קראתי בכל לב, לך לך ג׳

1 אחד היה אברהם

2 התמקדותה של הפרשה בסיפור חייו של אברהם, ובסיפור ההתרחשויות השונות בעולם מנקודת מבטו, מלמדת על בולטותו ועל ייחודו. ההתמקדות הזו באדם אחד והפיכתו למרכז העולם מקבלת הד בדברי יחזקאל בשם אומות העולם הקובלים על דחיקת רגליהם על ידי אברהם: "בֶּן אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה" יחזקאל לג, כד.

3 על פי דבריהם של 'יושבי החרבות' ביחזקאל, אין הצדקה לחלוקה בלתי שוויונית המעניקה לאברהם היחיד את הארץ כולה. לכאורה זוהי תביעה לצדק חלוקתי, אבל בשורשה מונחת טענה רחבה הרבה יותר.

4 ר' אלעזר חורז במדרש מספר מראי מקומות שבהם מופיע מושג ה"אחד". "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" או "ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". פירוש המילה מתוך הקשרה מגלה שתלונתם של העמים אינה על ירושת הארץ, אלא על רעיון האחדות. הם מתעבים את העובדה שהעולם מדבר בשפה אחת והם אינם מאמינים בבורא אחד. גם אברהם עצמו הוא אחד שכן הוא גם עקר ואינו מוליד בראשית רבה, לח. ניתן לומר שהטענה היא על היובש ועל חוסר הפוריות של היחידות. אין הבור מתמלא מחולייתו, אברהם אינו יכול למלא חלל של עולם שלם. לא ניתן להסביר בריאה עצומה, תופעות טבע שונות והנהגות מגוונות ולקשור הכול למקור אחד.

5 בטענותיהם כלפי אברהם החמיצו העמים את יכולת ההולדה ואת יכולת ההתרבות האינסופית שלו. הם החמיצו את הרעיון של הגיוון שיש באחדות עצמה, ואין בפירוד. ניסוח דומה של תלונת העמים מופיע בספרי: "והרי דברים קל וחומר, ומה אברהם שלא עבד אלא א־לוה אחד ירש את הארץ, אנו שעובדים א־לוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ" ספרי, ואתחנן, פיסקא לא. לשיטת הספרי, טענו העמים כי היובשנות של האמונה בא־ל אחד אינה ראויה לפרס. הטלת מלוא כובד המשקל על אפשרות אחת ויחידה הינה חסרת אחריות והתנהגות ילדותית ושלומיאלית של מי שטרם פקח עיניו להבין את מורכבות העולם.

6 לפי מדרש אחר, ה"אחד" המיוחס לאברהם מעיד על העקביות שלו. "הוא תחילתו הוא סופו". אומנם, אברהם דווקא מזוהה עם מהפך ושינוי. על כך מעיר המדרש שזרע התשובה היה באברהם מקטנות. למעשה אברהם מייצג רצף אישיותי שבא לביטוי לאורך כל חייו בראשית רבה, ל. רציפות זו באה אולי לביטוי גם בתיאור שבתחילת פרשתנו "וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן". אין סטיות בדרך, אין שינוי מן התוכנית המקורית, אין הטיה של נקודת המבט. תכונה זו של היכולת להתעלם מן הסובב ולהישאר בבדידות מזהרת מעידה לפעמים גם על קשיות וחוסר הקשבה.

7 מדרש נוסף מתייחס ליחידאיותו של אברהם וקובע "לא היה באותן ימים כיוצא בו" במדבר רבה, י. המדרש הזה מדגיש את חד פעמיותו של אברהם, את חריגותו ואת בולטותו על רקע סביבתו. ספק אם התופעה ניתנת לחיקוי. אברהם הוא משונה. תלונת אומות העולם היא על הטיפוח של יוצא הדופן על חשבון הדאגה לכלל.

8 המשמעויות השונות הניתנות למילה "אחד" מתארות בדרכים שונות את תופעת יחידאיותו של אברהם. הוא יחיד כי הוא ממוקד מטרה. הוא יחיד כי הוא בודד, הוא יחיד כי דרכו קשה, וקשה למצוא לה ממשיכים. הוא יחיד כי הוא איננו גמיש, הוא יחיד כי הוא הולך ישר אל המטרה, הוא יחיד כי הוא אחר.

9 תשומת הלב המרובה למשמעות היחידאיות המיוחסת לאברהם נעשית במדרשים משני עברי המתרס. היא נעשית מן הצד של תיאור אברהם ומן הצד המתוסכל האחר של אומות העולם שנותרו מחוץ לסיפור. אוסף התיאורים הזה משקף את התפיסה היסודית של עם ישראל את עצמו אבל גם לא מותיר מקום לספק באשר לפירוש של אותם סיפורים מכוננים של ספר בראשית. דמותו של אברהם המייצגת את שורשי עם ישראל ואת ראשית קיומו מתוארת כדמות שהתגברה על תנאי חייה הראשוניים. אברהם אינו מודע למיעוט אנשיו, ולא לחדשנות שבגישתו, הוא התברך בכך שהעמדה הבכירה והמרכזית שייכת לו וזו אינה מושפעת מעובדות או ממספרים. ויש לו העזות להאמין שההבטחה הזו תתקיים. האתוס הזה הוא אתוס שניתן להצביע על קיומו גם כיום. תחושת הוודאות, ההעזה וההליכה כנגד הסיכויים בביטחון מוחלט. המרכזיות בתודעה למרות צדדיות הסיפור. כל אלו מאפיינים לא רק את אברהם ההיסטורי, אלא גם את בני בניו, ולא במקרה. הם תוצר החינוך היהודי והתפיסה המקראית האברהמית.