרויות של הרוצח להשתחרר. "אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחותו מחזירין את הרוצח" משנה, מכות פ"ב מ"ו. לדעת תנא קמא במשנה, יש כמה סוגים של כהנים שמותם יגרום לשחרור הרוצחים. ור' יהודה מוסיף עליהם גם את הכהן משוח המלחמה. הפרשנות הזו מבוססת על ריבוי הפעמים שנזכרת בתורה התלות בין מות הכהן הגדול לצאת הרוצחים מערי המקלט. הרחבה זו שכשלעצמה מגדילה את אפשרויות השחרור, ומרככת את הקשר הישיר וההדוק בין הכהן הגדול ובין הרוצחים. אולם המשנה אינה מסתפקת בכך, להרחבה זו ישנה תוספת משמעותית: "לפיכך, אימותיהן של כהנים מספקות להן =הרוצחים בשגגה מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו".

9 לפי פירוש זה, התלות שהתורה מתארת הופכת ממשית, ואינה נותרת בגדר סמל, מטאפורה או כפרה רוחנית בלבד. יש לה השלכה מעשית על חייהם של הרוצחים בשגגה בעיר המקלט. התורה קשרה את גורל הרוצחים לגורל הכוהנים ויצרה ביניהם ברית. הדבר אולי יוצר תחושת חוסר הגינות, אבל אך טבעי הוא שהרוצחים ישבו ויתפללו וייחלו לרגע השחרור. רוצחים גם אם בשגגה שעיניהם נשואות למותם של אנשים ספציפיים הרי הם סכנת נפשות של ממש, רק שוחד יכול להפר את רוע הגזרה. הטבת מצבם, ריכוך הניכור והנֵכר, וטיפוח הקשרים בין משפחות הכוהנים לרוצחים בשגגה — כל אלה עשויים לעכב את תפילותיהם חסרות הרחמים. בכל אלה יש גם לחבר בין חסד ודין, בין טוהר לטומאה ובין שכינה למסלקיה.

10 ההבדלים בין שלושת הפירושים גדולים גם מבחינת משמעותם הערכית. הירושלמי סבור שהחטא כה גדול עד כי רק מותו של הכהן הגדול עשוי לכפר עליו. הספרי סבור כי רק הצבת דמותו של הכהן אל מול החטא נותנת לו פרופורציות בלתי נסבלות ובלתי נסלחות לעולם. ואילו המשנה אינה עוסקת בגודל עוצם החטא ובמוות, אלא רואה דווקא את החיים של הכהן הגדול כהזדמנות לכפרה. מתברר שהפסוק משקף שלוש תיאוריות ענישה שונות: כפרה, נקמה והזדמנות לתיקון. במציאות, שלוש אלו מכונסות יחד לעיר המקלט.