קראתי בכל לב, לך לך ב׳

1 מארצך וממולדתך ומבית אביך

2 הציווי שניתן לאברהם לצאת מארצו ומולדתו וללכת אל ארץ לא נודעת מנוסח באופן תמוה. לא ברור מדוע הקב"ה צריך לסמן את נקודת היציאה בפירוט רב כל כך "ארצך", "מולדתך", "בית אביך" בניגוד גמור לנקודת היעד המתוארת באופן מעורפל ולא מוגדר "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".

3 המדרש מבאר כי ריבוי תיאורי המקום הנעזב, מעצים את הוויתור הנלווה לעזיבה: "מארצך, מארפכי שלך, וממולדתך, זו שכונתך, ומבית אביך זו בית אביך" בראשית רבה, לט. אברהם מתבקש לצאת ממדינתו מן המחוז שאליו הוא משתייך לאומית־אתנית, מן השכונה והחממה החברתית, ומן המשפחה הקרובה, מקורת הגג המוכרת ומהשמיכה החמה. הקב"ה לא גילה לאברהם להיכן הוא הולך ולפי המדרש מטרת הסתרת היעד היא נתינת משמעות להליכה עצמה, לעצם ההתקדמות ולהתרחקות, כמו שאומר המדרש: "ולמה לא גלה לו... וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה" שם. התורה מעמידה את ההתנתקות ואת חווית החיפוש בחזית הדיון.

4 בילקוט שמעוני הדברים מובאים בהיפוך מסוים:

5 א"ר יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר: תאמר שבירה זו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה, אמר ליה: אני בעל הבירה — כך שלפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא, אמר: אני בעל העולם. ושכחי עמך ובית אביך, לך לך מארצך וממולדתך וגו' המדרש בצורתו זו מופיע בילקוט שמעוני תהילים רמז תשנ, למקבילה ראו: בראשית רבה, שם.

6 אברהם היה עסוק בחיפוש עוד בטרם ציווה עליו הקב"ה ללכת, כהמשך לכך הקב"ה שולח אותו להמשיך בתהיותיו, ללכת בעקבות סקרנותו. לעזוב את ארצו ואת מולדתו. הילקוט שמעוני אינו מזכיר כלל את מטרת ההליכה ואת ארץ כנען, אלא רק את העובדה שהמענה לספקות של אברהם ניתן באמצעות עצם ההליכה.

7 השפת אמת האדמו"ר מגור מדגיש את מסירות הנפש הכרוכה במהלך שנדרש מאברהם. "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", החזרתיות הזו מזכירה לנו את הציווי לאהוב את ה' ״בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״. לדבריו, אברהם מתבקש לוותר על כל היקר והאהוב על מנת להגיע לאמונה השלמה בקב"ה. על מנת לגבש דעות נכונות ומדויקות. גם לדברי השפת אמת, הדגש בפסוקים אינו על מעלתה של ארץ ישראל, אלא על הויתור הגדול ועל המהלך המבוקש.

8 מארצך — נגד בכל לבבך כי מחשבות האדם נוטה אחר מה שרואה ומכיר כל הדברים שבארצו. נפשך — הוא ממולדתך כי הנפש נמשך אחר אביו ואמו ומשפחתו. ומבית אביך — הוא נגד בכל מאודך כי לא חסר לו בבית אביו מאומה ועזב הכל לכבודו יתברך שפת אמת בראשית, פרשת לך לך, שנת תרל"ה.

9 דברי המדרשים וכן פירושו של בעל השפת אמת טוענים שמה שיש לפנינו הוא הוראת "סוּר מֵרָע" ואחר כך "עֲשֵׂה טוֹב".

10 מחשבות שונות מאלו עלו בדעתי בעת שקראתי את הפסוקים. ספקותיו של אברהם יכולים להיענות בשני אופנים: לך לשם או לך מכאן. הקב"ה אינו בוחר בדרך הראשונה אלא בדרך השנייה. המשמעות הראשונה של הפנייה הזו היא תזכורת לאברהם על כך שכל הליכה למקום היא יציאה ממקום. החזרה של התורה אל נקודת המוצא והדגשת פניה השונים מצביעה על המטען ועל מערכת ההקשרים שאברהם יוצא אתם לדרכו. התוצר המבוקש איננו התנתקות, אלא חיבור. חיבור בין עולמות. אברהם מתבקש להרחיב את הטווח של מקום המצאו. לחיות בקונפליקט תמידי של תנועה בין שני מוקדים, לעולם להיות חצוי בדעותיו, בתפיסת עולמו. החברה הקרובה אל ליבו תהיה הטרוגנית. לעיתים יתבקש למצוא את הדרך לפייס בין הקטבים המוליכים את חייו ולעיתים יחוייב להיות קרוע בין שניהם. חייו יימצאו מעתה בין צדק אנושי ובין התבטלות בפני הא־לוהי, בין חופשי לנכנע, בין שכרון הכריזמה האישית לבין הכרה בקיומו של "מנהיג לבירה", בין טבעיות בלתי אמצעית של העולם לתודעת קיום עתיר משמעות, בין אוניברסליות לפרטיקולריות.

11 דמותו של אברהם היא דמות מופת המוצבת אל מול כל יהודי:

12 עלינו היהודים הוטל עומס של משימה כפולה: עלינו להתמודד עם הבעיה של עימות כפול. אנו חושבים על עצמנו כעל יצורי אנוש, השותפים לייעודו של אדם בפגישתו הכללית עם הטבע... אנו מאמינים שהננו נושאי משא כריזמטי כפול. זה של כבוד האדם וזה של קדושת עדת הברית. אנו נקראים על ידי א־לוקים שהתגלה גם בדרגת הבריאה האוניברסאלית וגם בזו של הברית המיוחדת, לקבל על עצמנו שליחות כפולה, האוניברסאלית אנושית והעימות הבלעדי של הברית הרב סולובייצ'יק, ממעמקים פ"ב.

13 הקרעים של אברהם ורסיסי זיכרונות בית אביו מלווים אותנו עד היום. במשברים הגדולים הנובעים מן הגעגועים למימוש עקרונות המוסר הטבעי, ובתהייה על הצורך לעקוד את אלו על מזבח ההלכה והמסורת. ובעיקר בראייה נכוחה של האיזון המתבקש בין השניים. תוך בקשה ותחינה שיציץ אלינו בעל הבירה.