ביאור שטיינזלץ על גיטין פ׳

1 ואם היתה בת לוי — הריהי נפסלת בכך מן המעשר הניתן ללויים, ואם היתה בת כהן — הריהי נפסלת מן התרומה אף כשחוזרת לבית אביה הכהן.

2 ואין יורשין של בעל זה ויורשין של בעל זה יורשים את כתובתה אם מתה. ואם מתו הבעלים — אחד מאחיו של זה ואחד מאחיו של זה חולצין לה, שהרי היו בה קידושין מן השני, ולא מייבמין.

3 ועוד הלכה דומה הקשורה בכתיבה לא נכונה של גט: אם שינה את שמו וכתב שם אחר בגט, או שינה את שמה, או שינה את שם עירו או את שם עירה והלכה ונישאה לאחר על סמך גט זה — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו של קנסות שמנינו שייכות בה גם בגט שכזה.

4 א אגב כך מביאים עוד דין אחר: כל עריות שאמרו שאם מת אחיו בלא בנים, והניח אלמנה האסורה עליו באיסור ערווה כגון שהיא אחות אשתו, לא זו בלבד שלא חלה עליה חובת יבום, אלא גם צרותיהן נשותיו האחרות של האח שמת מותרות ואין בהן דין יבום וחליצה.

5 אם הלכו הצרות האלו ונישאו לאחר בלא חליצה, ונמצאו אלו העריות איילונית, ובכך נתברר למפרע שלא היו נישואיהן לאחיו נישואין מתחילה, ומשום כך צרות אלה לא נפטרו מן היבום משום "צרת ערוה" אלא היתה עליהן חובת יבום, והיו אסורות להינשא לאדם אחר בלא חליצה — תצא מזה, מן הבעל שנישאה לו ומזה, שאסורה ליבם, וכל הדרכים האלו ששנינו לעיל, שייכות בה.

6 וכן הכונס נושא את יבמתו, והלכה צרתה ונישאת לאחר, ונמצאת זו היבמה שכנסוה שהיתה איילונית, שלא חל עליה כלל דין יבום וממילא אין יבומה פוטר את צרתה — תצא הצרה מזה מבעלה ומזה, שאסורה ליבם, וכל הדרכים האלו ששנינו לעיל, שייכות בה.

7 ועוד דין דומה, כתב סופר גט לאיש עבור האיש שיתן אותו לאשתו בגירושיה, ושובר קבלה לאשה, שכאשר תקבל מבעלה את כתובתה תיתן לו שובר שקיבלה ממנו את הכתובה, וטעה הסופר ונתן את הגט לאשה ואת השובר לאיש, והם לא ידעו מה היה כתוב בשטרות שבידיהם ונתנו זה לזה את מה שקיבלו מהסופר, ונמצא שהאשה נתנה לבעלה את הגט, והבעל נתן לאשה את השובר, ואם כן לא היו כאן גירושין כלל,

8 ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה, אם נישאה האשה לאחר — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

9 ר' אלעזר אומר: אם לאלתר מייד יצא הגט מתחת ידי הבעל — אין זה גט, שהרי ברור שלא נתנו לה, אבל אם לאחר זמן יצא — הרי זה גט, לא כל הימנו אין זה בכוחו מן של הבעל הראשון לאבד זכותו של הבעל השני, ואנו אומרים שמן הסתם מסר לה את הגט כדינו, ואחר כך נזדמן שחזר ולקחו ממנה.

10 ב גמרא שנינו במשנה שאחד מן הדברים הפוסלים את הגט הוא אם כתבו לשם מלכות שאינה הוגנת. ושואלים: מאי מה פירוש "מלכות שאינה הוגנת"? ומשיבים: מלכות הרומיים, והוא כתב את הגט במדינה כגון בבל, שאין הרומאים מושלים בה. ואמאי קרי לה ומדוע קוראים לה "מלכות שאינה הוגנת"? — משום שאין להם לא כתב משלהם ולא לשון משלהם, אלא לקחו אותם מאומות אחרות.

11 אמר עולא: מפני מה תקינו תיקנו חכמים שיכתבו בזמן הגט את שנות המלכות בגיטין — משום שלום מלכות, שהמלכות מקפידה שהשטרות החשובים הניתנים בה יהיו כתובים בתאריך של אותה מלכות.

12 ותוהים: וכי בגלל תקנה שתיקנו חכמים רק משום שלום מלכות, ואירע שלא כתב כהוגן, יחמירו כל כך שתצא האשה מן הבעל והולד ממזר?!

13 ומשיבים: אין כן, ר' מאיר שסתם משנה היא שיטת ר' מאיר הולך בענין זה לטעמיה לטעמו, לשיטתו, שאמר רב המנונא משמיה משמו של עולא: אומר היה ר' מאיר: כל המשנה ממטבע מתבנית, נוסח שטבעו חכמים בגיטין, אפילו אם עשה שינוי בלתי חשוב — אינו גט, ואם נישאה האשה על סמך גט כזה — הולד ממזר.

14 ג שנינו במשנה: אם כתב גט לשום מלכות יון וכו' — הגט פסול. ומעירים: וצריכא ונצרכה להיאמר גם הלכה זו וגם שאר ההלכות, דאי אשמועינן שאם היה משמיע לנו דין זה רק בשינה לשם מלכות שאינה הוגנת, היינו אומרים שהגט נפסל משום דמליכא שמלכות זו מולכת כעת, והמלכות שהוא נמצא בה מקפידה על כך. אבל מלכות מדי ומלכות יון — אין להחמיר בדבר, משום שמאי דהוה הוה מה שהיה היה שבטלו מלכויות אלה ואין השלטונות מקפידים על הזכרתן בשטר.

15 ואי אשמעינן ואם היה משמיע לנו דין זה רק במלכות מדי ומלכות יון, יש להבין את ההקפדה שבדבר משום דמלכותא הוו שמלכויות היו, ומקפידים השלטונות על איזכור בשטר של מלכות אחרת, אבל אם כתב בגט את התאריך מזמן בנין הבית היינו אומרים מאי דהוה הוה מה שהיה היה ואין מקפידים על כך, ולכן השמיע שאף בזה יש להחמיר.

16 ואי אשמעינן ואם היה משמיע לנו רק במקרה שכתב לבנין הבית, היינו סבורים שגם על כך מקפידים, משום דאמרי שאומרים השלטונות: קמדכרי שבחייהו מזכירים את שיבחם של ישראל, במקום כבוד המלכות המושלת, אבל חורבן הבית דצערא שצער הוא לנו — אימא אמור שלא מקפידה מלכות על כך, על כן צריכא צריך שתיאמרנה כל הדוגמאות הללו.

17 ד שנינו במשנה בין הגיטין הפסולים: היה במזרח וכתב הסופר בגט במערב. ושואלים: מאן מיהו זה שמדובר בו? אילימא אם תאמר ששינה את מקומו של בעל, היינו הרי זה כמו שמפרש הלאה במשנה: שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה!

18 אלא לאו האם לא מדובר בסופר ששינה את מקום כתיבת הגט, ולא כתב מקום שהיה בו בזמן כתיבתו. כדאמר להו כמו שהיה אומר להם רב לספריה לסופריו, וכן אמר להו היה אומר להם רב הונא לספריה לסופריו: כי יתביתו כאשר אתם יושבים במקום הנקרא שילי, כתובו כתבו את מקום השטר בשילי, ואף על גב דמימסרן לכו מילי ואף על פי שנמסרו לכם הדברים במקום אחר, כגון במקום הנקרא היני, וכי יתביתו וכאשר אתם יושבים בהיני כתובו כתבו בהיני, ואף על גב דמימסרן לכו מילי ואף על פי שנמסרו לכם הדברים בשילי, שיש להקפיד ולכתוב את מקום השטר בדיוק במקום שנכתב, ולא במקום אחר, שאם לא כן נחשב הדבר כשינוי.

19 אמר רב יהודה אמר שמואל:

20 זו דברי ר' מאיר שמקפיד על שלום מלכות בגט, אבל חכמים אומרים: אפילו לא כתב תאריך בגט אלא לשם, על פי זמן שררתו של סנטר ממונה על שמירה שבעיר — הרי זו מגורשת, שאין כל חשיבות לשם מי נכתב התאריך.

21 מסופר: ההוא גיטא דהוה כתיב ביה גט אחד שהיה כתוב בו לשם איסטנדרא המושל של העיר בשכר שנקבו את התאריך הכתוב בו לפי זמן הממשלה שלו, שלחה את הבעיה הזו רב נחמן בר רב חסדא לקמיה לפני רבה: כי האי גוונא מאי כגון זה מה הדין?

22 שלח ליה לו כתשובה: בהא בזו אפילו ר' מאיר מודי מודה שהגט כשר, מאי טעמא מה הטעם? — מאותה מלכות הוא, ואין מושל המלכות מקפיד בדבר זה.

23 ושואלים: ומאי שנא ובמה שונה הדבר מסנטר שבעיר? ומשיבים: התם זילא להו מילתא שם מזולזל להם הדבר שכותב לשם פקיד קטן, הכא שביחא להו מילתא כאן משובח להם הדבר שהוא כותב לשמו של מושל חשוב.

24 אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב משנתנו זו דברי ר' מאיר היא, שהוא מחמיר בגט זה וסבור שהוולד ממזר, אבל חכמים אומרים: הולד כשר. ומודים חכמים לר' מאיר, שאם שינה בגט את שמו או את שמה, או את שם עירו או את שם עירה — שהולד ממזר.

25 אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא אנו גם כן שנינו דבר זה. ששנינו במשנתנו: שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה ונישאה לאחר על פי גט זה — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו של קנסות שקונסים אשת איש שנישאה לאחר, שנימנו למעלה, קיימים בה.

26 ויש לברר הא מאן קתני לה הלכה זו מי שנה אותה? אילימא אם תאמר שר' מאיר הוא ששנה אותה — אם כן ליערבינהו וליתנינהו שיערב וישנה את הדברים גם בשינוי מלכות וגם בשינוי שם, כהלכה אחת! אלא שמע מינה למד מכאן שזו היא שיטת רבנן חכמים. ומסכמים: אכן, שמע מינה למד מכאן שכך הוא, שעד כאן הובאו במשנתנו דברי ר' מאיר, ומכאן הוסיפו את דברי חכמים בשינוי עיקרי כזה שאף לדעתם פוסל את הגט.

27 א שנינו במשנה: כל עריות שאמרו שהן מותרות שנישאו צרותיהן לאחרים, ונתברר שלא היו בגדר צרת ערווה — הרי אלו יוצאות מבעליהן וכו'. ומעירים: יש לדייק בלשון המשנה שדווקא אם נישאו — אין כן חלים עליהן דינים אלה, אבל אם זינו אותן צרות, שנתברר שהיו זקוקות ליבם — לא, שאין חלים עליהן קנסות אלה.

28 לימא תיהוי תיובתא האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה על שיטת רב המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם מצפה ליבם שזינתה שכיון שהיתה זקוקה ליבום הריהי כעין אשת איש שזנתה תחת בעלה ואסורה ליבמה!?

29 ודוחים: לא, אין מכאן הוכחה, שכן אפשר לומר כך במשנה: נישאו — והוא הדין לזינו, והאי דקתני וזה ששנה נישאו — לישנא מעליא נקט לשון מעולה, נקיה, תפס ולא רצה לדבר על זנות.

30 ואיכא דאמרי ויש שאומרים שמועה זו באופן אחר: מה שאמרו במשנה שצרת ערווה שנישאת ונתברר שהיתה הערווה איילונית שקונסים אותה — נישאו והוא הדין לזינו.

31 ושואלים: לימא האם נאמר שדבר זה מסייע ליה לו לרב המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה — אסורה ליבמה!?

32 ודוחים: לא, נישאו דווקא הן שאסורות משום דמיחלפא שמתחלפת היבמה באשה שהלך בעלה למדינת הים ונישאה לאחר, שאז ודאי אסורה לראשון ולשני, וכיוצא בה גזרו ביבמה שנישאה. אבל בזנות, שאין הדברים דומים — אין לגזור.

33 ב שנינו במשנה הכונס את יבמתו ונמצא שהיתה איילונית, ובינתיים נישאה צרתה לאחר בלא חליצה שתצא מזה ומזה וכו'. ומעירים: וצריכא וצריך לומר גם את ההלכה הזו, אף שלכאורה ענין אחד הוא עם ההלכה הקודמת לה; דאי אשמעינן בהך קמייתא שאם היה משמיע לנו רק בזו הראשונה, בצרת ערווה, היינו אומרים שדין זה הוא משום שלא איקיים התקיימה מצות יבום כלל, שבמה שנישאת לאחר נמצא שליבם לא היה כלל את מי לייבם.

34 אבל הכא דאיקיים כאן שהתקיימה מצות יבום בדרך כלשהי כאשר כנס אותה, אף שלאחר מכן נתברר שלא היה כאן יבום — אימא אמור שלא נקנוס את הצרה, שלא היתה צריכה לחשוש לדבר זה.

35 ומן הצד השני אי אשמעינן הכא אם היה משמיע לנו רק כאן, ביבמה שנמצאת איילונית, היינו אומרים: דווקא כאן יש מקום לגזור משום דקא רמיא קמיה שהיא מוטלת לפניו לפני היבם, בדיוק כפי שצרתה האיילונית עומדת לפניו, והיה עליה להמתין, אבל התם דלא רמיא קמיה שם, במקרה שהיתה צרת ערווה, שאינה מוטלת לפניו, ששתיהן פטורות היו לגמרי מן היבום — אימא אמור שלא נקנוס, על כן צריכא צריך שתיאמרנה שתי ההלכות.

36 ג שנינו במשנה כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתן האיש לאשה שובר והיא נתנה לו את הגט, ר' אלעזר אומר: אם לאלתר יצא הגט מתחת ידי האיש ודאי שאין אלו גירושין, אבל אם יצא לאחר זמן אומרים שנתגרשה כדין, והחזירה לו את הגט.

37 ושואלים: היכי דמי כיצד הוא בדיוק לאלתר, והיכי דמי וכיצד הוא בדיוק לאחר זמן? אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין של גירושין — זהו הנקרא לאלתר, אם עמדו משם — זהו נקרא לאחר זמן.

38 ורב אדא בר אהבה אמר: אם לא נישאת — זהו לאלתר, שהרי יכולים לתקן את הדבר ויתן גט כראוי, אם נישאת — זהו לאחר זמן.

39 ושואלים: תנן שנינו במשנה בדברי ר' אלעזר: לא כל הימנו אין זה בכוחו של הראשון לאבד את זכותו של השני. ומעתה בשלמא נניח לשיטת רב אדא בר אהבה — היינו דקתני זהו ששנה "שני", שהרי מדובר פה במקרה שנישאה ויש בעל שני, אלא לדעת שמואל מאי מה פירוש "שני"? הרי אם רק עמדו משם — נחשב הדבר כ"לאחר זמן", אף שעדיין לא נישאה, ואין כאן איפוא שני!